ביקורת ספרותית על פרויקט X מאת גרג הורביץ
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 20 במרץ, 2017
ע"י הלל הזקן


נקודה ראשונה: נאמן עד הסוף (המר) למורנו ורבנו הגאון הגדול אייל גולן שליט"א, שאמר פעם בפרהסיה את מה שכולנו חושבים, לדידו לפחות, בחדרי חדרים, שגם מי שיכול להרשות לעצמו לאכול סטייק בכל יום, מתחשק לו לפעמים איזה שניצל, שלא לומר פרוסת שוקולד - החלטתי בעצה אחת עם עצמי, להמר מדיי פעם על מה שנהוג לכנות 'ספרות פופולארית', היינו – ספרי אקשן במשקל נוצה, קלים לעיכול, רומנים למשרתות, אפוס "עמק הסוסים" (שנמכר על הסכין ובשיטת 'מבית לבית' בראשית האייטיז, ועם השלמת הפריסה, לא היה צריף בישראל שלא התהדר בארבעת(?) הכרכים המונומנטליים הללו ובתמונת 'הילד הבוכה' בסלון כבונוס) וכיוצא באלה.

נקודה שנייה: מוטיב "האיש משומקום" עתיק בספרות כפי שהוא בקולנוע, באופן יחסי כמובן. ולא רק האמריקני, דרך אגב. ניצני הופעתו מראשיתה של כל אחת מהאומנויות הללו ממש. אותו גיבור עשוי ללא חת, שמגיח מאי שם בדרכו לאי שם ותוך כדי תנועה מציל באגביות נערצת אלמנה וילד/כפר קטן/את האנושות כולה – מופיע בגרסאות שונות ומשונות ונתון מזה שנים רבות למחקרים אנתרופולוגיים, היסטוריים ואפילו תיאולוגיים. לנוצרים יש עושי נסים ומיטיבים עוד קודם לישו (יוחנן המטביל), לנו יש את אליהו הנביא ורק הזכירו לעצמכם לעלעל מדיי פעם במיתולוגיה היוונית או בזו הנורדית או באחד מקבצי האגדות העתיקות של סין ויפן – אתם עשויים לגלות שם אוצרות קסומים של גיבורים עצומים, במספרים שלא יביישו את אלה הרשומים כפטנט של ההוצאות "מארוול" או "די.סי קומיקס".

בעידן הקולנוע, "האיש משומקום" הוצג תחילה במערבונים, לכל אורכם של ימי זוהרם פלאס הבלחות נקודתיות בכל פעם שהתעוררו הרעב אצל הצופים או התחושה שיש רעב אצל הצופים – בקרב המפיקים; קיימים אולי שני מורעלים בכל היקום (חוץ ממני) שזוכרים למשל שהסרט "שבעת המופלאים" 'שזכה' לאחרונה לרימייק מתיש (איפה הקשר החברי יול ברינר-סטיב מקווין שהחזיק במסד בטון את כל הגרסה המקורית?!), הוא בעצמו רימייק לסרט מהולל של אקירה קורוסאווה בשם "שבעת הסמוראים". עוד לפניו פגשנו את "האיש מהערבות האבודות" ("שיין"), את "האיש במפוחית הפה" (צ'ארלס ברונסון בסרט "היו זמנים במערב"), ואחריו כמובן את המאסטר קינג-קונג של כל הזמנים, האחד שעשה קריירה שלמה אנד ביונד מלגלם צדיק(?) תכול עיניים שכולם מכנים "בלונדי" אבל אין להם מושג איך קראה לו אמו ביום היוולדו, כולל הוא עצמו עפ"י חשד סביר, הלא הוא קלינט "מגנום" איסטווד. עוד אח"כ הגיעו 'הקאו-בויז' החדשים, גיבורי העל המגוחכים הללו עם התלבושות הצמודות והכוחות המיוחדים (לאחרונה דווקא מנסים להוכיח לנו שלא מדובר רק בטמבלים מסוקסים אלא באנשים אינטליגנטים ממש!) ובשנים האחרונות מוצאים אנו בשטח מישמש רציני, ערב רב של כאלה במגוון ז'אנרים קולנועיים – סרטי אקשן וסרטי משטרה, סרטי מדע בדיוני וסרטי פנטזיה. כמו שפול מקרטני טען פעם שכל שירינו הפופולארים הם בסופו של דבר שירי אהבה מטופשים, כך גם ניתן לראות שכל סרט שני מבוסס על גיבור חסר שם או שמוצאו מעורפל ולמרות הכל הוא בא לגאול אותנו מייסורינו. או מעצמנו. או ממשהו.

