אני משתרעת על הדשא הרך וראשי מופנה כלפי מעלה, אל המרום הכחלחל. השמש מחממת את איבריי הלאים, ואני סופרת את העננים המשייטים להם. מאמצת את דמיוני ורואה לנגד עיניי את מה שהעננים הללו יכלו להיות עם מעט דמיון.
כובע קש חבוש לראשי ולגופי מחלצת כותנה מתנפנפת ברוח. העצלנות שורה בי. עצלנות מנומנמת ונעימה כאחד. אני מתיישבת ולוקחת לידי פרי בשל ועסיסי ונוגסת בו את שיניי. צמד חברותיי זה עתה הגיע ואנחנו פוסעות להנאתנו ביער הקסום וממציאות לנו סיפורים על גבי סיפורים שכל אחד טוב מקודמו. בשלב מסוים אנו מגבירות את הקצב ורצות ריצה קלה תוך כדי שאצבעותנו נוגעות קלות בגזעי העצים. אני פוסקת מריצתי וכורעת תחתיי בכדי לאסוף פרחים ולישזור בהם זר, את הזר אני מניחה על קודקודה של אחת מחברותיי שמצחקקת לאור התנהגותי. היא פועלת באופן דומה ושלושתינו מצחקות לנו בהנאה רבה וכך מבלות את שארית היום, עד לשקיעתו של כדור הלהבה הבוער באדמומיותו בתחתית ספל הרקיע.

הסדרה הזאת גרמה לי לימים רבים של שמחה, עצב, כאב ודאגה. ימים רבים ביליתי במחיצתן של הדמויות. חרדתי לגורלן ועלזתי לאור הצלחותיהן. למשל, כאשר אן הביעה בקולי קולות את נחרצותה בקשר לשערה הג'ינג'י, חשתי כאב לב גדול. התעורר בי אנטיגוניזם לדבריה. השתוממתי כיצד יכלה להיגעל מעצמה? מחלק מגופה?
או כאשר גילברט, בספר השני, הביע את אהבתו כלפי אן וביקש להנישא לה, לא הייתה מאושרת ממני. פרצתי בקריאות הידד רמות, קריאות אשר עוררו את הוריי המסכנים משנתם השלווה.
הייתי עדה לחברות ההדוקה בין אן לבין דיאנה, חברות שגרמה לי לקנא ולהשתוקק לחברה כזאת בעצמי ולהתאכזב על מר גורלי שהותירני בגפי.

כשמתיו נפטר, יכולתי להרגיש בעצמותיי את הכאב הגדול שירד על הדמויות, האווירה נעשתה אווירת נכאים והכול נותר כאילו כפי שהיה אבל לא באמת. זה היה רק כלפי חוץ.
גם כאשר אן התחתנה והפכה לאם וקרה האסון שהפך אותה לבקיאה בשכול, הרגשתי אותה עצבות שעטפה אותי ברגעי מותו של מתיו, עצבות שקיבלה נופך עצום כאשר אן התוודעה לאישה שעברה משבר דומה. אישה שחלקה עימה את יגונה הזהה.

סדרה זו ליוותה את ימי ילדותי, את נעוריי ואף בגרותי. למרות שכבר זמן רב חדלתי להאמין בפיות, פיה אחת שוכנת בליבי עד היום הזה. אן שירלי שלימים הפכה לאן גילברט. צעירה תוססת ובעלת דמיון פרוע שכבשה אותי בסערה, וכולי תקווה שתכבוש כמותי עוד רבים.

