איזה יופי, איזו כתיבה מופתית.
מיכאלה ורונה הן אחיות, אבל עולמות כל כך שונים שזה בלתי נתפס.
מיכאלה המתוקתקת, היפה, מטופחת ומושלמת מדי. סדר יום מדוקדק וקבוע עם משפחתה, בעלה ערן וארבעת ילדיהם. בית ענק, מלתחה שופעת, פרקטיקה מצליחה כיועצת זוגית. בעלה מצליח גם הוא בתחום הפסיכיאטריה. רונה (המספרת), עולם הפוך. אנטיתזה טוטאלית. כבשה שחורה. בת 35 וצעירה בחמש שנים מאחותה. "נָמבֵּר טוּ" (במקור), אלכוהוליסטית בגמילה המתגורת בצל קורתה של מיכאלה ביחידה נפרדת. ללא זוגיות ומקצוע וחסרת כל, 'שלוכית' פרועת שיער, בגדיה בלויים וזוג סניקרס מרופטים יחיד. מוציאה איכשהו את מחייתה מבודקה ('פיצוצקייה' בלשונה) למכירת מסטיקים, במבה, ביסלי, סיגריות ועיתונים בתוספת קצבה דלה מביטוח לאומי. מאושרת במעט שיש לה. ילדים, השכלה, כסף ומעמד לא קונים אושר.'חתולת רחוב' עם חכמת חיים.
אִמָן סמדר היתה מאושפזת שנים במעון ללוקים בנפשם. מאמינה אדוקה ומטורללת קמעה שבעלה התחפף לארצות הברית והיא מאמינה שישוב ובינתיים מבקר אותה בדמות ציפור. כשאין ברירה ועליה לעזוב את המקום היא משוכנת בחדרה הדל של רונה שבספק הלצה ספק רצינות אומרת שנוספו לה שני שותפים לחדר- אמא ואלוהים. מאוחר יותר יצטרף כלב.
האחיות מוצאות עצמן נסחפות לקשרים הרסניים עם הגברים הלא נכונים. הקשר של רונה עם ילדי אחותה רופף למדי וקצת יותר משמעותי עם הבכור עידו שלעתים עוזר בבודקה, נער מתמרד שנכנס לו ג'וק לראש ומיכאלה מבקשת ממנו לאַפֵּס את השמגג כי לה הוא לא מקשיב ('הטראבל מייקרית של המשפחה לאילוף האחיין הסורר').
חייה המושלמים של מיכאלה אינם כאלה, כלל. כלפי חוץ מציגה פסאדה של שלמות והצלחה אך נוכחות רונה והאם בחייה, בנה הבעייתי והמשבר בזוגיות יוצרות בקיעים בשלמות. ערב אחד ולפני המשבר האמיתי היא מתפרקת רגשית ומוציאה לעיני אחותה את נשמתה בבכי מר וחסר שליטה.
רגעים קטנים לכאורה אך בעלי עוצמה. רונה והאם בבית קפה אחרי שסמדר לא היתה באחד שלושים שנה ופשוט לא יודעת מה לעשות. כל קפה זה "צ'ינו" לא מובן ואיך אם בכלל לפנות למלצרית. אבודה ומכמירת לב. רונה פוסעת ברחוב יום אחד בסערת נפש אחרי עימות עם ערן, מגיעה לים ונכנסת אליו לבושה, הגלים והרוח מכים בה ועבורה זו מעין חוויה מטהרת ומזככת.
ספר יפה על שבריריות החיים וחולשות אנוש. מעמד וכסף אינם מבטיחים אושר וחיים בלי רכוש שאינם בהכרח אומללים.
סגנונה השונה של המחברת ניכּר. איכות ושנינות, שפה רהוטה ועשירה בה משולבים ביטויים כמו 'טרללה' ו'מתמזמז באאודי שלו עם אחרת כמו אחרון הערסים'. יש בכתיבה משהו ייחודי, אחר. קשה להניחו מהיד.

"אבל אתה כמו רוב האנשים לא תבין איזה יתרון יש בלהיות גרגיר אבק, להיות נע ונד בעולם עם סניקרס בלויים וכתפיים שלא עלה עליהן עול....אתם עבדים נרצעים של בולשיט, יופי, כסף, מעמד וכל השיט הזה. תן לי מה שתיתן ולא אתחלף עם אחותי לרגע".
"ספרי לסבתא".

