ביקורת ספרותית על מיכאלה מאת מירה מגן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 12 בנובמבר, 2018
ע"י shila1973


"חודה מידך, דאמאז אן הירן.
וויר זיין ביינה אין תל אפיף. הט טמפרטור באוטן איס: דרי-אן-טווינטך חרדה הייל לקר ויר! ווי ונסן יולי פרטיכה דאך פרדר"
צהריים טובים גבירותי ורבותי, אנו כמעט בתל אביב. הטמפרטורה בחוץ 23 מעלות, יופי של מזג אוויר! אנו מאחלים לכם המשך יום נפלא.
כך ליהגה הדיילת ההולנדית אל תוך המיקרופון בטיסת “טרנסביה”.
אישה בלונדינית דקת גזרה בגיל העמידה ובעלת שיזוף יתר שכנראה טסה בקו האווירי הזה כבר יותר מדי פעמים וחוף ימה של תל אביב מוכר ונהיר לה.
היא דקדקנית בהלכותיה, חייכנית בעיקר לאזרחים הולנדים, אף קמט לא ניכר בחליפתה הירוקה. האיפור שעל פניה הינו מדויק ותמציתי ועיניה מודגשות בקו שחור המבליט את תכול עיניה.
היא דומה לבובת ברבי ואני מצליחה לדמיין את ביתה הממוקם וודאי באזור ה-היימסטיידה ארנדהאוט, נקי למשעי ובעל וילונות מוסטים שדרכם ניתן לראות את הסלון וחדר האוכל. על שולחן הטיק השחור מתוצרת אינדונזיה מונחת קערת פירות מפלסטיק כמובן אך מהסוג איכותי ורצפת העץ עשויה פרקט כמעט לבן שנותן אור לבית ומגדיל אותו. יש לה שני ילדים, שלושה חתולים ובעל שעובד כיועץ בחברת ביטוח גדולה.
1.95, שיער מלא בגוון אגוז, לסת מחוטבת ועיניים בכחול פלדה.
יש לו לפחות עשרה סוגי אפטרשייב שאשתו רוכשת לו מהדיוטי-פרי, חליפות של מעצב גרמני, אולי קארדן והחיים שלהם? דבש!
האמת? לא הייתי מתחלפת איתה, לא הייתי מוכנה למרוח על פניי את חיוכיה המעושים, לא הייתי מזייפת אפילו מחווה פצפונת, קלה שבקלות עבור לקוח ישראלי או הולנדי או אנגלי.
אני בכלל לא מבינה כיצד גברים או נשים מוכנים להיות מלצרים מעופפים ולשרת קליינטים עם התנהגות שלעיתים מזעזעת על גבול הבלתי חוקית, ראו מקרה השוקולד שהתפרסם ברשתות החברתיות לפני כמה חודשים.

איך הם מצליחים לעטות על פניהם את מסיכת "הכל פסדר" ולחייך אל הצרכן בשעה שהם מתים לבעוט לו בפרצוף משום התנהגות חריגה ומחוצפת?
האם כשהם עוזבים את "סכיפהול" וממהרים הביתה, הם מחליפים כסות אחת באחרת?
משילים את עורם אפוף הקשקשים בחליפה חדשה ונוצצת? הופכים מגולם לפרפר?

ספרה של מירה מגן "מיכאלה" הינו בדיוק על האנשים הללו
על הכסות שהם עוטים שאינה משקפת את אופיים האמיתי. הם משתדלים למען עצמם ועבור סביבתם להיות דוגמא מופתית, פרסומת ליופי ובריאות אך עמוק בתוכם מתרחשת סצנה מתוך ציוריו האחרונים של ואן גוך: עורבים שחורים מלמעלה ושדה חיטה מפוצל מלמטה ובו שלושה שבילים המובילים לשומקום. שמיים כחולים-שחורים וסוערים ואתה שואל את עצמך היכן ממוקמת הגווייה שבה אוטוטו ינקרו הציפורים הרעבות.
מיכאלה, הפסיכולוגית היפה והשולטת בעצמה הינה אחותה של רונה, אלכוהוליסטית לשעבר ואישה שבורה המנסה להתמודד עם שדים מעברה ובעיקר לשרוד מיום ליום. היא פורסת את חסותה על האחות הרצוצה ונותנת לה לגור ביחידת דיור הצמודה לביתה הגדול.
ההבדלים בין השתיים עצומים בגודלם: האחת בעלת משפחה יפה וגדולה, בעל מרשים ומקום מגורים מעורר קנאה והשנייה חסרת בית, נטולת תקווה ובעלת פה מושחז שלא יסולא בפז. היא אינה סומכת על אף אחד מלבד על עצמה, מתרחקת מכולם ומקיפה עצמה בחומה עבה.
אנו למדים על סודות המשפחה, על סיפורן הנוגה של כל אחת מהאחיות ובחירותיהן ועל הגלעין הקשה המאגד ביניהן.
בשלב מסוים נכנסות לעלילה דמויות נוספות אשר משפיעות על המבנה המורכב שיצרו הבנות ביניהן, מטלטלות אותו כמו רפסודה רעועה וכמעט גורמות לטביעה מוחלטת של היחסים הרופפים בין כה וכה.
אך מכיוון שלבסוף חושפת הסופרת את הפנימיות ומניחה אותה בשלווה לצד החיצוניות, אנו מבינים את המשוואה בשלמותה ומשחררים אנחה גדולה ואולי אפילו גם חיוך.

מגן רקמה סיפור נפלא. עלילה מצוינת וגיבורים בלתי נשכחים בעלי לב שגם אם נדמה שאינו רחב מספיק, לאחר סריקת אק"ג מגיעים למסקנה ש-וואלה, יכולה לדור בין ארבעת חדריו משפחה שלמה מרובת ילדים.
היא כותבת בשפה מופלאה: סלנגית, סליזית וגבוהה. משלבת ציניות עם חוכמת חיים, שמרנות עם יופי הרמוני ועושה זאת באופן מעורר הערצה.
לו הייתי אשת עט, חלומי היה לכתוב כמותה.
עלילה קולחת כמו בספר טיסה עם איכות השמורה ליצירות קלאסיות.
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Tobby (לפני 4 חודשים)
כל מילה בסלע
ירי (לפני 4 חודשים)
אכן מקריאת כמה עמודים התרשמתי שהכתיבה קולחת... הספר ממתין לי :)
לי יניני (לפני 4 חודשים)
סקירה נהדרת.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