רבים מחשיבים את סדרת ספרי אן שרלי לספרי רומן משמימים למדי. זוהי טעות. מדובר למעשה בספרי בלשות, הפורשים בפנינו תעלומות בלתי פתירות לאינספור.
הריני כאן, אמתכם הנאמנה, מוכנה ומזומנה לתאר ולפתור חלק מהן. זה קצת ארוך, מקווה שיהיה שווה את הצלילה. נתחיל בראשונה שאותה דווקא לא הצלחתי לפתור:
אן שרלי ותעלומת הספרים החסרים
היכן ראינו כדבר הזה, שהוצאת ספרים מקומית קונה זכויות על ספרים בסדרה- אבל לא את כולם? איך ייתכן שחלק מהספרים לא רק שתורגמו פעמיים, אלא גם על ידי אותה מתרגמת, בשעה ששלושה ספרים מאותה סדרה נפקדים ממדף הספרים העבריים? שימו לב לספר בו היא מסיימת ללמוד בקולג', שנגמר באירוסיה. הספר הבא שתורגם- "בית החלומות של אן"- נפתח בחתונה שלה וברמז קלוש בלבד לעובדה שעברו שלוש שנים בין לבין. שלוש שנים הללו מתוארות בספר שאותו סיימתי לקרוא כרגע- "Anne of Windy Poplars" (אני לא מעזה לתרגם), ועליו רציתי לכתוב את הביקורת, אך מאגר הספרים באתר אכזב. שני ספרים נוספים ממשיכים את חייה לאחר שגרסתם העברית חודלת, כלומר אחרי "אן מהעמק הירוק": "Rainbow Vally" וגם "Rilla of Ingleside".
לא פשוט לקרוא ספר באנגלית של לפני מאה שנה. מספר המילים שלא הופיעו במילון אוקספורד הפתיע אותי, אבל זה היה שווה את זה.
אן שרלי ותעלומת שם הסופרת
ל.מ. הן ראשי תיבות של לוסי מוד. על לא דבר.
אן שרלי והחידה הגיאוגרפית
איפה זה אבונלי, בעצם? כל הסיפור מתהדר באווירה אנגלית מכובדת, מסוג האנשים ששותים תה ומתלבשים בהקפדה ומתנהגים בנימוס מופרז. אבל הם מדברים על אירופה כעל מקום מרוחק שיכול להיות מדהים לנפוש בו ומביא גזירות אופנה משונות. המועמדת הבאה היא אמריקה, כי כמה היא הייתה שונה מאנגליה לפני מאה שנה? (מאוד). אבל לא, גם אפשרות זו נשללת כאשר מספר גברות מכובדות מדברות בבוז תהומי על "ינקי" כזה או אחר. כינוי משונה למדי, שלא מחמיא כהוא זה לבני ארץ חמישים המדינות.
התשובה אולי תפתיע אתכם (אותי היא הפתיעה). אי הנסיך אדוארד, בו גרה אן כל חייה למעשה, הוא חלק מ... קנדה! אכן כן, למעשה זה מסביר הכול. מזג האוויר הקר, הגינונים האנגלים, הנופים המתוארים וגם הסלידה מאמריקאים. כן, ממש הכול. אפילו למה מילים באנגלית קנדית שלפני מאה שנה לא מופיעות במילון אנגלי של העשור האחרון. עם התבטאויות כמו sez (said) וgit במקום get ושהביטוי wouldn't I אומר משהו כמו, ודאי שכן, למה באמת אפשר לצפות ממילון אוקספורד? הייתי צריכה לחכות למוצאי שבת כדי לגלות שbeau פירושו מחזר. לא פחות, גבירותיי ורבותיי. הו אן, לעולם אינך מכזיבה.
אן שרלי ותעלומת הקולג'
עזבו פמינזם, בואו נדבר רגע כלכלה. הספרים מרבים בעדויות על כך שמרילה וגם אן לא ממש עשירות. למעשה זה נראה שלרוב אמנם יש להן מותרות, אך לא יותר מדי. את השנה השלישית של אן בקולג' מממנת ירושה מדודה נשכחת.
והיא הולכת לקולג'. כסף שאנו משלמים לקולג', ממש כמו אוניברסיטה, הוא בעצם השקעה, בהכשרה של עצמנו. אנחנו משלמים עשרות אלפים כדי לקבל את התעודה הזו, כדי שנקבל עבודה טובה ונרוויח משכורת גבוהה במהלך עשרות השנים הבאות. זה משתנה מתואר לתואר: מצד אחד יש פסיכולוגיה שנהיית רווחית רק בתואר השני, ומצד שני יש מחשבים שבכלל לא מצריך תואר כדי להרוויח מלא כסף. בכל אופן, אנחנו רוכשים השכלה אקדמאית על מנת לכסות, בסופו של דבר, את הוצאותיה. זה בניגוד לכסף שאנו מוציאים שלא על מנת להרוויחו בחזרה. בעיקר על אמצעי קיום כמו אוכל ומגורים, אבל גם על בידור.
