ביקורת ספרותית על כל היצורים גדולים כקטנים (כ. קשה) מאת ג'יימס הריוט
ספר מעולה

---

בע"ה
"וסבותי אני לייאש את ליבי", או "אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו"?
ספרים טובים יכולים להשפיע עלינו ב(לפחות) אחת משתי דרכים: הן שכלית - לתת לנו ידע, להעלות שאלות מעניינות, להרחיב ולפתח את מחשבותינו; והן רגשית - לדמיין ולהתעניין, למתוח ולאכזב, לכאוב ולהתנחם. אנחנו מנתחים את המניעים של הגיבורים, ובה בעת שמחים בהצלחתם או במפלתם.
ורוב הספרים שאני שמח שקראתי עומדים בקריטריון הראשון בהצלחה מרובה, וזה לא מאוד מאתגר; יש הרבה לדעת, והרבה לחשוב, ונפש האדם עמוקה מיני ים ואפשר לדסקס אותה ממיליון זוויות שונות.
אבל הסיפור של הקריטריון השני הוא יותר מורכב.
כי ספרים רבים קראתי שהיו עצובים, מדכאים, מרגיזים, ביקורתיים, מכאיבים, נואשים. וזה לא תמיד רע - לעיתים רק כך אפשר להעביר מסרים מסוימים, וכדאי גם ללמוד להתמודד עם רגשות שליליים. ומעטים כ"כ הספרים שהצליחו להיות אמינים ובוגרים ובה בעת שמחים ואופטימיים, מספרים על היפה והטוב שניתן למצוא בעולמנו.
ולשמחתי, הספר הזה הוא אחד מהם. הספר הזה אשכרה נותן לי מצב רוח טוב כשאני קורא אותו. הוא מדגיש את הצדדים החיוביים בעולמנו. והדרך שהוא עשה זאת יפהפייה בעיניי.
כי הוא לא טוען שאין רע בעולם, אלא שאין לו מקום בנרטיב של חיינו. יש רשעות, יש בורות, יש גאווה, יש מוות. אבל אם אתה שם את המשקל על הדברים הטובים שראית ועשית, מחפש את הטוב בעולם ובאדם, אתה מצליח להתמודד עם הקשיים.
ושמעו, זה יפה. זה אמיץ. זה לומר " אני בוחר על מה לתת את הדגש בחיי, אני בוחר להיות אדם שמח ולא אדם עצוב.".
זו לא הדרך היחידה להסתכל על העולם, ואני חושש שלבדה היא אכן לא תספיק; אבל אדם שהיא חסרה לו, עיוור לא פחות ממי שאצלו היא הבלעדית.

» ביקורות נוספות של שאול תליון
» ביקורות נוספות על כל היצורים גדולים כקטנים (כ. קשה)