הספר שסיימתי לקרוא לפני רחוב הגנבים היה מושלם בעיניי, והתלבטתי מאוד במי מהמועמדים אבחר אחריו. ידעתי שמתיאס אנאר אמור להיות סופר טוב, אם כי מעולם לא קראתי אותו קודם.
מהרגע שפתחתי את רחוב הגנבים להתרשמות ראשונית וקראתי את הפתיחה.. עף לי הסכך, כמו שאומרים, ולמרות שיקולים מסויימים נגד, ראיתי שאין דרך חזרה, ז-ה יהיה הספר הבא שלי.
צעיר מרוקאי מטנג'יר נאלץ לעזוב את ביתו בגלל תרבות שאינה מסוגלת לסבול התנהגויות מיניות לפני הנישואין, עד כדי התנכרות משפחתית מוחלטת, מהולה בבוז עמוק ומזועזע.
לח'דר בן ה-19 הופך לחסר בית על כל המשתמע מכך, נע ונד כקבצן חסר כל. אפילו שם אין לו, מבחינת הקורא, במאת העמודים הראשונים. חבר ילדות שלו מוביל אותו אל קבוצת איסלאמיסטים והוא מתחיל לעבוד תחת המנהיג במכירת ספרי קודש מוסלמיים. לח'דר נער נבון ורגיש, חובב ספרות בלשית צרפתית ושירה ערבית איכותית, ולכן כשהוא נגרר אחרי חבריו לאירוע אלים וקשה שמשפיע עליו עמוקות, משהו בו מתערער וזכרו של האירוע ממשיך להטרידו לאורך הספר.
התקופה היא תקופת האביב הערבי, פיגועים והתקוממויות בתוניס ובמרוקו, האלימות גואה, והנסיבות מביאות את לח'דר לעבודה חדשה, מלנכולית וחדגונית אך בסביבה חילונית. הוא מתאהב בסטודנטית ספרדייה, בורח לעבודה במעבורת שנקלעת למשבר, מקבל המלצה על מקום עבודה חדש ודכאוני אף יותר. נדמה שהאלימות מלווה את חייו לאורך כל הדרך, הן ברמת ההתרחשויות במציאות החיצונית והן ברמת התכנים בהם הוא עוסק.
לח'דר מתגלגל הלאה אל התחנה הבאה שלו - ברצלונה, והוא משתקע ברחוב הגנבים. למרות שהעיר מרשימה מאוד והאישה שהוא אוהב קרובה מאוד, נראה כי לח'דר שבוי במעגל של אלימות, סכנה וחוסר תקווה.
מתיאס אנאר, סופר צרפתי, יצר ספר משובח עם אחת הפתיחות המעולות ביותר שקראתי. הספר מחולק לשלושה פרקים, כל אחד מהם כתוב בנימה ההולמת את מאפייני התקופה האישית במסעו של לח'דר. אם זה ההומור האירוני והמבט המשועשע יותר על החיים, בראשית הספר, או המלנכוליות והייאוש לקראת סופו. לח'דר פוגש בדרכו טיפוסים שונים, הזויים יותר ופחות, פליטים של החיים, נשמות טרופות, מוחות מסולפים, עבריינים אידיאולוגיים או כאלה שגורלם בעט אותם אל שולי החברה והקיום.
אנאר גורם לך להזדהות עם גיבורו ולשאוף להצלחתו. כמחבר הוא שומר על קור רוח, אך סגנונו המיוחד לא מותיר את הקורא אדיש אף לא לרגע. הספר קריא מאוד, מרתק אותך לספה ופותח את ליבך לדמויות שבו בישירות וללא מגננות. הספר, הגדוש נושאים כמו פוליטיקה, אלימות, היסטוריה, סמים, ליבידו ואהבה, פגש אותי דווקא במקומות הפסיכולוגיים של נפש צעירה החווה טראומה במשפחה, נזרקת אל חופיו המסוכנים ביותר של הגורל, שרוטה וכואבת אך חותרת לשרוד, נאחזת בציפורניים בכל זיז של סיכוי, שואפת בלית ברירה את האוויר המטונף המקיף אותה.
ההפתעה הצפויה, אם ניתן לומר כך, בסיום הספר, ריגשה אותי עד דמעות, אם כי גם כאן אנאר מציג את המאורעות הקשים כמעט בעקיפין, באינטליגנטיות מושחזת ומכוונת, בדיוק כמו הסכין של מוניר, שותפו של לח'דר לדירה ברחוב הגנבים.
תרגומו המצוין של משה רון, כרגיל אצלו, מעביר את הטקסט הצרפתי העוסק בתרבות הערבית אל השפה העברית בצורה יפהפיה וקולחת, ללא דופי.
מעבר למתואר לעיל, רחוב הגנבים פתח בפני צוהר אל הקישקעס של העולם הערבי כפי שלעולם לא הייתי מכירה אותו, כנראה, אילולא קראתי את הפרוזה המצוינת הזו.













![אבות ובנים [מהדורת הספריה החדשה - 1994]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers1/11912.jpg)




