ביקורת ספרותית על הסוף של אדי - ספריה לעם #764 מאת אדואר לואי
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 18 במרץ, 2019
ע"י Tamas



יריקת הפתיחה של הספר היא בדיוק מה שהיא...יריקה. הסיפור נפתח בוידוי של המחבר "מילדותי אין לי שום זיכרון מאושר. זה לא שבמשך השנים האלה לא חוויתי מעולם תחושה של אושר או שמחה, אבל הסבל הוא טוטליטרי: כל מה שלא מתאים למערכת שלו הוא מוחק" ומיד לאחר מכן מופיע תיאור די מפורט ומעורר חלחלה של אותה פעולת נוזלים שסופג לפרצופו גיבור הספר, אדי, בעת ששני נערים בחטיבה מתעללים בו. זו פתיחה לפנים, תרתי משמע, של סיפורו האוטוביוגרפי לכאורה של המחבר.

אני תוהה מה מניע בחור צעיר כבן 21 לכתוב סיפור אישי כה חושפני, מה כבר עבר בחייו הכה צעירים. ובכן מתברר שיותר ממעט ופחות מהרבה.

תחילת שנות האלפיים ובעיירה צפונית קטנה בצרפת גדל אדי, בן למעמד הפועלים, עם משפחתו, הוריו וארבעת אחיו. משחר ילדותו נחשף לזהותו המינית המבולבלת וחש בשונותו מאחרים, כאישה בגוף של גבר. למניירות הנשיות בהן ניחן, סגנון הליכתו, קולו הגבוה וטון דיבורו לא היה מקום בסביבתו הקרובה, בטח ובטח בעיירה נחשלת אשר תפקידם של הגברים הוא להיות קשוחים ולפרנס את המשפחה, ותפקידן העיקרי של הנשים ללדת, כי מי שלא יולדת אינה נחשבת לאישה אמיתית.
כילד מתבגר המתמודד עם זהותו ההומוסקסואלית, נאלץ אדי לספוג אלימות פיזית ומילולית, כאב והשפלה. ההיסטוריה של השכרות והאלימות, העוברת מדור לדור, אינה זרה למשפחתו ולתושבי העיירה, היא כל כך טבעית להם שאפילו אם יתקלו בכזו לא ידעו להבחין בה. תוסיפו למלכודת האלימות את העוני וכבר קיבלנו מעגל קסמים שקשה לצאת ממנו, במיוחד אם אתה ילד הומו.

את אדי נהגו לשלוח להשיג מזון, כי ילדים מעוררים חמלה ביתר קלות, מבית תמחוי, בהקפה במכולת, מבתי השכנים ותושבי עיירה אחרים. וכשנגמר הכסף אוכלים דגים שהאב דג. תנאי ההזנחה וחיסרון הכיס במזון, דיור(טחב בקירות וחדרים נטולי דלתות), חשמל ומים (רחצה במי אמבט משותפים), חימום לבתים בחורפים, היגיינת הפה וטיפול רפואי הולם, מעוררי השפלה וייאוש. ולעוני, כך מסתבר, יש מדרג בסולם החברתי. אומנם עני אבל נקי, כפי שמתגאה אמו. והס מלהזכיר את הערבים, השחורים, היהודים, האלג'יראים והמרוקאים. ובכל הקשור לבריאות, מה שמעניין הוא שכאשר גדלים בסביבה שוביניסטית וגזענית, מפתחים גם מחסומים בכל הקשור לרפואה ורופאים כי, אחרי הכל, הומו מי שלוקח תרופות. אבל גם לחיסרון כיס יש סדרי עדיפויות והחינוך היה חשוב להוריו של אדי, כי כששני ההורים הם תוצר של חינוך קלוקל שנשרו ממערכת הלימודים בגיל צעיר, הם מבינים שבכדי לפרוץ את גבולות המעמד החברתי צריך ללמוד ולרכוש מקצוע ראוי.

הוריו של אדי מתביישים במוזרותו ומבקשים ל"הבריאו" והוא זוכה לעלבונות וחיצי לעג. הם מתכחשים לנשיותו וממציאים לעצמם תירוצים ואף מגוננים עליו בדרכם המוזרה, מבחינתם זה שהוא מסתובב בחברת בנות זה בגלל שהוא דון ז'ואן אמיתי. יחד עם זאת הם גאים בו על הישגיו בלימודים, הבן שלהם עוד ילמד באוניברסיטה ויהיה עשיר. בשלב מסוים מחליט אדי לסגל לעצמו תכונות גבריות על מנת לרצותם, במיוחד את אביו, ולו בכדי להרחיק ממנו כל חשד. וכשפנטזיית הבריחה מעצמך לא מצליחה, מפלט גיאוגרפי נשמע כאופציה טובה. וכמאמר הקלישאה, אפשר להוציא בחור מהעיירה אך האם אפשר להוציא את "העיירה" מהבחור? כנראה שהדרך עוד ארוכה....

לא מדובר בסיפור אישי סוחט דמעות או רגשני במיוחד אך לואי דואג לזעזע (ואף מצליח) בהגשתו לקורא את הצד האפל של האנושיות במחוזותיה הרחוקים של צרפת. הוא מוציא לאור, בכנות וכאב, את הכיעור של מציאות החיים המרה של עוני, אלימות, אלכוהוליזם, גזענות, הומופוביה ושוביניזם בעיירת הולדתו ומשפחה שלמה. יש משהו מאוד חמקמק בסיפורי חיים שכן הם בד"כ בעלי אג'נדה ברורה, יחד עם זאת הסיפור (180 עמודים) מעניין, כתוב היטב ובצורה שונה ויפה ואינו נקרא כאוטוביוגרפיה סדורה.
21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Tamas (לפני חודש)
להיות חריג בכלל זה לא שמחה גדולה ובעיירה קטנה אז כנראה על אחת כמה וכמה, במיוחד עיירה שכנראה רוחות ימה"ב עדיין מרחפות בה.

ד.א. מחשבות, כחובב צרפת, המחוז המדובר הוא פיקרדי, אם אתה במקרה מכיר.
מחשבות (לפני חודש)
כנראה שלהיות חריג בעיירה קטנה זה לא פיקניק גדול.
Pulp_Fiction (לפני חודש)
יפה כתבת, Tamas
Tamas (לפני חודש)
תודה רבה לכולם על התגובות!
אדמה (לפני חודש)
תודה Tamas, הסקירה יפה כרגיל. להיות חריג בקהילה קטנה ושמרנית זאת 'חבילה' לכל החיים.
בת-יה (לפני חודש)
תודה. מציאות מסוג זה קיימת בכל עיירה זנוחה בעולם, לא רק בצרפת. וחבל.
ובעצם חבל שיש כל הרבה עיירות מסוג מזה.
yaelhar (לפני חודש)
ביקורת מצויינת. אהבתי.
צב השעה (לפני חודש)
ביקורת מעולה. פשוט תענוג לקרוא.
פרפר צהוב (לפני חודש)
Tamas, סקירה מעולה.
תודה.
חני (לפני חודש)
אהבתי! למרות שיש פה לא מעט דיכאון.
הספר נשמע מעניין.
תודה
עמיחי (לפני חודש)
מעניין מאד.
תודה רבה.
לי יניני (לפני חודש)
סקירה נהדרת. תודה
כרמליטה (לפני חודש)
סקירה נהדרת. תודה tamas.
כלל לא חשבתי לקרוא את הספר. עכשיו מסתמן שאקרא.
מחשבות (לפני חודש)
יופי של סקירה משכנעת.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