ביקורת ספרותית על שפילפוגל, שפילפוגל מאת מתן חרמוני
בזבוז של זמן

---

קרה לכם פעם שמישהו סיפר לכם בדיחה, ולמרות שלא הבנתם אותה פרצתם בצחוק מזויף, רק כדי לא לעשות לעצמכם פדיחה ולהיראות מטומטמים?

קרה לכם פעם שקראתם ספר שבעטיפה האחורית שלו נכתב משהו בסגנון של "מצחיק בטירוף" ואתם חשבתם לעצמכם – מטורף מי שחושב שזה מצחיק?

קרה לכם פעם שילוב של שני המצבים הלא נעימים האלה בבת אחת?

בעטיפה האחורית של הספר הזה נכתב "הומור פראי". ואני אומר – הומור מופרע. מה זה מופרע, חולני ביותר.
הספר הזה גס ורדוד וצהוב ועל גבול הפורנוגרפי, והוא חתיכת בדיחת קרש אחת, מפגרת, ארוכה ומתמשכת, רק שהיא בשפה גבוהה, יעני. רוצים דוגמה? "תקע לי את הצלצל שלך, שפד אותי ברומח הלווייתנים שלך, תן לי את מובי דיק". ומה התשובה? "אני שט רכוב על הלווייתן שלי, חוצה את האוקיינוס האטלנטי, הנה אני כבר באיים האזוריים, חושב על הכוס שלך, מכה בכל הכוח בסנפירים" (עמוד 45). עכשיו תדמיינו לכם 205 עמודים רצופים בתיאורים כאלה. זה "הומור פראי" זה? זה נטו "חמישים גוונים של אפור", רק עם מצח גבוה ומשקפיים עגולים וכרס נפוחה מחשיבות עצמית. אבל הנפיחה היא בדיוק אותה נפיחה. והיא מה זה מסריחה.

וההערות שוליים, השם ירחם. מה זה הדבר הזה? אני מבין שמדובר באיזה ניסיון ליצור פרודיה על האקדמיה ועל הערות שוליים בספרי עיון ומחקר, אבל כשמופיעות הערות שוליים שתופסות 90% מהעמוד (כמו בעמוד 93 למשל), ועוד בפונט פצפון שמקשה על הקריאה, זה מעיק ומעצבן בדיוק כמו הדבר שעליו מנסים לעשות פרודיה.

מה אני אגיד לכם? זה לא סד"ק - ספר דורש קטילה, אלא סד"ק - ספר דורש קבורה.

אז מה אני גורס? שאת הספר הזה צריך לגרוס. ולקבור.

» ביקורות נוספות של שופי ינשופי
» ביקורות נוספות על שפילפוגל, שפילפוגל