סיפור קסם.
נוגע יפה גם רלוונטי, אולי מתמיד.
באופנתיות ימינו הם מכונים אנשי צמי"ד.
באופנתיות ימינו אלה - מתקיים במערכת החינוך ובחברה דיון סביב שילוב אנשי וילדי צמי"ד בקהילה הבריאה,
לצד כלכך הרבה דוגמות של אי קבלת האחר באמירה חד-משמעית ברורה ולא פתוחה, מתקיימים פרוייקטי קסם לקבלת האחר ('אקדמידע' באוניברסיטת בר אילן, תנועת הנוער 'כנפיים של קרמבו', פרוייקט צמי"ד בצופים - הן שלוש דוגמות שאנשים צעירים 'רגילים' מתנדבים לטובת שילוב וקבלת השונה).
ויש גם ה'החלטה' לאחרונה שמנסה לטפל בעניין במערכת החינוך, החלטה לשלב את ילדי צמי"ד - בעיקרון החלטה טובה. האמנם יש במערכת הכלים להצלחה ולא לכישלון ברור? - לא. האם מי שהחליט ההחלטה חשב לפרטים במישור המעשה? לא. האם ביצוע ההחלטה יכול להחמיר את הגישה בחברה - יש מקרים שכן! יש שלא.
אז יש כאן סיפור מקסים על איש צמי"ד כבן 30 שמתמודד, שמשתלב ושקורים לו דברים טובים - וזו יכולה להיות אחד הדרכים הטובות, באמצעות הסיפור הזה והדמות הכה חביבה על כולם שבמרכז הסיפור, צ'רלי שנוגע גם בדרך החשיבה והתהליכים שעובר - להגיע גם אל ילדים, אפילו קטנים - עם סיפור יפה ובעקבותיו דיון בחשיבות קבלת האחר וחיזוק גישתם של הקטנים לגבי השונה.
סיפור כזה הוא דוגמא - גם הפרוייקטים בבר אילן וכנפיים של קרמבו ובתנועת הצופים.


















