נתחיל בזה שמירה מגן הסופרת, גדלה בבית דתי אורתודוקסי, "וכל חיי התרוצצתי לאורך הרצף של שני הקטבים האפיקורסי והאורתודוקסי" כך היא מציינת וגם כותבת על אורחות חיים הנעים בין מסגרת נוקשה להיסחפות עם כל תנודה בדת ובאמונה.
ובספר הזה היא רוקמת עבורנו סיפור על משפחה, על יחסים בין אישיים בין אחיות, ויחסים זוגיים, ויחסי הורים וילדים, ונוגעת במרחב שבין הזנחה להתמסרות, ומציגה עבורנו שלוש דמויות נשיות רונה-האחות הצעירה, מיכאלה הבכורה, והאם סמדר.
את הסיפור של מיכאלה מספרת רונה האחות הצעירה, זו שמנהלת במודע חיים מנותקים מכל אדם ומכל שמץ של סדר יום מקובל, אלכוהוליסטית בגמילה, נטולת רכוש, נטולת עכבות ונטולת אמביציה אבל בעלת עין בוחנת, וההפך הגמור מהאחות מיכאלה – שהיא יועצת זוגית נשואה לערן- פסיכיאטר, אם לארבעה ילדים, שחייה מסודרים ומאורגנים "חיים מקובעים" כפי שמלגלגת עליהם רונה, והאימא סמדר, הלא כל כך שפויה, שבעלה עזב אותה בשל התחרדותה, שהייתה מאושפזת שנים רבות במוסד סגור ויצאה משם והצטרפה לרונה ושתיהן חיות תחת קורת גג אחת בביתה המרווח של מיכאלה.
הספור מתפתח בהדרגה בכיוון מפתיע ומתרחב, ומספק לנו משבר שבעקבותיו כל אחת מהנשים תגלה משהו חדש על עצמה.
אני מאוד אוהבת את מירה מגן. קראתי את כל ספריה והם רבים וטובים. השפה והסגנון שלה מיוחדים ומאפיינים רק אותה, ויש לה יכולת מופלאה לנתח את נפש האדם מכל זווית אפשרית, "לתקוף" אותו מכל צד, לכתוש, לטחון, לפורר, ולגרוס ,ולהגיש לנו מטעמים שיעוררו בנו את כל החושים....
"לאדם יש בחירה חופשית" היא אומרת, וזה ניכר בדמויות שלה, ובכלל, "אבל המציאות יכולה לסכל את בחירותיו ולהטות את דרכו לכיוונים שהוא לא חשב עליהם.."
ואני אבחר לסכם את חוויית הקריאה שלי כדברי מאיר שלו מהמדרש "כל אדם גם משהגביה כמו משה, יש לו את הירדן שאינו יכול לעוברו ..."