אן עובדת שלוש שנים כמורה, ובספר נרמז שהמשרה שלה אכן מרוממת בזכות התואר שלה. שלוש שנים. זהו. היא לומדת שלוש שנים בקולג' ואז עובדת שלוש שנים נוספות ולא יום אחד יותר, כי אז היא מתחתנת והופכת להיות רעיה ואם.
אין לי שום דבר נגד זה. כאמור, זוהי לא הצהרה פמיניסטית. רק אצביע על האבסורד: כהוצאה שלא מכסה את עצמה ולא נדרשת עבור קיום, תופס הקולג' בטבלת ההוצאות של אן שרלי הוצאה מסוג בידור. אבסורד נוסף: עקרת בית היא משרה דורשנית ומתישה. קצת פחות, אולי, אם יש לך סוזן בייקר מסוימת שמבשלת ומנקה. זו תעלומה נוספת:
או שרלי ותעלומת עיסוקיה
אין לי שמץ של מושג מה היא עושה מאז שהיא יולדת את בנה הבכור.
אן שרלי ותעלומת ההיריון
תשמעו, היא יולדת שבעה ילדים. הלידה של ארבעה מהם- וולטר, דיאנה, נאן ושרלי- לא מתוארת, אך לידתם של שלושת האחרים- ג'ויס שמתה, ג'ים ומרילה האחרונה- מסופרת בפירוט רב. סליחה, בשום פירוט. המילה היריון לא מוזכרת בכל ספרי אן שרלי. תבדקו. נראה שבאי הנסיך אדוארד הבתים 'ציפו לתינוקות חדשים'. ולאן הייתה 'ציפייה חדשה לקראת האביב', כשהייתה בהיריון עם ג'ויס.
כנראה מדובר בטעמי צניעות. נראה שגם חלק ממכתבי האהבה מצונזרים. אבל זה חלק מהעניין, לא? הביקורת הצינית והמודרנית שלי על ספרי אן שרלי: לא ידברו על בחילות בוקר או בטן תפוחה, אלא על ציפייה חדשה עם האביב. אן שרלי לא מתפנה לשירותים. היא גם לא מזיעה. לפעמים השיער שלה מתפרע, אבל זה כשהיא הולכת בשביל סחוף רוחות או משהו כזה. הרומנטיקה הזו, שאני מוצאת את עצמי משתוקקת אליה לפעמים, היא שקרית, כי העולם מלא בדברים שהם לא 'טרגדיה' או 'מכבידים על הלב' או 'התמודדות לא פשוטה', הם פשוט חרא. מה שמוביל אותנו לתעלומה הבאה:
אן שרלי ותעלומת הקונפליקטים
אני יכולה להתמודד עם היעדר העלילה. במקומה אנחנו מקבלים מלא אנקדוטות מצחיקות וחמודות, כמו האיש שהיה בטוח שאשתו מנסה להרעיל אותו, ומסכם שהיא בסך הכול אישה נהדרת חוץ מהקטע הזה. אבל אין קונפליקטים וזה קצת מעצבן בשלב מסוים. לא הכול דבש, את יודעת, גברת לוסי מוד? אז זהו, שהיא יודעת, לכן היא מכריחה את עצמה להכניס מספר טרגדיות לספר. כמה עמודים לאחר מכן, אנו עוברים לנושא הבא, הקליל והחביב. תבינו, קשה לה. היא מעדיפה לדבר על עוגה ושמלות ועצים יפהיפיים. בכל זאת הצליחה להכניס מוות של תינוקת אחת מתוך שבע. אגב, יחסית לאחוזי תמותת התינוקות באותן שנים, מדובר בנס קטן.
אחרון ודי, מבטיחה.
אן שרלי ותעלומת ההערצה המוגזמת
'נושאת חן בעיני כל רואיה' נאמר במקור על אסתר המלכה כזכור, אבל המשפט הולם יפה את מיס שרלי / גברת בלייט לאורך השנים. תגידו, מה נסגר? כלומר כן, היא חמודה, אבל ההשתפכויות שלה בלתי נסבלות לפעמים. וגם אם לא, חבר'ה, היו אנשים שלא סבלו גם את אמא תרזה. הרעיון שיש מישהו שכל מי שפוגש בו סוגד לו בערך, או קצת סולד ממנו עד שהחומות נשברות ואז הוא סוגד לו בערך, הוא מגוחך. ואן בעצמה די מגוחכת הרבה פעמים.
הספר שקראתי עכשיו מתאר התכתבות בין אן לגילברט. רק בין אן לגילברט. עושה רושם מסוים שגילברט פשוט לא מחזיר לה מכתבים והיא לא מבינה את הרמז. סתם, משתמע שהוא שולח לה מכתבים גם כן, אבל נראה לי שהייתי שמחה לקרוא חלק מהם גם. בין הפירוט שלה לגבי סוגי השקט השונים, ההתלבטות איזו שמלה ללבוש לארוחת ערב אצל האלמנה רמת המעלה ותיאור יחסיהם המורכבים של עוזרת הבית והחתול, הייתי שמחה מדי פעם לקבל הצצה של חיי סטודנט לרפואה.
אבל בעצם, את מי זה מעניין? ספרו לי עוד על החתול.

