ביקורת ספרותית על מיכאל שלי (הוצאה מחודשת) - עם הספר - פרוזה ישראלית # מאת עמוס עוז
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 2 בינואר, 2019
ע"י Ayeletjon


אז מה אם כן סוד קסמו של הספר "מיכאל שלי"? זה מה שניסיתי לבאר לעצמי משך כל הקריאה ברומן המדובר כל- כך של עמוס עוז ז"ל. ראשית חייבת לציין שזו היא
לי קריאה שנייה בספר זה. הראשונה אינה זכורה לטוב. מימי בית ספר התיכון הלא עליזים שלי במגמת ספרות. מיכאל שלי היה קריאת חובה ואני ניסיתי לצלוח אותו בקושי. אז הספר היה סתום בעיני. מלא במלל חסר משמעות ותיאורים על גבי תיאורים. כיום נושקת כבר קרוב לארבעים אני מסוגלת הרבה יותר טוב להבין ולהתחבר לסיפורה של חנה ולדמותה השנויה במחלוקת. יש אמרו התגלמות הפנקסנית לפי מה שקראתי. אני מצאתי את דמותה עגומה, שברירית, על גבול הדיכאון. כמי שסבלה מדיכאון אחרי לידה יכולתי להזדהות עם חלק מהרגשות שתוארו. עם העגמומיות האפרורית ועם חוסר העשייה והרצון להתחפר במיטה תחת עולם של חלומות ופנטזיות.

כל קורא מפענח את חנה ומיכאל בצורה אחרת ואולי זו המיוחדות של הספר הזה שאין בו עלילה רבה ודרמה גדולה ודמויות גדולות מהחיים. אלא סיפור חיים של אנשים אפורים, שוליים. של רגשות שניתן לפרש לכאן או לכאן. אני לעומת קוראים אחרים שכתבו ביקורת על הספר לא חשתי שחנה איננה אוהבת את מיכאל. היא אוהבת אותו אך הוא אינו מסעיר אותה, אינו מעביר בה רטט. היא ויתרה על חלק מחלומותיה ומנהלת חיים שאנחנו לפחות תופסים מהצד כאפורים. למעשה אלה חיים די רגילים. בנאלים כמו שחנה ומיכאל אוהבים לומר. עם מעט ריגושים ברוח תקופת הצנע. סוף שבוע בחולון. ביקור שבועי בסינמה. חלומות על נופש באילת ועוד. מיכאל נותר דמות בלתי ברורה עבורי. בעל מסור, איש חרוץ אך בעל רגש מאופק כל כך עד שיכולתי להבין לעיתים את זעקתה של חנה שמשוועת בכל דרך להוציא ממנו עוצמה של רגש. להוציא אותו מאיזון. כנשואה ליונה שלי. איש טוב, אמביציוני וחרוץ אך לא רגשני בעליל. (ההפך ממני) יכולתי להבין את הרצון שלה לביטוי רגש עזים יותר. אם כי גם היא לוקה בחסר בעניין זה. שניהם דמויות שלא ירדתי לעומקם. לעיתים מצאו בעיני חן ולעיתים הרגיזו. האדישות שלהם לעולם היצר. חוסר השמחה ואווירת המלנכוליה יוצרים אווירת דפרסיה לאורך כל הספר. ובסוף אחרי הכול דירגתי בשלוש. כי למרות המטען הרגשי שעם חלקו הזדהיתי. חסרה לי עלילה. חסר היה לי המתח, הדרמה. אוהבת את הספרים שלי עם רגשות מוחצנים יותר ודרמה גדולה. (כזאת אני, רגשנית כמו שאמרתי)

ועוד עניין בספר שהיה לי סתום ולא הבנתי במאה אחוז למה התכוון המשורר? האחים התאומים עזיז וחליל המלווים את חנה מילדותה ובחלומותיה. מה הערך המוסף שלהם? האם הם מסמלים את החלומות שלה על עולם מרגש ומסעיר יותר?? וכל עולם הצוללות וממלכת הקרח..

12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני שבועיים)
ביקורת מעניינת, אני אנסה לקרוא שוב, למרות שצריך לזכור הספר הזה נכתב בשנות השישים של המאה הקודמת ומבטא את משפחתו של עוז ואת ירושלים הקודרת.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