ביקורת ספרותית על הזמיר מאת כריסטין האנה
ספר מעולה

---

אני בוכה בכי של התרגשות כמעט מכל שטות... אני מודה. סצנה מרגשת בסרט, הופעה של הילד במסיבה... תנו לי שיר מרגש בשילוב אחד הילדים שלי ואני כבר ניגשת לטישו מייד.
זה נשמע תכונה לא מזיקה אבל היא המון פעמים גורמת לי למבוכה בסביבת אנשים.
מתי אני לא בוכה? לרוב ספרים לא מורידים לי דמעות. כנראה העדר התמונה הויזואלית והניתוק הריגשי מצליחים להשאיר עיניים יבשות.
הספר הזה הוא יוצא דופן. הדמעות הופיעו בחלקים מאוד נרחבים של הספר: העצובים, השמחים והמרגשים. הספר הזה פשוט נכנס ללב. הכתיבה פשוט פורטת על כל רגש ורגש ויוצרת מנגינה אחת שלא ניתן להישאר אדישים אליה.

למיטב זיכרוני הוא הספר השלישי בלבד בחיי שגרם לי לבכות (קדמו לו "אלה תולדות" של אלזה מורנטה ו"עד שיום אחד" של שמי זרחין) אז מה מיוחד בו?
את העלילה כבר תקראו בכריכה האחורית. אתם לא צריכים אותי בשביל זה... אתם גם לא באמת צריכים לדעת אותה כשמדובר על המלחמה ההיא... העלילה בה היא לצערנו הדבר הכי מסופר וידוע לכולנו. מה שגורם לספר הזה לתפוס לך את הלב ולא להרפות הם האנשים. מיליוני האנשים בכל העולם שהמלחמה הפכה אותם לצל של משהו שהם היו בעבר... וכל אחד מהמיליונים האלה ראוי וצריך להיכלל בספר כמו זה כדי שלעולם לא נשכח אותם.


אני מניחה שהסיפור פה איננו מבוסס על מקרה אמיתי אבל לצערנו 90 אחוז ממה שהוא מכיל היה אמיתי ועוד איך.
אז נכון שאפשר לקרוא המון ספרים על מלחמת העולם השניה ואולי כבר קראתם לא מעט... ואולי הם ייראו לכם אותו דבר אבל הם על אנשים שונים. תקראו גם את הספר הזה, בשבילם.

» ביקורות נוספות של אוהבת לקרוא
» ביקורות נוספות על הזמיר