ביקורת ספרותית על ספינות טרופות מאת אקירה יושימורה
ספר מעולה

---

אקירה יושימורה לקח אותי למסע בזמן בשלושת הימים האחרונים, אני מודה לו על כך. מסע בזמן אל כפר דייגים יפני מבודד ושם בכפר מתעסקים בעיקר בלשרוד. כפר מרוחק שנמצא למרגלותיו של רכס הרים גדול ומתחתיו אוקיינוס, המקור הכי משמעותי עבורם לאספקה של אוכל. הם עסוקים בדייג ומבלים את רוב זמנם במים כדי לדוג דגים, תמנונים ודיונונים על מנת לאכל ועל הדרך למכור אותם לכפרים שכנים תמורת דגנים וקטניות. אבות אבותיהם המציאו שיטה שעוזרת להם להשיג עוד אוכל ורכוש. הם מכינים מלח, על החוף, בדודים גדולים בימי חורף כשהים סוער ומתפללים אל האלים שהאש הגדולה מתחת לדודים תתעתע בספינות מסחר ותגרום לאנשי הצוות שלה לחשוב שיש אנשים על האי ושם אפשר למצוא מחסה. הספינה היתה מפליגה לכיוון החוף ונטרקת אל השונית החדה והצפופה. כשזה קרה אנשי הכפר היו יוצאים בסירות הדייג שלהם אל הספינה, הורגים את אנשי הצוות שנשארו בחיים ובוזזים את כל הרכוש, האוכל, הבגדים, הכלים ואפילו את העץ של גוף הספינה והמפרשים. תפילתם של אנשי הכפר לאו-פונה-סמה היא הבסיס לסיפור המדהים הזה.

אנחנו נשאבים לשגרת היום יום וחייהם של אנשי הכפר ונחשפים לקשיים הרבים בהם הם נתקלים. השנה לא ידועה, אני מניח שהסיפור מתרחש לפני המאה ה-19 מאחר והספינות היו עשויות מעץ. החיים לא קלים בכפר ותנאי מזג האוויר קשים, הקור הקשה מצליח לגבור על זקנים וילדים קטנים שגופם חלש מידי להתמודד כנגד תנאים שכאלו ומיתות הן דבר שכיח בכפר.

במרכזה של העלילה יושימורה מספר לנו את סיפורה של משפחה אחת, האב נאלץ היה לשעבד את עצמו לתקופה של שלוש שנים ובתמורה קבלה משפחתו סכום לא גדול במיוחד של כסף. הוא השאיר את אשתו לבד לדאוג לילדים כשהישרדות היא מעל הכל ומילותיו האחרונות לאשתו היו: "אל תניחי לילדים לרעוב". איסאקו הבן הבכור והדמות המרכזית, אחיו הצעיר איסוקיצ'י ואחיותיהם טרו וקאמה.
הסיפור הוא סיפור התבגרות של איסאקו שלאחר שנה מאז עזיבתו של אביו הפך לגבר, כן כן בגיל עשר ילדים נחשבים לגברים בכפר הזה, כשהוא עושה כל שביכולתו לעזור לאמו ולשמור על משפחתו שתשרוד. איסאקו לא באמת גבר, הוא ילד בן עשר אבל המנטליות של אנשי הכפר וכמובן ההתמודדות הקשה עם הישרדות יומיומית ועם המוות, כל אלו מאלצים אותו להתבגר מהר מאוד ובאמת לאט לאט הוא לומד ורוכש לו ידע ומיומנויות. ובכל זאת מדובר בילד בן עשר והתקופה היא תקופה קשה ללא טכנולוגיה וללא אמצעים והמציאות לא פשוטה בכלל, היא מכה במשפחתו של איסאקו פעם אחר ופעם וזה כואב.

ההתמודדות של איסאקו עם המציאות הקשה והאבדות שבדרך משרות אווירה מלנכולית מאוד על הסיפור אך באותה העת גם מרגשת מאוד. מדהים לראות את עומק הדמויות, הדמויות עוברות תהליך, הן למדות סבל ואמונה, אופטימיות ורצון עז לחיות, במיוחד איסאקו, אך האם זה מספיק כדי לשמור על משפחתו עד שאביו יחזור, האם או-פונה-סמה תברך את הכפר בבואה? מה יקרה למשפחתו של איסאקו ושאר אנשי הכפר?

סיפור קודר מרגש ויפהפה.

» ביקורות נוספות של Rasta
» ביקורות נוספות על ספינות טרופות