ביקורת ספרותית על הזמיר מאת כריסטין האנה

---

אח, הצרפתים האלה.
לכל אורך הקריאה, זה מה שחשבתי לעצמי. הצרפתים האלה. כי הספר הזה הצליח ללכוד את אותה הרוח, הנושבת בשמי פריז וככל הנראה בצרפת כולה, ומרימה את העפיפונים של רומן גארי אל על - אותה אמונה עזה, בלתי מעורערת, במשמעותה של אהבה. משמעותה, ולא כוחה, שכן כוח אין לה יותר מלשאר הרגשות, אך המשמעות... יש שיגידו שהיא משמעות החיים עצמם. וכריסטין האנה מאמינה בכך, בכל ליבה. גדולתו של הספר, אולי, שהוא גורם גם לך להאמין בה.
זהו סיפור על אהבת אם, והקורבנות שהיא מוכנה להקריב כדי לשמור על גוריה. אהבת אחות לאחות, ואישה לבעלה. אהבה למולדת ולאנשים המרכיבים אותה, שהיא גם הכוח המניע לגבורה. אהבה מכל סוג ומכל צבע. החיפוש, הנואש, שתופס את כל ישותך - שיאהבו אותי. רק שיאהבו.
הצרפתים האלה. נושמים אהבה. מדברים, חושבים, שרים עליה. האם הם שונים מאיתנו? אולי. דומים לנו? בוודאי. כל מי שצלע ודמע על הדרך לקאריבו יודע.

ויש פה גם מלחמה, אותה המלחמה שעושה בנו שמות וממשיכה לעשות. לא סתם שינויים - תמורות. היא הופכת את כל מה שידעת, קורעת את אמיתות חייך ומשאירה קרעים וטלאים שמתעופפים ברוח ומכניסים את הקור פנימה. ופתאום אתה מגלה את כוחו של הקור, כמעט כאילו היו לו חיים משל עצמו, ואתה שונא אותו באותה עוצמת שנאה שרוחשים לאדם חי. גם הוא האויב.
המלחמה היא גיבורה נוספת של הסיפור, והקור הוא בן זוגה. כמו כל הנשים ברומן הזה, גם המלחמה היא דמות עגולה שמשתנה ללא הרף, ומשפיעה על כל הסובב אותה. היא מנערת אנשים מיקיצתם, ומרדימה אחרים. ידה בכל ויד כל בה. מצמיחה רגשות, גודעת אותם.

האם זה שווה את זה, אם כן? החיים הללו, שגדושים בדמם של אנשים ונשים וילדים... האם כל מה שאיזבל וויאן עברו, וסופי, ושרה, האם שווה את זה?
כריסטין האנה חושבת שכן.
אולי גם אני.

» ביקורות נוספות של אתל
» ביקורות נוספות על הזמיר