אף פעם לא הבנתי את האמירה הזו של "בחרתי לפי הכריכה" (אמרו לי את זה הרבה על ספרים של אתגר קרת), אבל הנה, גם לי זה קרה, ואין מה לומר - היא מגניבה לאללה - צבעונית, משעשעת, פאלית, מה לא.
אבל לצערי כאן זה מסתיים. אני באמת לא מבינה מה קראתי. אולי זו מגבלה שלי, אבל אני סבורה שלא. ושלא יהיה ספק - יש לסופר כשרון כתיבה, וזה מורגש (אני מודה שלא הזדמן לי לקרוא טקסטים קודמים שלו, ואני מוכנה לתת להם צ'אנס בעתיד), אבל אני לא כל כך מבינה מה הוא ניסה להעביר לי כאן. הספר עוסק לכאורה באיש אקדמיה מלומד מהחוג לספרות, שבוקר אחד, משום מקום ובלי נימוק ביולוגי או אחר, מגלה שהוא אישה. איכשהו כולם מתנהגים לגמרי בטבעיות ביחס לעניין הזה, החל באמו ועד לקולגות שלו באקדמיה, ואנחנו כביכול עדים לחווית ה"להיהפך לאישה בעשור החמישי לחיים" דרך מה שאמור להיות שוביניזם ודעות קדומות של האקדמיה ה"נאורה" והמזופתת, אחרי שהיא מסרבת לפרסם את ספר/ו/ה של הגיבור/ה לאור השינוי הפתאומי במין. בפועל, זה הרגיש מאוד לא מנומק, מאוד לא ברור וקוהרנטי, וגם הביקורת (המוצדקת, כמובן) על האקדמיה לא מחוברת כאן לסיפור מהודק מספיק ולכן נשארת קצת בערפל. צריך לציין שהשיח האקדמי מאוד נוכח בספר, ומתובל במינון יתר של הערות שוליים והפניות לטקסטים מלומדים אלה ואחרים, שעל פניו זה אולי מיוחד ונחמד, אבל אני לא מבינה מה זה תורם בפועל. אה, וברובד אחר, זה פורנו רך. הספר גדוש בתיאורים מיניים/אירוטיים על ההתנסויות המיניות של אותה "אישה חדשה", או של הקולגות שלה, וכולם שוכבים עם כולם, ולפעמים זה באמת מעורר חיוך, אבל בסופו של דבר - בבואי לשפוט את הספר כולו כיחידה אחת - קיבלתי בסוף צורה של סימן שאלה.