ואחרי כל ההקדמה הארוכה הזו, הנה הממצאים בשטח, מה שנקרא 'בשורה התחתונה':

1. עד עמוד 150 הספר "פרויקט X" פשוט בלתי נסבל. אח"כ הוא זוחל בעלייה לדרגת נסבל בקושי. אפשר להתווכח אם העלילה אמינה או לא, אני בספק גדול לגבי רוב הפרטים. לא מבין, למשל, כיצד יכול הגיבור לפנק את עצמו במבצר של ממש ב ת ו ך מגדל רב קומות ועם עשרות דיירים שחיים עמו ומסביבו. שהרי אין לו לא חנייה נסתרת וגם לא מעלית פרטית. שנים שהוא מעלה לדירה חברות בנייה ושיפוצים ואף אחד אינו מתלונן על הרעש?! איך אומרים אצלנו: בזעת. וזו ממש דוגמת-קצה, כדי לא לספיילר לכמה אמיצים שיגעו בדבר הזה למרות האזהרות. העיקר שבדף התודות משתפך ההורוביץ הזה (המחבר) על משפחה של מליינים, שסיור בחווילה שלה עזר לו לעצב את 'סביבת העבודה' של גיבור הספר. זו בדיחה?! אז היא לא מצחיקה. כנ"ל הקטע שהגיבור תופר לעצמו את אבי העורקים ומתאושש תוך יומיים וחצי של מנוחה בבית ללא כל סיוע חיצוני... פשששש... אני מעקיצה של יתוש רץ כל הדרך ממיתר לקופת חולים "רמות" בבאר שבע. אה, והקטע של הפילנתרופיה זה בכלל שוס. בשנות האלפיים. אמין כמו שאידי אמין.

2. בהיבט של 'נראטיב הגיוני' – אינמצב, אינמצב ואינמצב. חצי ספר קודחים לנו על 'עשרת הדיברות' של 'הגיבור ללא שם', עקרונות חייו יענו, והנה כבר בהרפתקה הראשונה שמתפרסמת לציבור, הוא מפר בכיף את כ ו ל ן. ככה אתה חושב לייסד סאגה, מר הורוביץ?! קשה עד בלתי אפשרי להשתחרר מתחושת 'הרומן המצולם', לטובת מי שהכיר את המגזינים הצרפתיים הללו שחרכו את חדרי ההמתנה במרפאות השיניים של הסבנטיז, שאופפת את הספר מראשיתו ועד סופו; הקפיצה בין הסצנות השונות, פתיחה וסיום של כל פרק, עומס התיאורים הסתמיים וחסרי המשמעות... להגג, ללהג, ללעג ולרייר. בזבוז זמן בכריכת כרומו מושקעת.

3. ומכאן שמשבחי הספר לדורותיהם, גדולי הז'אנר בימינו בת'אכלס, בטח בעיני עצמם, כנראה עשו פה מעשה של 'שמור לי ואשמור לך': אני אכתוב שאתה תותח ואתה תעשה עבורי את אותו הדבר כשיתחשמק לי לפרסם משהו. בינתיים אני נח באיי קיימן וחושב על איך לייצר בינגו פעם נוספת.

הכי מבאסת היא ההבנה, נבואה שמגשימה את עצמה -בסדר, סבבה- שאין לספר הזה שום משקל סגולי; הוא נמוג מראשך שנייה אחרי שסיימת אותו, שלא לדבר על הלב, שאליו לא מצליחים הספר או גיבוריו לחדור אפילו ממעוף הציפור. סתם שום כלום אחד גדול, תילי-תילים של תיאורים מיותרים כאמור ומונחים מקצועיים מצחיקים (נתתי לו בעיטת קונג-פו תאילנדית והוא החזיר לי ברסייה גי'ם-ג'אם דרום-קוריאנית. בוא, בוא לקבל כאפה), לשמחתם של כמה סוכנים חשאיים עם עודף זמן פנוי ו/או קומץ גיימרים שפגשום זה מכבר (את המונחים הללו) באחת הגרסאות העדכניות של משחקי החיסול המזעזעים כדבעי, שהרי אף אחד לא יצליח לשכנע אותי שזוהי אינה מטרתם העיקרית של 'הסופרים' מהז'אנר הזה: לעורר תשומת לב אצל איזו חברת קריאטיב כלשהי ולעשות בוחטות מהמרצ'נדייז עשרים שנה קדימה. עובדה שבכריכה הפנימית של הספר כבר נכתב שהוא נמכר לקולנוע ובסרט יככב בראדלי קופר. צופה בעיניים כלות בבניי מפצפצים זומבים בהמוניהם בסוני (הסנדלר הולך יחף) ותוהה ביני וביני האם זה אי פעם מסתיים? כלומר יש אופציה לחסל את כ ו ל ם, לגמור את המשחק ולגשת לאכול?! הפסדנו מזמן, חברים.

