ביקורת ספרותית על קסמן של אגדות - ותרומתן להתפתחותו הנפשית של הילד מאת ברונו בטלהיים
ספר מעולה

---

זהו ספר שמנתח את אגדות הילדים שגדלנו עליהם. הסופר עובר אגדה, אגדה ומפרק אותה למרכיבים פסיכולוגיים שממנה היא בנוייה. הסופר מראה שכל דמות או פעולה באגדות הללו, הן למעשה סמלים שמשקפים לנו (בצורה לא מודעת) רצונות ומהוויים פסיכולוגיים כילדים ובכלל.

כיוון שבני אדם וילדים בפרט מדחיקים רגשות ומהוויים שאינם קונפורמיסטים, שפת הסמלים של האגדות מאפשרת לילד להתעמת עם הרגשות האלו בתת מודע.

דוגמא: לילד שנמנע מלהביע את כעסו כלפי אמו, יהיה לו קל יותר לקרוא אגדה שבה יש דמות של אם חורגת רעה. האם החורגת מייצגת את התכונות שהוא לא אוהב באמו שלו, וכך הוא יכול ל"פרוק" את כעסו על 'אמו' בצורה לא מודעת.

הסופר מאמין שלאגדות האלה יש ערך חשוב מאוד בעיצוב וחינוך ילדנו, אנחנו כהורים חייבים לספר לילדנו את האגדות הללו ע"מ להפוך אותם לבוגרים טובים יותר.

את הסיפור 'כיפה אדומה' שמספר על ילדה תמימה שמסתובבת ביער ופוגשת זאב כולנו מכירים. על פניו מדובר בסיפור מטופש לחלוטין על ילדה, סבתא וזאב. אם ככה למה הסיפור הזה כל כך מוצלח? כאן מגיע הסופר ומסביר לנו את התת מודע של הסיפור. כיפה אדומה הוא סיפור על 'תסביך אלקטרה'. כיפה אדומה משתוקקת שהזאב (אביה) יפתה אותה. לכן היא שולחת את הזאב לבית של סבתא, כדי שיטרוף את המתחרה שלה האמא (שמוצגת כסבתא בסיפור). ולמה היא דווקא אדומה? הצבע האדום הוא מסמל וסת נשי, כלומר כיפה אדומה הגיעה לפרקה והיא שווה לאמא שלה כאישה, מכאן התחרות על לב האב.

יש מתנגדים לפרשנות של הסופר לסיפור הזה ומוצאים הסבר אחר. הם רואים בסיפור הזה אזהרה לגילוי עריות במשפחה. ילדות שנפגעות מינית במשפחה הן לא מבינות מיד שעושים להן דבר אסור (לא מזהות את הזאב). ההכרה שלהן שמדובר בזאב לוקחת זמן ומכאן השאלות "המטופשות" על השניים הגדולות, אוזניים גדולות וכו'. כי הן רוצות להאמין שזה לא זאב אלא בן משפחה. לבסוף ההכרה הכואבת בקיומו של הזאב מגיעה.

כך או כך אני מבטיח לכם שלאחר קריאת הספר אתם תבינו קצת יותר על עצמכם והאגדות שאתם מכירים יראו לכם אחרת לגמרי. מומלץ מאוד

» ביקורות נוספות של אדמה
» ביקורות נוספות על קסמן של אגדות - ותרומתן להתפתחותו הנפשית של הילד