ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 29 בדצמבר, 2018
ע"י Dina
ע"י Dina
לא פעם תהיתי כיצד ייתכן שמרגישים עצב כזה על לכתו של אדם שלא הכרנו באופן אישי, על דמות ציבורית או נערצת. האם זה בגלל שבכל זאת קיים ערוץ תקשורת, גם אם חד כיווני בנינו לבין אותו אדם אשר ליצירותיו התחברנו, לספריו חיכינו, מהם ציטטנו והם אירחו לנו חברה וגרמו לנו לחשוב, גרמו לנו לבכות? או שכמו שאומרים - אנחנו עצובים בגללנו, בשביל עצמנו, כי הדור ההוא הולך ואנחנו מרגישים קצת יותר לבד. אולי כל הסיבות נכונות. אני לא מסוגלת להספיד את עמוס עוז-קטונתי. וטוב ממני עשה זאת דוד גרוסמן שאמר "אילן גדול נפל" ואריאנה מלמד שכתבה "אי אפשר להיפרד מעמוס עוז, שמת היום, רק בניתוח רציונלי של פועלו הספרותי והציבורי או במלות הערצה ריקות, שאפפו אותו בחייו והלכו אחריו כצל מכביד בכל פעם שספר שלו ראה אור, בכל פעם שנדרש לעמת את המוכיח והמטיף בשער."
את "מיכאל שלי" התחלתי לקרוא כשלמדתי אותו לבגרות, בעצם לא את הספר עצמו אלא קטעי סיכומים שהביאו לנו בכיתה-ככה זה בגרות, לא באמת מתעמקים, הרי אין זמן - לומדים את העיקר, את האמצעים הספרותיים המרכזיים ועוברים ליצירה הבאה. אבל משהו ב"מיכאל" ובעולמה הפנימי הגועש של חנה גונן תפס אותי ומצאתי את עצמי בסטימצקי קונה את הספר במהדורה היפה הזאת בסדרת פרוזה ישראלית.
באחרית הדבר של המהדורה מספר עמוס עוז על תהליך כתיבת הספר-באישון ליל בחדר שירותים בביתו בקיבוץ חולדה, ועל כך שהוצאת עם עובד רצתה להוציא לאור את הספר הזה במהדורה מוגבלת בלבד כיוון שהספר 'אפור' ולא מתאים לשיווק מסחרי.
בסופו של דבר, בגלל טעות שהייתה בהוצאה עם ספר אחר, "מיכאל שלי" פורסם כחלק מ"הספרייה לעם"-והשאר היסטוריה.
כידוע הספר תורגם לשפות רבות וכך כתב עוז לחנה, הדמות שבערה בו עד שסיים לכתוב אותה, ארבעים שנה לאחר שיצא הספר:
"אני אומר לה בליבי: הנה עכשיו את כבר בכל מקום, ביפן ובקוריאה ובסין, בבולגריה ובפינלנד ובברזיל, האם הוטב לך קצת? סעי לשלום, אני אומר לה. וחוזר אל מה שאני כותב עכשיו, רחוק ולא כל-כך רחוק ממנה."
רבים העלו את האפשרות כי דמותה של חנה מבוססת על אמו של עוז - פניה, שעליה הוא כותב ב'סיפור על אהבה וחושך' אך למיטב זכרוני הוא הכחיש זאת בראיונות שונים. כך או כך, בהחלט מדובר בדמות בלתי נשכחת, כזו שלופתת את הקורא כפי שלפתה את הסופר.
עכשיו כשהעיניים הכחולות ניבטות מכל אתרי החדשות בארץ וגם בעולם ונערמים המאמרים, הכתבות, הסיכומים והציטוטים ואיך לא- מלחמות הטוקבקים, אני בוחרת לסגור את המחשב ולקרוא.
