ביקורת ספרותית על ג'וני שב משדה הקרב מאת דלטון טרמבו
ספר מעולה

---

רבות נאמר ונכתב על "ג'וני שב משדה הקרב", בעיקר על המסר האנטי מלחמתי החזק שלו. כשאני קראתי אותו, מצאתי בו בראש ובראשונה סיפור מסע: מסעו של אדם בעולם החדש והזר של העצמי המוגבל.
ג'וני מוצא את עצמו בבית החולים, פתאום מתברר לו שהוא ער, ובהדרגה מתברר לו שהוא גם עיוור, חירש, אילם, חסר גפיים ופנים, שהוא מקבל את מזונו דרך צינור ישר לקיבתו- ההלם מכה בו והוא שואל נפשו למות, אך גם את זה מצבו אינו מאפשר לו לבצע.
לאט לאט מגלה ג'וני מחדש את החיים, מגדיר מההתחלה את מהות האנושיות. הוא רובינזון קרוזו על האי שהוא עצמו, עוקב אחר מהלך הזמן, מזהה את האנשים הסובבים אותו, יוצר תקשורת, מבקש להעביר מסר ולהיות לעזר לעולם.
מה הפירוש "להיות אדם"? מה פירוש "חיים ראויים לשמם"? בעיני "ג'וני שב משדה הקרב" עוסק בשאלות אלה, לא פחות משהוא מגנה את המלחמה. האם ג'וני הוא "אדם"? מה הופך בשר ודם לאנושי? כיצד יכול כל אחד, בכל מצב פיזי שהוא, להיות חבר פעיל בקהילת המין האנושי?
ג'וני שבספר עושה את הדרך בחזרה אל האנושיות בכוחות עצמו, במאבק אין קץ. בעת ובסיום הקריאה חשבתי לעצמי: כמה ג'ונים כאלה מצויים בקרבנו? כיצד יכולה החברה להכיל אותם? מה עלינו לעשות כדי שג'ונים אלה, שאינם מסוגלים להבהיר לנו את רצונותיהם בדרך הנוחה לנו, יוכלו למצות את הפוטנציאל האנושי הגלום בהם? ואולי כל מה שצריך לעשות הוא ללמוד להקשיב.

» ביקורות נוספות של שירה
» ביקורות נוספות על ג'וני שב משדה הקרב