כאשר קיים למישהו ספר שהוא כל כך אוהב ויקר לליבו, לא תמיד קיימות המילים לתאר מדוע הספר משמעותי בשבילו.
תחושה של איך אני הולכת להסביר את הקסם והפשטות כשקוראים ספר כל כך עדין ויפהפה.

האסופית זה סיפור חיים שלם על אן שרלי. ילדה מלאה בדמיונות ושעם הזמן גם הופכת לנערה, ולבסוף לאישה עם ילדים.

אין לי הרבה מה להגיד,
אך אם יש ילדה או נערה
שיכולה להבין מה זה לחלום
ויש בתוכה גם דמיון
זה הספר.

אני מאוד אוהבת קלאסיקות. מאוד. וזו ללא ספק אחת האהובות עליי!
"האסופית" מגולל את סיפורה של הילדה המתוקה אן שרלי, אשר הגיעה אל הזוג קטברט מבית היתומים (בטעות...).
לא ארחיב ואספר עוד על העלילה, הרי לא לשם זה התכנסנו.
ובכן, לביקורת-
ספר נהדר!!! הוא כתוב בשפה עשירה ויפיפייה. הוא מרגש, משעשע וסוחף ואני בספק אם יש מישהו שלא התאהב מיד באן.
למדתי הרבה דברים מהספר ומאוד התחברתי לאן המקסימה ומלאת הדימיון (שלגמרי מזכירה לי אותי...).
לסיכום, ממליצה בחום!!!

ספר מ ע ו ל ה !
האסופית היתה אחת הסיבות שהתחלתי לכתוב יותר סיפורים ושירים.
כתובה בשפה גבוהה אבל מובנת - שתורמת להרגשה הנעימה הכללית שיש מתחילת הקריאה בספר, ועד סופו.
הכי אהבתי את התכונה של הדמיון שלה.

ממליצה!!!!

" "אני מניחה שאתה הוא מר מתיו קטברט מהחווה הירוקה, לא כן?" אמרה בקול מתוק, צלול להפליא. "אני שמחה לראותך. התחלתי כבר לחשוש שלא תבוא לקחת אותי, ודמיינתי לעצמי את כל הדברים שהיו עלולים לעכב אותך. החלטתי שאם לא תבוא לקחת אותי הערב, אלך לאורך המסילה לעץ הדובדבנים הדגול ההוא שבעיקול הדרך ואטפס עליו למשך הלילה. לא הייתי מפחדת כלל, והיה נחמד לישון בתוך עץ דובדבני בר שכולו לבן מפריחה באור ירח, האינך סבור כך? אפשר לדמיין שמתגוררים בארמון שיש, לא כן? ואלמלא באת הערב, הייתי בטוחה למדי שתבוא לקחת אותי בבוקר".
מתיו נטל במבוכה את היד הצנומה בתוך ידו; באותו רגע החליט מה יעשה. הוא לא יכול לומר לילדה זו, בעלת עיניים זוהרות אלה כי נעשתה טעות; "

כן, כך מתחיל הספר המקסים הזה "אן מהחווה הירוקה".
אן הפטפטנית, שחיה בעולם משל עצמה מלא צבע וקסם, באה לביתם של מרילה ומתיו שקיבלוה בתחילה בלי רצון, והופכת אותו למקור אור ,אושר ומלא אהבה.

אם עדיין לא קראתם --- תקראו.......

ספר מלא דימיון, מצחיק וגם קצת עצוב.
הוא יפה מאוד ומאוד כדי לקרוא. לפעמים הוא קצת משעמם ואז אפשר להחליט להפסיק איתו.

כיתה ה'. תרגילים אחרונים, וסיימתי את המבחן. מאחוריי מדף ספרים.
שום דבר לא מעניין אותי. ספרי משלים שקראתי, ספרים ילדותיים וזהו.
בום. ספר עבה, תמונה מעניינת, את התקציר לא טרחתי לקרוא. לקחתי.
מתיישבת במקומי. פותחת עמודים ראשונים. העיקר להרוג כמה דקות.
אחרי זה, מאז כול מבחן, הייתי ניגשת, ומבין הכול, לוקחת את 'האסופית'.

-
השפה כתובה ברמה גבוה. אבל אני ידעתי לקרוא אותה. מצד שני, מי שברמה נמוכה יותר יתקשה לקרוא. אבל הסופרת חיה בתקופה אחרת, אז זה בסדר. הספר סה"כ מעניין, אן היא הדמות החביבה עליי. לגבי גילברט, הכול היה צפוי מראש. היא שונאת אותו, הוא אוהב אותה. ואת ההמשך תגלו לבד. העלילה נחמדה ותו לא, יש מה לשפר לפי דעתי. אני לא בטוחה שתמצאו אותו בחנויות, זה בכול זאת ספר די ישן, אבל במידה ותתקלו בו בספרייה, לכו ותקראו, ספר נחמד להעביר את הזמן.

אהבתי את הקטע שאן זרקה על הראש של גילברט לוח שחור לכתיבה לאחר שמשך לה בצמה וקרא לה גזר