ביקורת ספרותית על הזמיר מאת כריסטין האנה
ספר מעולה

---

WOW, איזה ספר מרתק. גם לאחר שסיימתי לקרוא בו לא הפסקתי לחשוב על שתי האחיות:
ויאן ואיזבל!

לאורך הקריאה מצאתי את עצמי מעת לעת נזכרת בסרט "סוויטה צרפתית", המבוסס על רב המכר של איירין נמירובסקי. הספר הוצא לאור ב-2004 , כחמישים שנה לאחר מותה של איירין נמירובסקי במחנה ריכוז.

בסרט הודגש דווקא האופי האנושי של החיילים הנאצים, כאן זה לא בדיוק ... יש לא מעט רוע ומעשים שמציגים את האדם, במלוא עליבותו, לרבות התלבטויות אנושיות ומכריעות.

העלילה נעה על שני צירי זמן 1995 מול 1940.

הפרק הראשון מתחיל בציר הזמן המאוחר יותר: 8.4.1995 בחוף אורגון.

וכך זה מתחיל..."לפחות דבר אחד למדתי בחיי הארוכים: באהבה אנחנו מגלים מי היינו רוצים להיות; במלחמה אנחנו מגלים מי אנחנו באמת. ... לאחרונה אני מהרהרת הרבה במלחמה ובעבר, באנשים שאיבדתי. ...".

ויאן עוזבת את דירתה ומתוכננת לעבור לבית אבות סיעודי, כי כך החליט בנה-ג'וליאן. אם זה היה סרט, בסצנה הראשונה הצופה היה פוגש את ויאן רכונה על גבי קרטונים, המכילים את חמישים השנים האחרונות. בד בבד היא שלפה תיבה, ובה נמצאה תעודת זיהוי מימי מלחמת העולם השנייה... בתמונה מצולמת אישה צעירה ושמה זו'לייט ז'רבז.

גו'ליאן "תופס" את אמו אוחזת בתעודה "מי זאת זו'לייט ז'רבז?" ... ואז ויאן נזכרת.

הזיכרונות שלה הן המעגל השני והציר הרחב שעליו מגוללת רוב העלילה.

אוגוסט 1939, כחודש לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. מי חשב אז שחודש לאחריו רעמים ינפצו את העולם, ונהרות אירופה יהפכו לצבע אדום?

לתוך התמונה המשפחתית והפסטוראלית של הורים וסופי הילדה, אנטואן מבשר לויאן שגוייס לשרות.

"גויסת. אבל אנחנו לא במלחמה. אני לא-"
"אני אמור להתייצב לשירות ביום שלישי."
"אבל... אבל... אתה דוור."
הוא נעץ בה מבט חודר, ופתאום היא התקשתה לנשום. "כנראה שמעכשיו אני חייל." (עמוד 17)

ויאן ידעה מה זו מלחמה. מלבד הבכי של אימה, ולמרות שנולדה כמה שנים אחרי המלחמה, היא זכרה כמה שונה היה אביה, כששב הביתה "מהמלחמה הגדולה." הוא צלע, והתמיד בשתיקתו, ומאידך גם דלתות נטרקו, היו ויכוחים קולניים, ובעיקר הוריה ישנו בחדרים נפרדים.

צרפת עדיין דיממה ממלחמת העולם הראשונה והנה שוב...

ויאן ואנטואן מוריאק הכירו בחצר המשחקים של בית הספר. אנטואן היה הראשון שלה בכל דבר: נשיקה ראשונה ואהבה ראשונה.

בהיותה בת 14 היא ואחותה איזבל בת ה-4, נמסרו ככביסה מלוכלכת לאישה זרה, משום שאביהן – זו'ליאן לא הצליח לטפל בבנותיו. הוא הפך לקנה רצוץ ומצא את נחמה בבקבוק.

ויאן מצאה בזרועותיו של אנטואן את הנחמה והחום שלא קיבלה בבית. כבר בגיל 17 היתה לבעלת בית בלה-ז'ארדן. כעבור כמה חודשים היא הפילה את עוברה, וזחלה לתוך האבל הפרטי שלה.

