הספר נכתב אחרי מלחמת העולם הראשונה ויצא לאור עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.
חייל שוכב פצוע במיטת חוליו, אט אט, כמו מכין רשימת מלאי הוא מתחיל לערוך רשימת חוסרים. בתחילה מתחוור לו כי הוא אינו שומע, אחר כך בא לידי הכרה כי איבד את ידו. וכך הלאה. עד שלבסוף מבין שנותר רק עם מוח אנושי מתפקד כלוא בהריסות גופו, חסר אונים עד כדי כך שאפילו לא יכול לקחת את חייו במו ידיו.
בין ההזיות להכרה בחלקים אותם איבד, אנו מקבלים הצצה לחיו הקודמים בהם חושיו היו עומדים וקיימים.
אני קראתי את הגרסה שנדפסה ב 1985. אותיות קטנות ולא ברורות, חוויה סיזיפית. הכניסה למוחו של הפצוע מערערת ובזמנו כנראה נחשבה לפורצת דרך.
הספר נעדר סצנות שמלוות בדרכ ספרי וסרטי מלחמה, שעושים לה רומנטיזציה. אין פה גיבורים שמקריבים את עצמם למען חבריהם. רגעי התעלות שלעיתים עושים גלוריפיקציה לשדה הקרב. זהו הספר הכי פציפיסטי שקראתי מאודי. מחיר הלחימה מוגש כבעיטה לפנים.
נקודות החולשה הן דווקא בסיפרים מחייו הקודמים לפני שהפך לעיסת אדם. לדעתי היו משמימים.
השיר one של metallica מבוסס על הספר והקליפ משופע בקטעים מהסרט.
פעם ראיתי סרט ישראלי דומה ששאב את השראתו מהספר. 'חימו מלך ירושלים' מבוסס על ספרו של קניוק. אותם הנושאים של 'ג'וני' רק מיובאים למלחמת העצמאות שקניוק בוגר שלה. דלטון בניגוד אליו שאב השראה מכתבות בעיתון ומעולם לא נלחם. אך הוא נכנס לראש של הדמות במלוא העצמה.
מהדהדת כאן שאלת המוסריות שברפואה. כוחה להציל חיים. אך מה מוגדר כחיים?
יצור מוזר האדם. מחבב מלחמה. רואה לנגד עיניו רק את חדוות הניצחון. מתעלם מהמחיר ומהסכנה. תורת המשחקים. דילמת האסיר או הלוחם. יוצא לקרב כי אם לא יצא ישחט בידי האויב, בשעה שאם שניהם ייסוגו. ירוויחו את חייהם.
הספר קשה ומדכא לעיתים דילגתי בחוסר סבלנות. הוא שונה בנוף ואני יכול להבין את ההתפעמות ממנו בעבר, לטעמי מספר הסצנות החלשות רבות יותר מהסצנות הטובות שמותירות חותם.
⅗ בסולם מאני.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
