ביקורת ספרותית על האור מעל לונדון מאת ג'וליה קלי
ספר לא משהו

---

השאלה הנשאלת היא, למה בכלל התפתיתי לרכוש את הספר הזה? ברור שזו הכריכה עם התצלום הזה ,שיש לו ניחוח של שנות הארבעים, כמו תצלום של תמונה מסרט היסטורי, לא מקורי אלא מבויים.

אי אפשר להגיד שהוא רומן למשרתות, כי משרתות עייפות מעבודה קשה וסביר להניח שהן תתפוסנה חרופ בעמודים הראשונים.

אז מה יש בו? שחזור לא רע של העורף האנגלי בזמן מלחמת העולם השנייה. לא בליץ, אלא מחסור כרוני במצרכי מזון. נערות בתסרוקות מוקפדות של תלתלים עשויים היטב, שפתונים לוהטים, גברים יפי תואר במדי חיל האוויר המלכותי ואהבה גדולה.

תסלחו לי אבל לא הצלחתי להגיע עד האהבה הגדולה. עצרתי בנשיקה המרטיטה (נו, שויין) כי הבנתי שלמרות ששילמתי עליו ועשיתי טעות רצינית, אני לא עומדת להשחית את זמני.

כמו ספרים רבים שאוהבים לשדך בין הווה לעבר, בחורה אחת שעובדת אצל רוכש עתיקות מבתים עשירים שבעליהם נפחו את נפשם, מוצאת יומן של בחורה אחרת משנת 1941 ומיד שוקעת בעבר שובר הלב. (שיטה מוכרת מן הרומנים של הייסלופ, שגם אותם לא צלחתי, ועוד כל מיני).

הבחורה המתמחה בעתיקות באמת תלמד אתכם דבר או שניים, כי הסופרת עשתה תחקיר טוב על אומנות ועתיקות, וגם תלמדו דבר או שניים על אנגליה בזמן מלחמת העולם השנייה.

אני מעדיפה לקרוא על הנושאים הנ"ל בוויקיפדיה, בלי הסיפור על שברון הלב והאהבה הגדולה, שסביר להניח שתיקטע בגלל אימי המלחמה וסביר גם להניח שתהיה לה השפעה מכרעת על הבחורה מן ההווה.

בקיצור, אולי זה לא יפה לכתוב ביקורת על ספר שקראתי ממנו רק עשרות עמודים (57 ליתר דיוק), אבל זה מה שיש.

בהתחשב בעובדה שקראתי פעם ספר של ג'וג'ו מויס והוא כתוב בגאונות לעומת הספר הזה, תבינו לבד מה לא כדאי לעשות.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על האור מעל לונדון