ביקורת ספרותית על מחפשים את אלסקה - פרוזה # מאת ג'ון גרין
ספר בסדר

---

לכולנו יש נקודות זמן מסוימות, לפני ואחרי שהתחילה שנת לימודים מסוימת, לפני ואחרי שהתחלתם לצאת עם מישהו, לפני ואחרי שאיבדתם מישהו קרוב.
מיילס, המכונה פאדג', מרגיש שהוא לא שלם, הוא מתקשה למצוא את עצמו. בתחילת כיתה יא' או יב' הוא עובר לפנימייה מלאת חוקים ומכיר את צ'יפ, המכונה המפקד, שמתחבר איתו מיד ומכיר לו את החבורה-מפרת-החוקים שלו. מחנון אמיתי, מיילס מוצא את עצמו משתנה ומתאהב באלסקה, חברה קרובה של צ'יפ.

העמוד הראשון של הספר הזה מתחיל עם המילה 'לפני'. והאמת שיכולתי למצוא כל כך הרבה דברים שיכולים להיות האחרי, במיוחד כשמגיעים לסוף הלפני, האם הם יתנשקו, האם הוא יעזוב את הפנימייה, יעיפו אותו?
כי יש כל כך נקודות ציון ששוות מספיק בשביל שיהיו לפני.
זה אולי הקטע הטוב היחידי בספר הזה, הסקרנות של מה יכול לקרות.

אין לי מושג כמה ספרים של ג'ון גרין קראתם, אני קראתי לפחות שלושה וגיליתי שהוא ממש אוהב ליצור בנות מתוסבכות והוא ממש אוהב לגרום לדמויות הראשיות שלו להתאהב בהן, למשל מרגו מ'ערים של נייר', היא ממש משוגעת על החיים ואני לא סובלת אותה, גם אלסקה מתוסכבת ומעצבנת. ושתיהן דרמטיות וחייבות מלא תשומת לב, הן חייבות להיות מסתוריות ומלאות סודות. אני לא יודעת אם זה ככה בכל הספרים שלו, אבל זו מין תבנית שהוא כותב על פיה. וברור שאני יודעת שדמויות זה דבר מסובך, אבל אצלו זה פשוט כל כך נראה לעין, מאולץ מידי.
אה כן, והן תמיד משנות את האישיות של הדמות הראשית בצורה רעה כי הוא כזה נוח להשפעה.

נוח להשפעה, זה מיילס. הוא כל כך רוצה חברים שהוא פשוט הופך להיות כל מה שהם מצפים ממנו, עם כל פרק שקראתי שנאתי אותו יותר, שנאתי כל דמות בספר הזה, אני שונאת את הספר הזה ואני טיפה מחבבת אותו. כי הוא כזה דפוק ועדיין אמיתי. אתם יודעים, אחד הדברים שאני הכי אוהבת בספרים זה שאפשר לקרוא משפט ופשוט להגיד, "פאק, זה אני." אני חושבת שזה החלק הכי טוב בספר, אולי גם הכאב האמיתי של מיילס, החיפוש אחרי הזהות שלו.

אני לא יכולה להגיד שיש פואנטה בספר, אני לא חושבת שגם יש ממש מוסר השכל. אבל יש משהו בספר הזה שגורם לך פשוט לרצות לדעת את ההמשך. אני חושבת שכדאי שתקראו את הספר, לא כי הוא מדהים ושל ג'ון גרין, כי הסיבה השנייה די מפחיתה מהסיבה הראשונה, אלא כי יש בו משהו שגורם לך להרגיש משהו אחר.

» ביקורות נוספות של ליז
» ביקורות נוספות על מחפשים את אלסקה - פרוזה #