ביקורת ספרותית על כשקפיטן פלינט עדיין היה אדם טוב מאת ניק דייבק
ספר טוב

---

ספר מרתק על עיירה באי לויאליטי איילנד במדינת וושינגטון, מצפון לסיאטל.
האי מתפרנס מדייג במים עמוקים ( סרטנים,צדפות, דגי סלמון ועוד).
בעל האוניות ג'והן מת ובנו ריצ'רד, מעונין למכור את הצי כולו ליפנים, כולל זכויות הדיג. פעולה כזאת תשבור את מטה לחמם של כל תושבי האי.
הכל מסופר בעיניים של קאל. ילד בן ארבע עשרה בעל התבוננות מיוחדת.
את המשך העלילה כדאי מאוד לקרוא לבד.
יש כמה רבדים הנחשפים בספר זה.
א.תיאור ניפלא של דמויות ורגשות.
ב. מלחמת הקיום של התושבים שמרביתם יוצאים למסע דייג בן ארבעה עד חמישה חודשים בחורף, נאבקים בסערות ושאר איתני הטבע, במעט שעות שינה. מין אוירה גברית,קשה.
מאחור נשארים הנשים, והילדים. וכל אחד נלחם אחרת כדי לשרוד את הבדידות.
ג. ולבסוף ההתבוננות הניפלאה של הסופר.
הגברים היוצאים לשייט, רואים בעבודה זו הכרח ומין התמסרות עמוקה לתנאים שיש להם חוקים משלהם.
האב של קאל (המספר) נתפס פעם במלכודת סרטנים והחל לשקוע במהירות למעמקים. הוא נחלץ בקושי. שאר הספנים שמחים לבואו אם כי לקחו בחשבון כי הים לקח אותו וצריך להמשיך במלאכה.לא ביטוי צער או שמחה אלא השלמה מהירה עם העובדות שמוצבות לפניהם יום יום ושעה שעה.
הדמויות שנישארות בבית הן עיקר הסיפור.
אימו של קאל מרגישה לכודה ללא דרכי מילוט.אימו של ג'ימי מתמכרת לאופיום, סיוטים וצרחות.
הילדים מנסים למצוא את מקומם בין הסודות של האי.
על כל אלה ניצח בחייו ג'ון גאונט בעל האוניות, שנהג לפקוד את " יצועי הנשים המיללות בזמן הפרידה בנמל" ו.. לתת מטבע שנשמרה בצנצנת מיוחדת על כל ביקור.
אחת התובנות של הילדים ממצב זה מתואר במשפט (113) "הכוונה ב"איננו" אינה לכך שנעלם , אלא פשוט שהוא נמצא במקום אחר"
(ע 193)מתאר את ההתייחסות לשיחות הטלפון הנדירות של קאל עם אביו "משהו גזל ממני את אבא שלי במשך חלק גדול מהשנה, משהו חשוב יותר ממני. ולכן, כשהקריב את הדבר הזה לכמה רגעים כדי להתקשר מבית החרושת לשימורים,נסב כל השבוע או החודש סביב שיחה זו.חשבתי שאני זקוק לאדם שהסתלק, ומובן שזה לא היה הוגן כלפי האדם שנישאר.."

הספר חושף הרבה תובנות אישיות.
למשל , ריצ'רד הבן של איל הספנות , מסביר את השינאה לאביו ( 195), " הוא ( האב) הבין למה שנאתי אותו כל הזמן, בגלל הסיבה האמיתית היחידה שיש לשנוא מישהו."
"יש רק סיבה אחת?"
" כי אתה רוצה לאהוב אותו, והוא לא מוכן לתת לך לעשות את זה".
הספר מלא תובנות אלו בצד העלילה המיוחדת שמוצגת בספר.
הסיום של הספר קצת מואץ. אבל עדיין מעניין מאוד לקרוא אותו.
ןבסוף אנקדוטה.
לפני כשבועיים, היה "מחדל" איום ונורא באזורים שירד שלג בארץ.
בעמוד 135, הסופר מזכיר כבדרך אגב כי בי גם מצפון לסיאטל שהשלג שם הוא חזון נפרץ בחורף : " למחרת בבוקר כיסה השלג את המידרכות, והקרח נדבק כמו קרום לשפותיהן. הלימודים בוטלו....."
הסופר לא דורש ועדת חקירה ממלכתית למחדל.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על כשקפיטן פלינט עדיין היה אדם טוב