ביקורת ספרותית על הזמיר - מלחמת העולם השניה בצרפת מאת כריסטין האנה
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 3 בינואר, 2017
ע"י live


"שוב ספר על השואה" היא שואלת

"כן, למה? " אני עונה

"נו, דיי , אותם סיפורים, זה חוזר על עצמו" היא משיבה

"כנראה שלא מספיק, אם זו התגובה שלך" אני חותמת את השיחה ההזויה


לא, לא נמאס לי לקרוא על השואה, ואולי גם ההפיך הוא הנכון, ברגע שאני מסיימת ספר על הנושא, יש בי החשק והרצון לקרוא עוד ועוד....

בזמן הקריאה, נזכרתי באבי שכל הזמן היה אומר לנו את המשפט : אדם ניכר, בכוסו, בכיסו ובכעסו.

תמיד התייחסתי למשפט הזה במובן הפשוט שלו, כסף, שתיית אלכוהול, וכעס.

כשקראתי את הזמיר, המשפט הזה פתאום קיבל את המשמעות הנכונה.

"באהבה אנחנו מגלים מי היינו רוצים להיות; במלחמה אנחנו מגלים מי אנחנו באמת.."

בכפר קטן בצרפת, נאלצת ויאן להיפרד מאנטואן בעלה, היא נשארת עם סופי ביתה הקטנה.

צרפת נכבשת ע"י הנאצים , אביה של ויאן, שולח את אחותה איזבל הצעירה ממנה לסייע לה בתקופה זו.

ויאן ואיזבל, אחיות, כל כך שונות, האחת כנועה וצייתנית, השנייה מרדנית ועיקשת, הן לא מסתדרות בניהן, הן יתומות מאמא.

ויאן נאיבית המאמינה שעוד רגע הכל ייגמר, בעלה יישוב הביתה, והחיים ישובו למסלולם, לעומתה איזבל, טוענת כי הפלישה זהו רק קצה הקרחון של מלחמה שתגיע במלוא האכזריות.

איזבל משתוקקת לתשומת לב, לאהבה של אחותה, של אביה, היא מרגישה כי היא אינה נחוצה, ויתרה מכך המחשבה כיצד אביה ויאן "רואים" אותה, או חושבים עליה, גורמת לה להיות יותר נועזת ועקשנית, בעוד שיאן מנסה בכל הכוח לא לעורר מהומות, להתהלך בראש מורכן, לא לדבר, לא להתערב, איזבל עושה את ההיפך.

אל הבית פולש קצין גרמני בשם בק, ויאן ואיזבל נאלצות לגור יחד עם האויב, ויאן ממלא את כל רצונותיו, למען סופי, ילדתה הקטנה.

בק, שמסרב להאמין שבני עמו נוהגים כך, מנסה לסייע לויאן, במזון, בשתיה, וכן מזהיר אותה כי הגיע זמנם של "היהודים" הם יגורשו מצרפת.

איזבל אינה יכולה לסבול יותר את השהות יחד עם בק, וכן את חוסר האונים מול הפשעים בצרפת, ומצטרפת למחתרת.

מנגד ויאן, אשר רואה את כל הרוע סביבה, גם היא אינה מסוגלת לשבת בחיבוק ידיים.

הן פועלות, כל אחת בנפרד, הן יוצאות למלחמת הישרדות.

הספר נע בין ההווה לבין העבר...

הספר פותח בשנת 1995 בחוף אורגון, אישה קשישה יושבת בביתה, מנסה להיפרד מהבית שלה, בנה מעביר אותה למוסד סיעודי.

פתק קטן צהוב שעליו רשומות המילים "ז'ולייט ז'רבט", מציף את כל הזיכרונות, ואת השאלה החשובה מכל: האם לאחר חשיפת האמת, יהיה גם אושר?

הזיכרונות אותם מספרת הקשישה חושפים את ההתמודדות השונה של שתי האחיות, הפחד, הכאב, ההתעללות הן פיזית והן נפשית, המחסור באוכל, הדאגה לאחר, החשש לילדך שלך, האומץ, הגבורה הנחישות ולבסוף גם את החמלה, ואת האהבה ולא חשוב כמה קשה הייתה ההקרבה.



מומלץ בחום.
25 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
live (לפני חודש)
דנה, אין לי מושג אם יוציאו או לא, רוב הסיכויים שכן...
live (לפני חודש)
יעל, כמו שאמרתי, כשהייתי יותר צעירה קראתי את הספרים האלו גם בלי בעיה, אבל היום כשאני אמא לילדים, זה מעלה תחושות אחרות
דנה (לפני חודש)
נכון שעכשיו צריך רק לחכות שיהפכו את הספר לסרט? סוחט דמעות כמובן...
yaelhar (לפני חודש)
הוא מזכיר בעוד פרטים:
בשני המקרים האשה נפרדת מבעלה שהתגייס, קצין גרמני משתקע בבית, הגיבורה מטופלת בבת. לא זוכרת עוד פרטים - ואת הספר הזה לא קראתי.

