ביקורת ספרותית על מגלן מאת סטפן (שטפן) צווייג

---

"כתיבתו של ספר יכולה לנבוע מרגשות שונים עד למאוד", במילים אלה בחר צוויג לפתוח את ספרו "מגלן". בכתיבת ספר עונה הסופר קודם כל על צורך אישי שלו עצמו, פינה שהסופר חייב "לסגור", איזו "שריטה" שהוא חייב לרפא, כפי שתיאר זאת עמוס עוז.

את הספר הזה לא כתב צוויג כדי לענות על דחף הסקרנות או איזה רגש התפעלות, "הוא נולד מרגש חריג מעט, אך דוחק ביותר: הבושה".

בשנת 1935 נסע שטפן צוויג לדרום אמריקה, נסיעה שחיכה לה זמן רב: "ידעתי שבברזיל מחכים לי כמה מהנופים היפים עלי אדמות", כתב צוויג במבוא לספר. אך אופן הנסיעה השלווה והמופלאה דווקא גרם לו אי נחת. "הנה אתה נוסע לך בספינה שאין בטוחה ממנה, אמרתי לעצמי ברוגז, בהפלגה שאין נעימה ממנה ולרשותך כל מותרות החיים. קר לך מדי בערב בתא שלך? עליך רק לסובב בשתי אצבעות וכבר האוויר מתחמם", כך משתף אותנו צוויג בנסיעתו הנעימה לברזיל. אך להבדיל מנסיעה זו נזכר צוויג במסעות אחרים ורחוקים, עליהם קרא בילדותו ושהפעימו כל כך את רוחו, ורגש בושה עמוק מילא אותו: "זכור... איך היו הדברים פעם! השווה נא רגע בין ההפלגה הזאת להפלגות של פעם, ובעיקר למסעות הראשונים של אותם הרפתקנים נועזים שגילו למעננו את הימים הכבירים האלה - בוש לך!"
ואז החל צוויג לחקור ולקרוא על כל אותם מסעות ראשונים באוקיינוסים ובימים הלא נודעים, ובתוך קריאתו נשבה צוויג בקסמו של נוסע מיוחד: "פועלו של האדם, שלדעתו הגדיל לעשות יותר מכל בתולדות חקר הימים, פרדיננד מגלן".

זהו אם כן סיפורו של מגלן, האיש שיצא מסיביליה תחת הכתר הספרדי עם חמש ספינות במטרה נועזת ביותר, להקיף את כדור הארץ כולו, לצאת ממערב ולחזור ממזרח. את הסיפור של האיש הנועז הזה מספר צוויג ביד אמן, כאילו לוקח את הקורא ומעביר אותו בסרט נע. צוויג נפעם יותר מכל מכוחה הגדול של ההיסטוריה שסיפוריה נכתבו בזמן "כשרוחו של אדם יחיד חוברת לרוח השעה, כשאדם אחד תופס בבהירות את הדחף היוצר של תקופתו".
החל ממסעותיו ההירואיים כחייל פשוט למלך פורטוגל ועד למינויו כאדמירל צי תחת הדגל הספרדי, כשבעקשנותו ובסבלנותו הגדולות לאורך כל המסע ובעודו מתמודד עם הטבע ההפכפך ועם בני האדם חורשי המזימות, הצליח להוציא אל הפועל את שאיפת חייו: הקפת הכדור בדרך לא סלולה.

לא קלה הייתה דרכו של מגלן לאורך חייו, אך חייו היו מלאי משמעות וציפייה דרוכה, ממש עד רגעיו האחרונים. אך האם שב מגלן אל ספרד כדי ליהנות מהתהילה לה זוכה אדם שהצליח לעשות את הבלתי ייאמן? האם היטיב הגורל איתו? את כל זה יגלה הקורא בספר.

על סיפורו של מגלן כתב צוויג: "אפשר שמדובר באודיסיאה המפוארת ביותר בתולדות האנושות: 265 גברים נחושים יצאו לדרך, ומהם שבו לביתם רק שמונה עשר, שבו אמנם בספינה אכולת רקב, אך על תורנה הונף נס הניצחון העילאי".

» ביקורות נוספות של יוסי משה
» ביקורות נוספות על מגלן