ביקורת ספרותית על ג'וני שב משדה הקרב מאת דלטון טרמבו
ספר טוב

---

"זה היה שווה את זה?" שאל העיתונאי את החייל הפצוע. החייל כחייל מצטיין השיב ללא היסוס "הייתי עושה את אותם דברים שוב ושוב". הכתבה מסתיימת כשהחייל מתחיל ללכת על קביים ברגל אחת חסרה. הצלם מתמקד ברגלו החסרה וכך מסתיימת לה כתבת "שלוש שנים למבצע בעזה". אנחנו נשארים עם הגאווה והערצה לחייל והוא נשאר עם הקשיים שילכו ויתעצמו.

זה סתם סיפור שהמצאתי, אני נתקלתי בהמון סיפורים דומים שמסכמים את "המבצעים" או "סבבים" או בשם שאסור לעלות על פינו "מלחמה". זה ברור לי שיש מחיר לחיים בארץ הזו, ומישהו צריך להיות בתפקיד "פרוטזת הכסף". אבל מיהו המישהו הזה? ומה קורה איתו לאחר כיבוי המצלמה?
זה מה שהסיפור הזה רוצה לספר לנו. חייל אלמוני שנפצע באופן מזעזע שוכב בבית חולים ,לא מזוהה. הפציעה שלו כל כך חמורה שהוא לא מצליח לתקשר עם העולם החיצוני.

הסיבה שהספר לא קיבל חמשה כוכבים הוא כי הוא לא אחיד ברמתו. מצד אחד הסופר נצמד לסיפור האישי ודרכו הקורא מובל להיות "פציפיסט" בצורה מופתית. מצד שני לסופר יש התקפי זעם פציפיסטים שהופכים להטפה וזה החלק הפחות טוב בסיפור.

הערת אזהרה, זה ספר קשה עם תיאורים מזעזעים לא מומלץ לבעלי לב חלש. לכל השאר ממליץ בחום.

» ביקורות נוספות של אדמה
» ביקורות נוספות על ג'וני שב משדה הקרב