“ג'נוארי אנדרוז סופרת של רומנים רומנטיים רבי מכר. מולה גאס אוורט סופר שמתמחה בספרות יפה אבל קודרת. אם הגיבורים של ג'נוארי חיים באושר ועושר והסוף תמיד טוב אצל גאס כולם מתים. בקיצור שני הסופרים הללו הם שמן ומים. שני הפכים שדבר אחד מאחד ביניהם: שניהם סובלים ממחסום כתיבה. איך יוצאים מהסיטואציה הזו? ג'נוארי חשבה שיהיו לה חיים מושלמים עם בן זוג מושלם, בן זוג שיודע לבשל בדירה מושלמת ומעוצבת בקווינס,”

“אני מבקשת לעצור רגע ולהמליץ על רומן קיץ של אמילי הנרי. זו סקירה קצת אחרת מכמה בחינות. ראשית, הכתיבה של הנרי שונה ומורכבת יותר ממה שאנחנו רגילים ברומנים הרומנטיים/ארוטיים הפופולריים כיום. להנרי יש קו מחשבה מורכב, משפטים מורכבים ורעיונות מורכבים יותר מכל סופרת רומנים שקראתי לאחרונה. לקח לי זמן להתרגל (צריך סבלנות וקשב) אבל ברגע שהתרגלתי נהנתי מהשנינות וההומור של הכתיבה שלה ומהתשוקה שמוגשת לקור”

“זה יהיה מביך מדי לתאר את התגובה שלי לסיום הספר. אז אני לא אעשה את זה, כי נכון שזה קשה עבורי לשמור על כבוד עצמי, אבל לא הורג להשתדל. מה שכן, שאלתי את עצמי למה אני מגיבה ככה, ולמה אני רוצה לבכות, ואני חושבת שאני בפעם הראשונה בחיי מזהה - זה כי אני עצובה שזה נגמר. הפרידה מהסיפור הזה שוברת לי את הלב. וזה לא כי הוא מדהים, זה כי יש לי חיבור מיוחד לכתיבה של אמילי הנרי, ואני פשוט משוחדת בכל מה שנוגע אל”

“מבחינתי הספר מתחלק לשניים. קריאה ראשונה: החצי הראשון, עד עמוד 170 בערך- היה לי קשה להתחבר. לא התחברתי לדמויות, התרגום קצת צרם לי (היה מסורבל), והעלילה לא הצליחה לשאוב אותי פנימה לחלוטין. קריאה שנייה: שבוע לאחר מכן, שאר הספר. זרם הרבה יותר, לא היו לי בעיות עם התרגום, הצלחתי להתחבר לדמויות (פחות או יותר. או ליתר דיוק פחות מאשר יותר) והייתי סקרנית לדעת למה ליבי גררה את אחותה לפרדייס פולז? (הספקתי”

“ג'נוארי אנדרוז סופרת של רומנים רומנטיים רבי מכר. מולה גאס אוורט סופר שמתמחה בספרות יפה אבל קודרת. אם הגיבורים של ג'נוארי חיים באושר ועושר והסוף תמיד טוב אצל גאס כולם מתים. בקיצור שני הסופרים הללו הם שמן ומים. שני הפכים שדבר אחד מאחד ביניהם: שניהם סובלים ממחסום כתיבה. איך יוצאים מהסיטואציה הזו? ג'נוארי חשבה שיהיו לה חיים מושלמים עם בן זוג מושלם, בן זוג שיודע לבשל בדירה מושלמת ומעוצבת בקווינס,”

“אני מבקשת לעצור רגע ולהמליץ על רומן קיץ של אמילי הנרי. זו סקירה קצת אחרת מכמה בחינות. ראשית, הכתיבה של הנרי שונה ומורכבת יותר ממה שאנחנו רגילים ברומנים הרומנטיים/ארוטיים הפופולריים כיום. להנרי יש קו מחשבה מורכב, משפטים מורכבים ורעיונות מורכבים יותר מכל סופרת רומנים שקראתי לאחרונה. לקח לי זמן להתרגל (צריך סבלנות וקשב) אבל ברגע שהתרגלתי נהנתי מהשנינות וההומור של הכתיבה שלה ומהתשוקה שמוגשת לקור”

“זה יהיה מביך מדי לתאר את התגובה שלי לסיום הספר. אז אני לא אעשה את זה, כי נכון שזה קשה עבורי לשמור על כבוד עצמי, אבל לא הורג להשתדל. מה שכן, שאלתי את עצמי למה אני מגיבה ככה, ולמה אני רוצה לבכות, ואני חושבת שאני בפעם הראשונה בחיי מזהה - זה כי אני עצובה שזה נגמר. הפרידה מהסיפור הזה שוברת לי את הלב. וזה לא כי הוא מדהים, זה כי יש לי חיבור מיוחד לכתיבה של אמילי הנרי, ואני פשוט משוחדת בכל מה שנוגע אל”

“מבחינתי הספר מתחלק לשניים. קריאה ראשונה: החצי הראשון, עד עמוד 170 בערך- היה לי קשה להתחבר. לא התחברתי לדמויות, התרגום קצת צרם לי (היה מסורבל), והעלילה לא הצליחה לשאוב אותי פנימה לחלוטין. קריאה שנייה: שבוע לאחר מכן, שאר הספר. זרם הרבה יותר, לא היו לי בעיות עם התרגום, הצלחתי להתחבר לדמויות (פחות או יותר. או ליתר דיוק פחות מאשר יותר) והייתי סקרנית לדעת למה ליבי גררה את אחותה לפרדייס פולז? (הספקתי”