הביקורת נכתבה ביום ראשון, 31 במרץ, 2019
ע"י ישי
ע"י ישי
קופיקט, חקיין בעברית; אדם שמחקה אחרים בהתנהגות שלו ומסגל את הכללים שלהם. בארה"ב המונח קופיקט קיבל הדגשה למול רוצחים אשר החלו לחקות רוצחים אחרים בשיטות ההרג שלהם תוך שהם יוצרים בלבול בין רשויות החוק שנדרשו להבדיל ולהבחין האם מדובר ברוצח סדרתי אשר ממשיך את מסע הקטל שלו או מדובר בחקיין אשר החל במסע הרג חדש.
לא מעט סרטי מתח וסדרות נעשו בעקבות רוצחים חקיינים, דומה שקהל הצופים האמריקאי מספיק חולני בכדאי להיות מרותק למסך הטלוויזיה, נוטף ריר ושאר נוזלי גוף, בעודו מתבונן ברציחות החקיינים.
חקיין, זה מה שחשתי ברגע שהתחלתי לקרוא את 'פרויקט X' של גרג הורביץ. כבר הייתי בעלילה הזאת; רוצח שכיר שחש חרטה על מעלליו, פורש ומחליט להקדיש את חייו וכישוריו לסייע לאלו שזקוקים לעזרה וידם אינה משגת בעל מקצוע. בדרך יש ילד שהוא נקשר אליו, בניגוד לכל כללי הביטחון ששמרו על חייו נטולי הרגשות, לקוחה שהטיפול בבעיה שלה הופך למקרה אישי וכמובן כבלי העבר שלא מניחים לו וחוזרים להווה ומסכנים את חייו....
באמת, אתה רציניים? כאילו, מה? המצאת עכשיו את הגלגל, גרג הורביץ? כמה קוראים עכשיו מרימים את היד ואומרים רגע, כבר קראתי את העלילה הזאת בספר של לי ציילד וגיבורו ג'ק ריצ'ר, או בספר של דויד מורל. כבר ראיתי את העלילה הזאת בסדרת הטלוויזיה ששודרה במחצית שנות השמונים בערוץ המזרח תיכון (מידלאיסט לנוסטלגיים שביננו) 'המשווה' בכיכובו של אדוארד וודוורד (נעימת הפתיחה של הסדרה עד היום חקוקה בי בזיכרון), אחריו הגיע בסוף שנות התשעים הגיע מייקל מדסן בסדרה 'נקמה ללא מגבלה'; שניהם גיבורים עם עבר מסתורי שמביאים את הצדק לאלו שהחוק מתעלם מהם...אווווווווו אני ממש רועד. נקרא מוכר?
דוגמאות לא חסרות, כפי שהבנתם.
אז לכאורה הורביץ הוא חקיין, לוקח עלילות שכבר דשו בהם וממחזר, אז מה חדש? החדש הוא שהורביץ כתב ספר מתח, ממוחזר ככל שיהיה, שמיגנט אותי כקורא. העלילה הייתה מאד קצבית, הטכנולוגיה עליה כתב הייתה עכשווית ולא מומצאת, היה ברור לי שיש מסר חבוי שיתגלה, שיש ארכי נבל שחייב להיות אחד הגיבורים של הסיפור ואכן היה, ואכן הופתעתי, הייתי מרותק ולכן גם נהניתי.
הורביץ, בדומה לקודמים לו, עושה תחקיר מקיף את הנושאים עליהם הוא כותב; החל מטכנולוגיה, טכניקות ריגול ומעקב, הישרדות ואומנויות לחימה.
'הם נלחמו בשפות שונות, בקרב רחוב סובב עולם, הדיפות פיליפיניות מול התחמקויות יפניות. הם חצו את אינדונזיה בחבטות בכף יד פרושה ובאחיזות מרסקות עצמות ושוברות זרוע...' אני התמוגגתי מרוב אושר.
לו יכולתי להעיר הערה קטנה להורביץ אז הייתי כותב: זה בסדר שאתה כותב את מקורות ההשפעה הספרותיים שלך ומחמיא לכול הסופרים אבל זה שהמו"ל שלך מביא את אותם סופרים להם החמאת, והם לא מפסיקים ללקק לך ולהלל אותך באותו הספר בו כתבת אתה להם תודות, לזה יש בעיני טעם פגום. למה הדבר דומה? לחוקר שחוקר תחום שרק הוא ועוד חוקר בצד השני של היקום חוקרים אותו ועל כל מאמר שהוא כותב, החוקר השני מבסס את הערות השוליים שלו וגם ההיפך וככה שניהם בונים לעצמם פרסום ומוניטין שאף אחד אחר לא יכול לסתור.. ובכל זאת נהניתי.
6 קוראים אהבו את הביקורת
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
