ביקורת ספרותית על צ'רלי (1988) מאת דניאל קיס (קיז)
ספר מעולה

---

אני רואה אותם.
ראיתי גם קודם..
כולנו רואים, אבל אנחנו לא נותנים על כך את הדעת.

אני רואה אותם בחבורות, בזוגות..
עוברים בבקרים ליד ביה"ס 'עמל' באשדוד... חוצים כביש ליד ההוסטל..נוסעים בתחבורה הציבורית.. אורזים ברשתות שיווק.

מתנהלים.

נשמות בתוך גופים מוגבלים.

ב 'צ'רלי', לקח דניאל קיס נשמה כזו והעניק לה רגע של 'אור', של מודעות, של גאונות.

רגע שבו נדחקה האישיות המקורית שלו.
רגע שבו צ'רלי היה מישהו אחר.
המודעות, הגאונות... היו חלק מאישיות אחרת. חדשה.

הספר מעורר תהיות..
מה היא האישיות המקורית של צ'רלי?
יכול להיות מצב של העדר אישיות?
האם יכולת שכלית מופחתת גורמת ל 'אדם' להיות פחות 'אדם'?

'צ'רלי' של דניאל קיס מרגש ונוגע.

אופן הכתיבה..
הדוחות שמראים את התנודות ברמת האינטליגנציה שלו, נקודת המבט שלו, הפרשנות התמימה שלו לאירועים.. הצורך שלו בחום ובאהבה.. הצלקות שהאם קבעה בו.. הרצון לרצות, להיות אהוב ולא לאכזב, על אף הסטירות.
הפחדים...

העלייה לפסגה עד לירידה הבלתי נמנעת.

כואב.
מעורר את הרצון לחבק.. לחמול...

אנושי.

ממליצה בחום.

» ביקורות נוספות של כ.
» ביקורות נוספות על צ'רלי (1988)