ביקורת ספרותית על האור מעל לונדון מאת ג'וליה קלי
ספר בסדר

---

העלילה נעה על גבי שני צירי זמן: 1941 ו-2017. שתי התקופות הללו נימהלות על ידי שתי נשים נחושות שערגו לחופש וחיבוק אוהב.

1941-לואיז קיין בת תשע עשרה התגוררה עם הוריה בקורנוול. מסלול חייה נקבע מראש על ידי הוריה. הם ייעדו את עתידה לבחור לוחם ואמיד מקורנוול. הפצרות הוריה להמתין ללוחם שישוב מהמלחמה נפלו על אוזניים ערלות. בינתיים לואיז קיין נתקלה באקראי בלויטננט פול בוסטון במסיבה. פול השרמנטי, שובה הלב וטייס בחיל האוויר המלכותי ממיס את ליבה. מכאן ואילך פגישותיהם קוימו בסתר עד וכאשר פול הועבר לבסיס אחר.

כיוון שחייה של לואיז במחיצת הוריה, ובמיוחד עם האם לא צלחו, היא ארזה את עצמה והתנדבה לזרוע הנשית של הצבא הבריטי כתותחנית ביחידת הנ"מ.

במהלך גיוסה, לואיז הקפידה לשמור על קשר עם פול באמצעות מכתבים ומצאה נחמה בכתיבת יומן.

2017-קארה הרגריווס עבדה ב"וילסון עתיקות חפצים נדירים". במסגרת עבודתה היא הייתה אחראית למצוא מאיפה וממתי כל חפץ הגיע לחנות. משרה זו תאמה לה במיוחד, מפני שקארה אהבה לחבור לכל מה שנשכח.

באחד הימים הגיעה לחנות גב' ברידג' ופנתה לג'וק (הבוס של קארה ובעל החנות) בקשר לעיזבונה של דודתה. במסגרת הסיור בביתה של בעלת העיזבון, קארה מצאה באחת המגירות תיבת עץ שבתוכה היה מצפן, תליון עם תמונה ופנקס.

העמוד הראשון בפנקס היה ריק אחריו הופיעו עמודים בכתב-יד מעוגל בדיו כחול ודהוי. התאריך בראש הדף: 14.10.1941. כתיבת היומן הסתיימה ב-05.01.1942 במשפט: "הכול נגמר, חשבתי שאני אוהבת אותו". (עמוד 20)

המציאות החדשה והסקרנות כרסמו בקארה והיא החליטה לפענח מה מסתתר מאחורי היומן.

לאחר שקארה התגרשה מסימון והוריה נהרגו בתאונת דרכים, היא שמרה על קשר הדוק עם שאר הבשר היחידי שנותר לה-הסבתא אייריס מצד האם. הקשר ביניהן היה מצוין, ובכול זאת ענן ריחף מעל יחסיהן. באחד מביקוריה בבית האבות של הסבתא, היא שיתפה את סבתה ביומן שגילתה בעיזבון. בד בבד היא גם מצאה לנכון להתעקש, ולקבל מהסבתא מידע על המריבה הקולנית, שהייתה עם אימה לפני שנהרגה בתאונת הדרכים. הסבתא בשלה! היא מיאנה לספר לנכדתה, והתחמקה מלשתף אותה בחוויות המלחמה ההיא.

התנהגות הסבתא הפכה לזרז להמשיך ולנבור, עד וכאשר תימצא בעלת היומן, או משפחתה בכדי להשיב לחיקם את היומן.

תוך כדי מסע החיפושים של קארה, הקורא נחשף לעברן של קארה הרגריווס ולואיז קיין.

ככל שהעלילה מתקדמת מסופקות תשובות לשאלות שצפות תוך כדי קריאה: מה קרה ללואיז? על מה היה הריב הקולני בין סבתה לאימה? ולבסוף האם קארה הצליחה לחשוף את המידע שהסבתא מסתירה מפניה והיומן הצליח למצוא את הדרך לבעליו?

העלילה מרתקת ופוסעת בשבילים מוכרים, כשהחוט המקשר בין שתי הנשים הללו הינו היומן של לואיז קיין.

בחלקו ההיסטורי של הספר נחשף תפקידן של הנשים במלחמת העולם השנייה, ולדעתי החלק הזה פחות מהודק ומרתק.

אהבתי את הכריכה המקסימה, העריכה טובה למרות שנפלו מספר שגיאות סופר והחלפת אותיות. בסך הכול הקריאה זורמת וקצבית, גם אם הסיפור מגולל בתבנית כתיבה שחוקה.

בשורה התחתונה: "אפשר לגנוב את העבר אבל לא את העתיד". מי אמר/ה ועשה/תה? (המשפט מתוך הספר).

קריאה נעימה
לי יניני
פן-הוצאה לאור, פרוזה-תרגום, 311 עמודים, 2019

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על האור מעל לונדון