ביקורת ספרותית על קוקולקה מאת לאנה לוקס
ספר מעולה

---

אם תפסע ברחובותיה של רומניה, בבוקרשט למען הדיוק ותיתן עיניך לא רק בחלונות הראווה, במסעדות, בפסלים ובגנים. תביט על הסביבה בתשומת לב ותשתדל שלא להתעלם מרגשות שיתחילו להציפך עד גדות, תוכל לראותם.
ילדים, נערים, עלמות, ילדות עומדים בפינות רחוב ומנגנים.
חולשים על כיכרות ושרים. מבקשים נדבות ותשומת לב: פניהם שחורים ועיניהן דולקות, חלקם אף רועדים מקור ורעב.
שיערם דבוק לקרקפת, שמנוני ומלוכלך ואחדים מהם יחפים.
אתה שולף מכיסך שאריות משטר שפרעת לאחר שרכשת כובע גרב באחת מהבסטות ברחוב ונותן אותו ליפה ההיא עם הצמות, עם העיניים המדברות.
היא מודה לך בשפתה וממשיכה בשירתה ואתה מתפלא כיצד זה ייתכן שלא לקחו אותה לאיזה תכנית ריאליטי ל״דה ווייס״ למשל.
יש לה את כל המרכיבים להיהפך לכוכבת: יופי, גזרה וקול פעמונים.

איפה המפיקים? היכן הבמאים? הרי בקלות הייתה מתקבלת לכוכב נולד ואז ברחוב שליד, אתה נתקל בנער שמנגן בחליל והנגינה שהוא מפיק מתוקה וידועה ואתה מנסה לנחש מהיכן אתה מכיר את אותה ותכף נזכר בסנדק: איך ישבת בניחותא מול הטלוויזיה וצפית במרתון של כל הסרטים עם נסקפה ועוגיות חמאה והרגשת החידלון נעלמת ואתה תוהה אם תלך לסרט כאן, בארץ הזרה, האם יהיה דיבוב לרומנית או האנגלית תישאר בפי השחקנים, לנוחיותך.
והנה כבר שכחת אותם, בין הרהור להרהור הם נעלמים.
הופכים להיות חלק מרחובות העיר, מתמוססים לך בין העיניים כמו איזה שלט ישן
כי העיוורון מבורך ומציל אותנו מתחושות לא נעימות, כי מה אנחנו כבר יכולים לעשות?
להציל אותם? הרי את הכסף יבזבזו על סמים ואלכוהול וטרפנטין להרחה אז להחיש את מותם, שווה לך?

אני ראיתי אותם. כמעט בכל מקום באירופה הם נמצאים. בעיקר במזרח, היכן שהעוני והעצב לוחצים ידיים ושותים לחיים.
השתדלתי שלא להרהר בהם יותר מדי מכיוון שכל אימת שהייתי מטיילת ברחובות הכסף המקומי היה אוזל לי תוך דקות מספר.
לבי נכמר, לא יכולתי לראותם כך; נטולי דמעות ועייפים מהחיים מביטים בי כמו הגורים הנטושים ההם במקלט לבע״ח.
הם מעולם לא היטשטשו אצלי, בפרט לאחר שקראתי בספרה הבלתי נשכח של לאנה לוקס, סופרת ממוצא יהודי המתגוררת בברלין אך במקור נולדה בדניפרו, עיר הממוקמת על גדות נהר הדנייפר, במרכז אוקראינה.
ברומן העוצמתי ״קוקולקה״ (בובה) היא מתארת את גיבורת הסיפור, סמירה, ילדה שנולדה לחיי עוני וסבל, חסרת הורים ומשפחה המנסה לשרוד כנגד כל הסיכויים.
היא בסך הכל רוצה להיות מאושרת, להרגיש נאהבת אך מכיוון שאיננה מכירה את דרכי העולם, היא נופלת לעיתים קרובות לשוחותיו נכלמת ונפצעת.
יש בה כוח רצון יוצא מן הכלל לחיות ולהשתפר, לאורך העלילה אנו קוראים אודות ניסיונותיה לצאת מהבוץ לעבר חיים טובים יותר ונפגעים כשהיא נפגעת ובוכים כשהיא בוכה.
זהו ספר שקראתי בנשימה עצורה ובשעתיים בלבד. לא יכולתי להפסיק את הקריאה ולו לרגע בעיקר משום המראות שראיתי והסרטים בהם צפיתי.
היוצרת אמנם לא חידשה לי דבר אך צורת כתיבתה הייתה מכמירת לב וגלויה.
הדמות הראשית הייתה ונותרה ילדה. שנותיה היפות ביותר נגזלו ממנה באכזריות אך דרך ההתבטאות שלה טהורה, זכה.
מאוד קל להסב את ראשנו לאחור ולא להביט, להתעלם מהמראות הנוראיים ולהמשיך הלאה אך בעלילה זאת היא מישירה אליהם מבט ומתמודדת עם המציאות העגומה באופן ריאליסטי ולא מתחנף; היא בועטת והיא נפלאה!

מעולה!

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על קוקולקה