מלבד אנטואן שפרש את כנפיו על ויאן, באותה עת, היא הכירה את ראשל דה שאפלה היהודייה והן לא נפרדו עד ש...

איזבל ויואן מלבד היותן נצר לאותם הורים, הן היו שונות מאוד. איזבל-לוחמנית, מורדת ואמיצה. היא התעקשה לצאת למלחמה, ולא הטריד אותה מה חושבים האחרים. איזבל הייתה מוכנה לנהוג באמבולנס, לגלגל תחבושות ולסייע בכל דבר אחר, בניגוד לויאן, אשת איש, השקולה, הכנועה והשקטה.

איזבל לא פחדה להתגנב לרכבות, להשתלשל מחלונות גבוהים, ולהימלט מצינוקים של מנזרים. שום דבר לא עצר את האישה הזו!

השוני בין שתיהן גרם ללא מעט חיכוכים, ומאידך גיסא לא עלה בידי ויאן, לחלוק עם איזבל את הרגשות המשותפים, והאין אונים לאחר מות אמן, ודחייתו של אביהן ששבר את לב בנותיו.

עם כיבושה של צרפת על ידי גרמניה, הקצינים הגרמנים כפו את עצמם על התושבים. כיוון שכך גם ויאן נאלצה לארח בביתה את בק, קצין גרמני-נאצי, דובר צרפתית עילגת ולא רק אותו. לדעתי, בכוונה תחילה כרסטין האנה העמידה עוד דמות קצין נאצי, מול בק בהמשך העלילה... כשתקראו תבינו בדיוק למה הכוונה.

המחסור באוכל, התמונות המזעזעות ברחובות, המשאיות והאיסורים שנכפו על התושבים, גרמו לאיזבל "לעשות מעשה". היא מתחברת לקומוניסטים הרדיקאלים שתומכים בגנרל דה-גול, ומתנגדים לראש ממשלת צרפת –מרשל סטאן, אשר נכנע למגלומניות ואכזריותו של היטלר!

אני התאהבתי באיזבל. איזה אומץ היה לבחורה הזו! היא לא פחדה לצעוד בלילות קפואים ואפלים, יחד עם טייסים לעבר הגבול. היא לא נכנעה לאף אחד, היא שירטטה נתיבי בריחה והפכה לאשת קשר "הזמיר", ועל הדרך היא אף התאהבה. רק שתדעו, שאיזבל שידרה בקשר: "הזמיר פצח בשיר" לא היה מאושר ממנה.

ברגע האמת ויאן השורדת, הופכת מאישה כנועה למחליטה. היא מפסיקה לפחד בדרכה שלה, ופועלת תוך כדי סיכון חייה וחיי בתה היחידה-סופי.

כולנו יודעים שבמלחמה אין פרחים מלבלבים, שמים תכולים וכוכבים מנצנצים. לתשומת ליבכם, בעלילה הזו יש לא מעט קטעים זוועתיים, קשים לקריאה, דוחים, כואבים ומוכרים מספרי "שואה".

למרות הכיעור שבמלחמה , כריסטין האנה מסיטה פרגוד, ומציגה כאן את הגרמני הנאצי שעדיין נותר בו קצת לב פועם. גם הם קיבלו פקודות ונאלצו לצעוק השכם והערב "הייל היטלר"... גם להם היו ילדים ונשים... אבל...

ספר סוחף, מצוין ומורכב מאירועים מרתקים ,כולל מערכות יחסים מסובכות עם תמונות מצמררות, מרגשות ואנושיות.

זהו סיפור על שתי אחיות שרצו לשרוד, לא לומר נואש... זה כל כך פשוט והיה כל כך קשה.

אמר תומאס מאן: באנו מהחושך ואנחנו הולכים אל החושך, ובין שני אלה אנחנו מתנסים בהם...

בסיפור הזה, ויאן ואיזבל התנסו בהישרדות!

ספר משובח עם כריכה מדברת אל כל מי שמביט בה, שאפו על הבחירה!

אחד הספרים הטובים שקראתי השנה ואני ממליצה עליו בחום רב.

חמישה כוכבים מתוך חמישה כוכבים!

לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על הזמיר