32 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מוריה
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
מיכאל שלי -
מיכאל שלי - הוא סיפור מופלא, תמיד, ועודו רלוונטי גם שנים כה רבות אחרי כתיבתו. זאת למרות שסביבת התפאורה שלו - השתנתה כלכך. טוב מאוד הוא הוא כמו אחיו 'קופסה שחורה' - אחים דומים-שונים (ודמויות נשיות ראשיות - אחיות תאומות) - מיוחדים שניהם ועם שאר כתביו 'סיפור על אהבה וחושך' בטח -
יוותרו לעולם מצבה לעמוס עוז - איש ענק של ערכים, חכמת אין קץ, יכולת ביטוי מהפנטת - זכרו לברכה. |
|
|
Dina
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
גלית, גם אני בדרך כלל לא אהבתי יצירות שנכפו עליי בבית הספר, אך לפעמים מורה טוב עושה את כל ההבדל בגישה לספר ולמזלי זה היה המקרה אצלי.
סנטו, מסכימה. ספר כנה, עדין, רגיש יפה ואלמותי. |
|
|
משה
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
סיפור על אהבה וחושך הוא עוז במלוא עוזו.
|
|
|
גלית
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
אני לא אהבתי אותו
לא את הגיבורה לא את העלילה ולא את האווירה , לא יודעת אם בגלל האפרוריות דווקא.
גם את מנוחה נכונה לא חיבבתי במיוחד ואת שניהם קראתי כחובה בתיכון אז אוליי זו הסיבה... אבל את ארצות התן מאד אהבתי, אהבתי את הבקורת. |
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
מחשבות, תודה.
|
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
מחשבות, תודה.
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
וגם תמונות מחיי הכפר וקופסה שחורה.
|
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
אור- תודה רבה על ההמלצה החמה. אני אתן לעמוס עוז הזדמנות שניה.
|
|
|
אור שהם
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
לכל מי שטרם קרא את ספריו או שפחות התחבר לאחד מהם,
ממליץ בחום על "ארצות התן" - מקבץ סיפורים קצרים שעוז כתב בגיל שלושים (ספר הביכורים שלו) - כבר שם מבחינים בסגנון המהפנט ובכישרון הייחודי. |
|
|
אור שהם
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
יפה כתבת,
מזדהה. |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
אכן, שלו לי גרוסמן הם העילית.
|
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
עמוס עוז הוא דוגמא מצוינת שבעזרת תיאוריו הפשוטים ומלאי חן הוא מצליח לעלות בי תחושות נוסטלגיה וגעגוע לתקופות אחרות וטובות יותר, הוא מרגש אותי. אני אוהב לקרוא על ה"פשוט", על הדברים שקורים מסביב שלעיתים תכופות אנחנו נוטים להתעלם מהם, על עולם שכבר עבר ונעלם, על דור שלאט לאט עוזב אותנו, על מה היה פה לפני שנפלנו מהצוק הישר אל אבדון מוחלט. יש שיגידו שזאת "כתיבה ישנה" ואני אגיד להם "פאק יו, אתם והחדש שלכם". סופרים כבר לא מתבטאים בצורה הזאת ומעטים החברה שעוד יודעים לכתוב ולספר סיפור כי נדמה ש"סופרים" שכחו שלפני הכל מדובר בספרות ויש סיפור שצריך לספר.
מאיר שלו וגרוסמן עדיין איתנו ועליהם אני יכל לסמוך שיעשו את העבודה, לא פחות טוב מעמוס עוז. |
|
|
Dina
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
סקאוט, מחשבות-תודה, על טעם ועל ריח, כמובן. דווקא בגלל הסיבות שבגללן חששו בהוצאה לפרסם את 'מיכאל שלי' אהבתי אותו-את האפלוליות האפרורית הירושלמית הנפלאה הזו.
