ביקורת ספרותית על מהמוח באהבה מאת אלי הייזלווד
בזבוז של זמן

---

כן כן, כולנו עוברים את זה. אני קוראת לזה, "תקופת ספרי המבוגרים". גיל 18 קרב ובא, ובמקום לעשות שוט אנחנו עושים סיבוב בספרי מבוגרים ולוקחים כל ספר שנראה somewhat מעניין.
טעות.
שמישהו ילחץ על הבאזר בבקשה, תודה.
אוקיי, אני אתחיל מלהגיד - למה?
אני אמשיך מלהגיד - מה עשיתי רע שזה מגיע לי?
אני אסיים בלהגיד - דיי!!! עם הטרופ (trope)!!!! של שונאים לאוהבים!!!!!!!! בספרי!!!!!! רומנטיקה!!!!!! לא!!!!! של!!!!! פנטזיה!!!!!!!!!!!!!
זה לא פאק**נג עובד!!! זה לא!!!!
הוא משך לה בצמות והיא נתנה בו מבט מלוכלך והכל בגלל שהוא כל כך חיבב את איך שהיא ענתה בשיעור מדעים בכיתה ב' שהוא הרחיק אותה בשביל שלא יתאהב בה.
דיי דיי דיי. חדל.
הספרים האלו הם פשוט העתק הדבק של אותן דמויות של בנות חסרות עמוד שדרה, שעושות מעשים חסרי תקדים או היגיון ובסוף איכשהו כל הבנים מאוהבים בהן.
והבנים??? בשלב הזה הם הפסיקו לשנות להם את השם.
הכירו את אדם ומה-שמה, לא זוכרת מה השם שלה. אני כן זוכרת כמה דברים, אבל הם ספוילר אז קחו בחשבון:
היא עשתה ריצה בפאק****נג בית קברות (מה לעזאזל?????)
רגע, טעות שלי.
כאן אני מסיימת את כל הדברים שאני הולכת להגיד, אני לא חושבת שמשהו נוסף צריך להיאמר.
היא מטומטמת. הוא מטומטם. הם בסוף ביחד.
אפשר דיי עם האילוץ של הדמויות החכמות האלו שלא מבינות שיט מהחיים שלהן?
מרגישה שחזרתי ל"נפץ אותי".

לפחות ב"נפץ אותי" הבחור לא היה יותר משעמם מבול עץ.
הלוואי ויכולתי לתת 0 כוכבים לספר הזה.

» ביקורות נוספות של ליז
» ביקורות נוספות על מהמוח באהבה