אגב - זו נטייה ידועה לחשוב שכל ספר המתאר סבל של אזרחים במלחמת העולם השנייה, הוא ספר שואה. אישית אני נמנעת מספרי שואה, אך קוראת בלי קושי ספרים על התקופה.
live (לפני חודש)
אירית, תודה לך יקירה.
live (לפני חודש)
בלו בלו, תודה לך, אין ספק שעל "הדור השני" זה משפיע יותר, לי אין כל חוט מקשר לתקופה ההיא (מלבד היותי יהודיה) ובכל זאת כשאני קוראת על כך נצבט לי הלב.
live (לפני חודש)
יעל, צודקת בהחלט, לא מדובר בספר "שואה" שמסופר בו על הגיטאות, ומחנות ההשמדה, אלא על צרפת הכבושה בצל הנאצים, וההתמודדות של האנשים בתקופה ההיא. אני בכוונה ציינתי בביקורת את השיחה שלי עם החברה, כי משום מה, יש תכונה כזו לאנשים להחזיק ספר ביד, להפוך לגב הכריכה לעלעל ברפרוף, ולחרוץ דין! ספר שואה!
שאפו על ההבחנה, נכון הוא מזכיר בגלל שגם שם מדובר באחיות, אבל אני יכולה לחרוץ ולהגיד שבזה מסתכם כל הקשר.

live (לפני חודש)
לי יקירה, כמובן שאני זוכרת, הגעתי אליו בזכות ההמלצה החמה שלך, תודה
אירית (לפני חודש)
ביקורת טובה .
yaelhar (לפני חודש)
ביקורת יפה.
מה שכתבת - וגם התקציר - מזכירים מאד את ההתחלה של "הנערה שהשארת מאחור" אם כי שם מדובר במלחמת העולם הראשונה.

אגב אם אני לא טועה לא מדובר ב"ספר שואה" אלא במה שקרה באותה תקופה.
בלו-בלו (לפני חודש)
ביקורת מצויינת. עושה לי טוב בלב לדעת שיש עוד אנשים שקוראים הרבה על השואה. לי זה בא בגלים - דור שני וכזה.
לי יניני (לפני חודש)
ביקורת נהדרת. כמו שאת יודעת גם אני קראתי ואהבתי מאוד את הספר הזה
דני בר (לפני חודש)
נכון ! הרגע בו אנחנו הופכים להורים משנה לגמרי את תפיסת העולם שלנו והופך אותנו לרגישים מאוד לסיטואציות כאלה. קשה להימנע מההשוואה בין סופי, הילדה של ליאן, לבין הילדה הפרטית שלנו.
באחת הביקורות כאן ציטטתי את דוד גרוסמן שאמר שבנו הראשון, אורי, הפך עם לידתו, לתחנת הממסר של גרוסמן לסבלות כל הילדים בעולם. עד אז, לדבריו, הם היו שקופים עבורו.
live (לפני חודש)
דני, תודה לך, זה אכן מרתק, דברים שעבורנו מובן מאליו, פתאום נראים אחרת, סיפורי השואה תמיד סקרנו אותי גם בתור ילדה, אבל היום, כשאני אמא בעצמי, ואני קוראת את הדברים זה אחרת, סף הרגישות גבוה במיוחד.
דני בר (לפני חודש)
ספר שהעלילה שלו מתרחשת במלחמת העולם השנייה זוכה אצלי תמיד לנקודות זכות. המלחמה ההיא מרתקת אותי, על כל היבטיה, הצבאיים, גם הקולנועיים והספרותיים.
והביקורת נהדרת ומסקרנת.
live (לפני חודש)
מסמר, אחרי שנאלצתי לכתוב 500 פעמים את המילה מספיק אין סיכוי שתהיה לי שגיאת כתיב, זו הייתה בזמנו השיטה למנוע שגיאות כתיב. אבל אהבתי את משחק המילים.
live (לפני חודש)
חני, מסכימה איתך, תודה
מסמר עקרב (לפני חודש)
לייב, בדברייך חלה שגיאת כתיב. לא מספיק? לא מפסיק (להתגעגע)!!!
חני (דולמוש) (לפני חודש)
נשמע כמו הלך הזמן והתקופה... לא,לא נמאס!!!!
סקירה יפה
live (לפני חודש)
חן חן עמיר, מה קרה לתמונה? למה אתה מופיע לי באפור?
עמיר (לפני חודש)
יפה מאוד. אכן יופי של ספר.
live (לפני חודש)
חחחח כנראה שלא מספיק
מסמר עקרב (לפני חודש)
התגעגעתי אלייך!





©2006-2015 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