ביקורת ספרותית על יונים בדשא מאת וולפגנג קפן

---

יונים בדשא / וולגנג קפן
תרגום מגרמנית: Gadi Goldberg
הוצאת כרמל 2006
נכתב במקור ב-1951
275 עמודים כולל אחרית דבר מאת יעקב הסינג.
*********************************
יונים בדשא הוא רומן עירוני מובהק, שמתרחש במשך יום אחד במינכן, מזריחה ועד שקיעה. רומן עמוס בשלל דמויות, שכל אחת מספקת נקודת מבט ייחודית ואישית על העיר, ובהסתכלות גדולה יותר, על גרמניה והגרמנים שאחרי המלחמה.

בין דפי הספר ניתן למצוא את פיליפ הסופר המתוסכל שלא כותב דבר, אמיליה אשתו היפה והעשירה ובעלת בתים שאיבדו את ערכם לאחר המלחמה, ריצ'רד, הטייס האמריקאי שבא לבקר את משפחתו הגרמנייה, אלכסנדר, השחקן המפורסם ההולל עם אשתו הזונה וילדתם הזנוחה, וושינגטון ואודיסיאוס, שני חיילים אמריקאים שחורים שמוצבים במינכן, אדווין, המשורר הנודע והמזדקן, שבא להרצות בעיר בפני קהל מעריציו ומהלל את הרוח כנגד החומר.

לאנשים כבר נמאס מההווה ומההריסות וחולמים להתעשר. היהודים לא רצויים, הכושים האמריקאים גם לא. הגרמנים רוצים לשכוח ולהשכיח את פשעי העבר והעיר משוקמת די מהר. תוך שתיית גלוונים של בירה, הם עדיין שרים בבארים את השירים הנאצים ואולי גם מצדיעים. הסופר מספר את הרקע ההיסטורי מזווית ראייתו, את קו השבר, מבוכה, ואבדן דרך ואי ודאות עצומה, על אף החיים החוזרים כביכול למסלולם.
כל הסיפורים נקשרים לאורך הספר, נחשפים קשרים בין הדמויות, נשזרים זה בזה. מינכן של קפן היא עיר שהגיעה לפי תהום, ואין תקווה ומוצא, זולת היום החדש שיעלה. בקלילות של רב-אמן קפן מצליח לדלג מדמות לדמות, מסיפור לסיפור, משימוש בזרם התודעה להסתכלות ממעוף הציפור.
עוני, רעב, זעם על הכובשים האמריקאים, ניהיליזם, תסכול, חרדה, שנאת האחר והשונה, תאוות בצע, אלימות, כל אלה הם מנת חלקם של דמויותיו של קפן. העלילה מתרחשת כארבע שנים מאז תום המלחמה, ועדין אין מוצא מההרס והחורבן שהומתו על העיר.
אין בספר עלילה כהלכתה, וגם הדמויות המופיעות בו אינן גיבורים שאפשר לטפח רגשות כלפיהם, לעקוב אחר גורלם ולהפיק ממנו לקחים.

בקשר לכותרת "יונים בדשא", אדווין, המשורר המפורסם שבא להרצות במינכן טען "שכמו יונים בדשא, כך רואים כל מיני מוחות מודרניים את בני האדם ומבקשים לחשוף בכך את חוסר המשמעות ואת המקריות לכאורה של חיי האדם, לתאר את האדם כחופשי מאלוהים. חופשי ועם זאת רשת המלכודת מאיימת ליפול עליו."


הרומן משתייך לספרות פוליטית במיטבה וקשה להניח אותו מהיד. הסיפור תובעני, רב- רבדים מבחינה אנושית, תרבותית וחברתית. קפן עושה שימוש נרחב בשמות אלים מהמיתולוגיה היוונית ויש כמה אפשרויות לפרשנות: או שהאלילים נעלמו או שזה מקור לתקווה שהם עדיין בנמצא.
כדאי לעשות מאמץ ולא להחמיץ יצירת מופת. אחד הספרים הגדולים שקראתי.

» ביקורות נוספות של lola bar
» ביקורות נוספות על יונים בדשא