כמו הקולנוע האמריקני בכמה העשורים האחרונים, כמו נתחים אדירים מהמוסיקה הפופולארית דהיום, כמו האוכל המהיר שאנו מאביסים ללא מחשבה (עוד המצאה אמריקנית 'לרווחת' האנושות), כך גם הספר הזה מותיר אותך עם טעם תפל בפה. אני לא בא לטעון שכל ספר שקראתי או שאקרא מעתה ועד עולם חייב לכלול 'חומרים עמוקים שיחלחלו אט אט לעומק התודעה', אבל הוא כן חייב להביא משהו מעורר מחשבה. משהו שיהיה שווה לברר לגביו אח"כ. משהו שיצדיק התעניינות. רכישה נוספת אם מדובר בסדרה. משהו. כלשהו.

ספר? אולי. ספרות? ממש לא.
22 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני (לפני 8 חודשים)
אם כבר עשית אפ גריד למשנתו של אייל גולן אל תתפלא שהגעת עם הספר עד הלום.
ואולי קליל זה לא אתה!
והכתיבה שלך לעילא.....
גלית (לפני 8 חודשים)
אה לא ,אפרתי הפילוספיה העילאית,הגיגיו המרתקים,המטאפורות המורכבות שלו - כל אלו לא ינוס ליחם גם בעוד עשרות שנים.
(מה שכן,הוא זמר טוב)
גלית (לפני 8 חודשים)
הלל גם אני לא קראתי את יוליסס(אם כי ניסיתי פעם פעמיים )
ויש המון ספרות "כבדה " (לצורך העניין) שאני לא מעריכה כלל
בתמצית -אני מסכימה אתך (רק יוצאת נגד -ולא אומרת שאתה עשית זאת- הגישה הרווחת לזלזל באופן גורף בספרות פופולרית ,גם דיקנס היה פופולרי,גם ג'יין אוסטן ואפילו רבלה )
אפרתי (לפני 8 חודשים)
גלית, כשנתלים באילנות גבוהים כמו אייל גולן ושאר גיבורי תרבות מסוגו, הענף נשבר בקלות, נופלים וחוטפים זבנג בפרצוף.
והלל, די, תשכפל את המחמאות ודי.
הלל הזקן (לפני 8 חודשים)
גלית, קודם כל תודה על תגובה מעמיקה ומכבדת. שנית, אני מבהיר: ספרות קלה זה אחלה'! קראתי לא מעט כאלה, מסכים איתך שלא הכל דוסטויבסקי ולא צריך להיות, אני את יוליסס לא צלחתי ככה שאני בטווח הנורמלי וכו'. כוונת דבריי הייתה, שגם ספרות המכונה 'קלה' אמורה להותיר אותך עם משהו. גם כיף זה 'משהו', לצורך העניין. הספר הספציפי הזה הותיר אותי עם כלום.
גלית (לפני 8 חודשים)
ראשית: מה שאלון שנית:
בלי להיתלות בעצים כה גבוהים ואינטלקטואלים כמו אייל (המלך) גולן - אם כי אני דווקא משתמשת הרבה במטפורת הסטייק /פרוסה עם ממרח שוקולד שהפיק - אינני מסכימה בשום פנים ואופן כי יש טעם לפגם בקריאת ספרות קלה או פופולרית אם תרצה.
נפלא ממני מדוע ספרות מהנה, בידורית, מותחת וכו' זוכה לכאלו קיתונות של בוז והתנשאות בתרבותנו וזאת למרות שהיא נקראת על ידי מיליוני אנשים.
כל מיני גבוהי מצח שמתפארים בקריאת יוליסס ומזלזלים ברם אורן.(no Offence)