Rasta, אב"פ תודה! בהחלט עצוב...ומקל על העצב לחלוק מחשבות ולקרוא. גם אני חיכיתי לספר הבא שהוא אמר שהוא כותב בראיון האחרון איתו. אני לא יודעת אם זה טעם נרכש, לפי הניסיון שלי בעבודה עם ספרים היו אנשים שנרתעו מספריו בגלל השם הגדול והמחייב ובגלל הפוליטיקה אבל אני דווקא הכי אהבתי את תיאורי הטבע הארץ ישראליים הפשוטים, יללות התן, הגשם, הפרדסים, התיאור של מעיל שנשכח על ספסל, וכמובן תיאורי הנוף הירושלמי שניכר שהיה יקר לליבו... וגם הדמויות הנשיות אצלו תמיד מרתקות. |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
יפה כתבת לספר לא כל כך יפה, מדכא מאוד ולא נעים לקריאה. סך כל דמותו של עוז יש בה עוז
והיא גדולה מסה''כ ספריו.
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
אחרי שנודע לי על לכתו של עמוס עוז
לבי התמלא בצער שהוא לא יכתוב יותר, ולדעתי כתיבתו עם השנים רק הלכה והשתבחה. נכנסתי לאתר סימניה בתקווה לקרוא דברים שנכתבו עליו, כמעין השתתפות בצער. אני מתפלא שעד עכשיו רק את מצאת לכתוב משהו. דינה, תבורכי. לאהוב לקרוא את ספריו של עמוס עוז לדעתי זה טעם נרכש. אני באופן אישי שמעתי עליו לא מעט במשך השנים אבל אני מודה שלמרות שהיו לי כמה ניסיונות לקרוא אותו, כמו ב"שתיקת השמים" (ספר שהקדיש לזכרו של ש"י עגנון ומעורר הערכה רבה). רק בספר "סיפור אהבה וחושך" גיליתי אותו והתחלתי לרכוש מספריו.
נדמה שזה היה מאוחר אבל זה לא סוד שהספר הזה משיצא לאור היה להבדיל כמו מטאור שנפל על כדור הארץ. זכיתי להיות נוכח בערב בו היה מפגש שלו עם קוראים והוא פשוט הקסים אותי, וכמוני אין לי ספק שהיו הרבה. כתבתי את רשמיי מאותו ערב, בו אמר בין הספר על "מיכאל שלי" שזו היתה יומרה לכתוב ספר כזה ובדיעבד הוא לא היה מתיימר היום להיכנס לנפשה של אישה אבל כמובן שהוא עשה את זה בדרך נפלאה, לא סתם הרבה מכירים בגדולתו בגלל הספר הזה. אני בדרך כלל אוהב לקרוא ספרים שההד התקשורתי עליהם אם ישנו בכלל נשכח, רוב הספריה הפרטית שלי בנויה מספרים שנדמה שנשכחו מלב אבל את עמוס עוז השתדלתי לקרוא מיד לכשפירסם את ספריו. כך היה עם ספרי העיון האחרונים שכתב "שלום לקנאים" (שכלול בו טקסט שאפשר ואף מומלץ לראות אותו נושא את דברו בתיעוד שנמצא ביוטיוב) וכמו כן את "ממה עשוי התפוח". אין ספק בעיניי שעמוס עוז עוד יחסר לנו רבות בעוד ספרים שיכל להמשיך ולכתוב ולא יהיו וגם לשמוע את מוצא פיו. עם זאת דורות רבים יוסיפו לקרוא את ספריו ולדעת אותו, למדנו רבות מהאיש היקר הזה ואנחנו עוד נוסיף ונלמד כך שהוא יחסר אך את מקומו ימשיכו לפקוד, אם בסיורים שיערכו לזכרו ואם בשיחות על ספריו. יהי זכרו ברוך לעולם ועד !!! |
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
כתיבה מרגשת ונוגעת, תודה על הסקירה.
אבדה גדולה, סופר גדול ואדם דגול. עצוב. |
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
יפה כתבת.
גם אני הצטערתי על לכתו אם כי קראתי רק ספר אחד שלו בלבד, מיכאל שלי, וגם ממנו לא התלהבתי.
זכרונו לברכה. עצוב מאוד. |
32 הקוראים שאהבו את הביקורת
