ביקורת ספרותית על ספינות טרופות מאת אקירה יושימורה
ספר טוב

---

בחמש קם דייג, ויצא את ביתו. אל הים צעד והשליך חכתו. עד הערב סבב, לא הצליחה דרכו. גם צמא, גם רעב, אחזו אותו. סר פנים ונסער, חזר לכפר...
אם זה מצלצל לכם קצת מוכר, זה מפני שמדובר בתחילתו של השיר "אגדה יפנית", רק בשינויים מתחייבים (דייג במקום צייד). וכך הרגיש לי הסיפור שלפנינו, כמו סוג של אגדה.

בכפר דייגים קטן ומבודד ביפן, השוכן על קו חוף הים ולמרגלות נופי הרים פראיים, גרות מספר משפחות בבתים לבנים מוקפי טרסות אדמה חצצית. הדיג הוא מקור פרנסתם העיקרי כאשר הגברים עוסקים בדיג והנשים, הילדים והזקנים עוסקים באיסוף ירק, צדפות ואצות. ולפעמים נוהגים התושבים לקיים קשרי סחר חליפין עם הכפר השכן תמורת תוצאת חקלאית. הים אומנם מספק את מקור החלבון העיקרי של התושבים, אולם הוא לעיתים גם מקור לאוצרות של כסף, אורז, ביגוד, כלי מלאכה וכל מיני דברי מותרות המגיעים מספינות טרופות. ספינה טרופה היא בבחינת אירוע משמח ומזל טוב – הנקרא "או-פונה-סמה"- עבור אנשי הכפר. הם תלויים בה לרווחתם ודואגים להתפלל לבואה ולערוך טקסים (אישה הרה היוצאת לים) למענה. הם גם דואגים ל"עזור" לאותו מזל ולזרז את בואה של האו-פונה-סמה. ואיך עוזרים למזל? מתברר כי בלילות ים סוער דואגים אנשי הכפר להבעיר מדורות על חוף הים, סמוך לשוניות, על מנת לתעתע בספינות ולמשוך אותן לחפש שם מחסה. הספינות מתנפצות אל השוניות ואנשי הכפר בוזזים את מטעניהן והורגים את צוותיהן.

בעונת דיג חלשה וחוסר ברכה לבואה של ספינה טרופה, נאלצים תושבי הכפר למכור את עצמם. וזהו סיפורו של איסאקו, ילד קטן כבן 9, הנאלץ למלא, בעל כורחו, את תפקיד מפרנס המשפחה בהיעדרו של אביו , אשר מכר את עצמו לקבלן עובדים מהכפר השכן לתקופה קצובה של שלוש שנים תמורת סכום כסף מראש. מנהג השעבוד הוא דרכם של תושבי הכפר לשרוד מפני הרעב , ותמורת הכסף יכולות המשפחות, הנותרות מאחור, להתקיים לזמן מה. איסאקו לומד במהרה את המיומנויות הנדרשות על מנת לשמור כי משפחתו – אמו, אחיו ואחיותיו - לא תרעב ואף הופך לחבר מוערך בקהילת הכפר. משמש כנציג המשפחה בפני ראש הכפר, לומד את מלאכת אמנות הדיג עם הגברים, אוסף עצים עבור אמו להכנת הבדים, נוטל חלק פעיל בטקסים. הסיפור מתאר את חיי הכפר וקשיי קיומו, מחזוריות עונות השנה והשפעתה על פעילות הדגה , דרכו של איסאקו לגבריות וניצני אהבה ראשונה. במהלך הקריאה נוצרת התחושה כי הסיפור מתקדם לאסון, אבל לא ברור עד הסוף מאיזה כיוון.

סיפור נוגה ומעניין, הכתיבה פשוטה ותמציתית אם כי לוקה בחזרתיות. יושימורה יודע לספר סיפור, ומצליח לגרום לקורא לגלות אמפתיה כלפי ילד עני הכמהה, יחד עם אנשי הכפר, שתגיע או-פונה-סמה ותציל אותם מגוויעה ברעב ותיתן להם שלוות נפש ושלא יצטרכו למכור את עצמם, אפילו במחיר ביזה ורצח. גם בהמשך יושימורה נוטע בקורא סוג של תקווה שהתושבים לא יתגלו ויענשו. הוא מציג תפיסת מציאות שונה המתרחשת באותה תרבות אך עם מערכות חוקים ומנהגים שונים: כפר עני ורעב מול עשיר ושבע. רגע ההתפכחות מגיע כאשר טבע האדם, בסופו של דבר, רודף אותו, ומותיר מחשבות אצל הקורא בסיום הקריאה.

» ביקורות נוספות של Tamas
» ביקורות נוספות על ספינות טרופות