איזה יופי, איזו כתיבה מופתית.
מיכאלה ורונה הן אחיות, אבל עולמות כל כך שונים שזה בלתי נתפס.
מיכאלה המתוקתקת, היפה, מטופחת ומושלמת מדי. סדר יום מדוקדק וקבוע עם משפחתה, בעלה ערן וארבעת ילדיהם. בית ענק, מלתחה שופעת, פרקטיקה מצליחה כיועצת זוגית. בעלה מצליח גם הוא בתחום הפסיכיאטריה. רונה (המספרת), עולם הפוך. אנטיתזה טוטאלית. כבשה שחורה. בת 35 וצעירה בחמש שנים מאחותה. "נָמבֵּר טוּ" (במקור), אלכוהוליסטית בגמילה המתגורת בצל קורתה של מיכאלה ביחידה נפרדת. ללא זוגיות ומקצוע וחסרת כל, 'שלוכית' פרועת שיער, בגדיה בלויים וזוג סניקרס מרופטים יחיד. מוציאה איכשהו את מחייתה מבודקה ('פיצוצקייה' בלשונה) למכירת מסטיקים, במבה, ביסלי, סיגריות ועיתונים בתוספת קצבה דלה מביטוח לאומי. מאושרת במעט שיש לה. ילדים, השכלה, כסף ומעמד לא קונים אושר.'חתולת רחוב' עם חכמת חיים.
אִמָן סמדר היתה מאושפזת שנים במעון ללוקים בנפשם. מאמינה אדוקה ומטורללת קמעה שבעלה התחפף לארצות הברית והיא מאמינה שישוב ובינתיים מבקר אותה בדמות ציפור. כשאין ברירה ועליה לעזוב את המקום היא משוכנת בחדרה הדל של רונה שבספק הלצה ספק רצינות אומרת שנוספו לה שני שותפים לחדר- אמא ואלוהים. מאוחר יותר יצטרף כלב.
האחיות מוצאות עצמן נסחפות לקשרים הרסניים עם הגברים הלא נכונים. הקשר של רונה עם ילדי אחותה רופף למדי וקצת יותר משמעותי עם הבכור עידו שלעתים עוזר בבודקה, נער מתמרד שנכנס לו ג'וק לראש ומיכאלה מבקשת ממנו לאַפֵּס את השמגג כי לה הוא לא מקשיב ('הטראבל מייקרית של המשפחה לאילוף האחיין הסורר').
חייה המושלמים של מיכאלה אינם כאלה, כלל. כלפי חוץ מציגה פסאדה של שלמות והצלחה אך נוכחות רונה והאם בחייה, בנה הבעייתי והמשבר בזוגיות יוצרות בקיעים בשלמות. ערב אחד ולפני המשבר האמיתי היא מתפרקת רגשית ומוציאה לעיני אחותה את נשמתה בבכי מר וחסר שליטה.
רגעים קטנים לכאורה אך בעלי עוצמה. רונה והאם בבית קפה אחרי שסמדר לא היתה באחד שלושים שנה ופשוט לא יודעת מה לעשות. כל קפה זה "צ'ינו" לא מובן ואיך אם בכלל לפנות למלצרית. אבודה ומכמירת לב. רונה פוסעת ברחוב יום אחד בסערת נפש אחרי עימות עם ערן, מגיעה לים ונכנסת אליו לבושה, הגלים והרוח מכים בה ועבורה זו מעין חוויה מטהרת ומזככת.
ספר יפה על שבריריות החיים וחולשות אנוש. מעמד וכסף אינם מבטיחים אושר וחיים בלי רכוש שאינם בהכרח אומללים.
סגנונה השונה של המחברת ניכּר. איכות ושנינות, שפה רהוטה ועשירה בה משולבים ביטויים כמו 'טרללה' ו'מתמזמז באאודי שלו עם אחרת כמו אחרון הערסים'. יש בכתיבה משהו ייחודי, אחר. קשה להניחו מהיד.

"אבל אתה כמו רוב האנשים לא תבין איזה יתרון יש בלהיות גרגיר אבק, להיות נע ונד בעולם עם סניקרס בלויים וכתפיים שלא עלה עליהן עול....אתם עבדים נרצעים של בולשיט, יופי, כסף, מעמד וכל השיט הזה. תן לי מה שתיתן ולא אתחלף עם אחותי לרגע".
"ספרי לסבתא".