שלא נתבלבל,גם אני מזלזלת ברם אורן...
אבל עדיף בעיני ספר של רם אורן שנקרא ע"י 100 איש ולא יוליסס שנקרא על ידי 5 .
בעיני ספרים הם מהות החיים. אני עושה ה כ ל עם ספר,אני קוראת את כל הז'אנרים ומסתובבת עם ספר בתיק למקרה שיהיו לי כמה דקות "מתות" ואז יהיה לי נורא משעמם אם חס וחלילה לא יהיה לי ספר.
אבל בעיקר ספר הוא כיף,לפעמים הכיף הוא בהתמודדות עם שפה שאינה שפת אימי,לפעמים בעיבוד רעיונות חדשים שלא הכרתי,לפעמים הכרות עם תרבות או אדם חדש ולפעמים זה בידור נטו.
ואין בכך שום רע!
שלישית - כמה תיקונים:
"אפוס עמק הסוסים : התכוונת מן הסתם ל"שבט דב המערות " כי זה הספר הראשון ,עמק הסוסים הוא השני יש בסדרה(סדרת ילדי האדמה) 6 ספרים עד כה,אמנם הדיוק ההיסטורי נתון בספק אך אפשר ללמוד רבות על התקופה ,הצמחים,בעלי החיים ועל התרבות האנושית בכלל.

אני המורעלת השלישית (ואני די בספק אם זה כזה מיוחד קוראסוואה מוכר גם למי שלא למד קולנוע)
גיבורי על מגוחכים וכו' - קיימים כבר כמעט מאה שנה....ודרך אגב,מההתחלה הם לא היו אנשי שרירים סתומים גם סופרמן וגם ספיידרמן הם עיתונאים בשעות הפנאי,הענק הירוק הוא ד"ר לפיזיקה ובאטמן איש עסקים מצליח.

ואחרי כל ההקדמה הארוכה : אני מסכימה ברמה מסוימת ,אבל אי אפשר לקרוא אך ורק ספרים מצוינים. אם לא נקרא ספרים גרועים איך נזהה את היוצאים מן הכלל?

דני בר (לפני 8 חודשים)
מערבונים? אני מכור להם.
אבל ספר בסגנון הזה- לא, כי אחזור ואומר, המציאות מרתקת מאוד גם כך, אז למה לבנות מציאות הזויה?
Pulp_Fiction (לפני 8 חודשים)
משעשע.
מחשבות (לפני 8 חודשים)
טוב, נו, אלון הרי כבר הודה בטעמו המפוקפק...
הלל הזקן (לפני 8 חודשים)
אוהב אותך אלונזו! לא מסכימים בכיף.
קראנו שנינו כמה ספרי מתח/אקשן טיפה יותר מתוחכמים.
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
ואם כבר השתמשת באייל גולן, אני מניח שקראת את התגובות לביקורת שלי על הספר, עם אותה דוגמה בדיוק, ולאותו אדם ממש :-)
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
לא מסכים איתך בשיט, למרות הביקורת המהוקצעת והקבלות ההו-כה-אינטלקטואליות לראשית ימי הקולנוע וצ'רלס ברונסון.
בפריזמה הנכונה, בז'אנר הספציפי שבו הוא נמצא, מדובר בוואחד ספר משובח. ספרות? אולי לא קאנונית, אבל ספרות ג'אסט דה סיים. הספר הזה כתוב לא רע בכלל, מותח במידה, מופרך במידה, מטופש במידה, מוכן לקולנוע (שיהיה, לא מטריד אותי, גם אם לא הייתי הולך לסרט הזה) והעביר לי את השעות בסבבה, שזה יופי של אינדיקטור.
הלל הזקן (לפני 8 חודשים)
סנוב ספרותי זה הכי אחי...;)
yaelhar (לפני 8 חודשים)
מה, הלל, יצאת סנוב ספרותי (-:
מחשבות (לפני 8 חודשים)
לא בטוח. יצא לך אינגליזם שלא לצורך.
הלל הזקן (לפני 8 חודשים)
התכוונתי להפלצה...:)
מחשבות (לפני 8 חודשים)
מתחרה בי בקטילות? פ'סדר, ניצחת, עם נפילה קטנה: פלוס ולא פלאס. פלאס זו הפלצה.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