ביקורת ספרותית על פרויקט X - פרויקט איקס #01 מאת גרג הורביץ

---

משהו פשוט לא זרם לי בספר הזה.
לכאורה יש כאן הכל; גיבור שהוא סוג של שכיר חרב שאומן במתקן ממשלתי סודי, אנשים שהסתבכו עם האנשים הלא נכונים וצריכים עזרה, נבלים חסרי רחמים שנקמתם אינה יודעת שובע, וכמובן חלוקה מאוד ברורה ל'טובים' ו'רעים'.
אבל עדיין, משהו פשוט תקוע. ככל שאני חושבת על הספר הזה יותר אין דרך אחרת לומר את זה; יש עלילות שלא נועדו להימרח על גבי ספרים בני 400 עמודים, אלא להפוך לתסריט לסרט אקשן ופה זה נגמר.

מה שהיה לי הכי קשה בספר הזה בכלל לא היה קשור לאופן שבו הוא נכתב או לעלילה, אלא לדמות הראשית- הדמות שאמורה להניע את כל העניינים קדימה.
הדמות הראשית שלנו היא אוון סמוק; יתום שאומן והודרך בפרויקט סודי מאז שהיה ילד, והוכשר כסוג של מכונת הרג לטובת מילוי משימות בטחוניות שהממשלה מכחישה כל קשר אליהן. בבגרותו אוון עוזר לאנשים שצריכים את עזרתו. הוא מופיע ונעלם בדיוק באותה מהירות ומסתוריות, הוא משתמש ביכולות שלא יביישו גיבורי על, והתחושה שהקורא מקבל ממנו היא שהוא תמיד נמצא צעד אחד לפני האויבים שלו.

אז מה הבעיה, בכל זאת? העובדה שאוון, שהוא כאמור הגיבור הראשי של כל סדרת הספרים הזאת, הוא למעשה דמות סטטית; דמות שכל הזמן מחכה לפעולות של הצד השני, שזה מאוד הגיוני כי הוא סוג של רוצח שכיר שנלחם למען החלשים הרי. אבל כמה אפשר לחכות, תגידו?
כמה כבר אפשר לקרוא על הילדות העשוקה שלו בזמן ההכשרה כלוחם? כל ה'פלשבאקים' בחזרה לילדות שלו כתובים באופן קבוע בכתב נטוי, ובכל פעם שראיתי את הכתב הזה דילגתי 20 עמודים קדימה. בשביל מה למלא לי ספר של 400 עמודים אם חצי עלילה שלו לא רלווטנית לסיפור שאתה מספר, אדון הורביץ?
כשה'רעים' פועלים- אוון מגיב. כשהם לא פועלים- הוא מחכה. ואנחנו הקוראים מחכים איתו, ובינתיים מדשדשים בעבר הרחוק והמעורפל שלו. זו סוג של עבודה בעיניים מבחינתי.
אני יכולה להבין למה אנשים אהבו את הספר הזה. האופן שבו הוא כתוב; כל התיאורים, הנופים, האופן שבו הסופר מכניס אותך אל תוך חדרי חדרים שבהם מסופר הסיפור, הכל כל כך מדויק שזה מפחיד.
אבל כשהדמות הראשית שלך ממיתה את העלילה ומרדימה את הקורא, מה זה שווה בעצם?

» ביקורות נוספות של Noah C
» ביקורות נוספות על פרויקט X - פרויקט איקס #01