ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 1 בנובמבר, 2008
ע"י ענת
ע"י ענת
קראתי את הספר מזמן. אחותי לקחה אותו והוא התנחל אצלה לפרק זמן ארוך כל-כך, ששכחתי שיש לי אותו... הוא חזר אליי בשעה טובה (והיא אפילו לא קראה אותו... הפסד שלה!).
הספר מספר, בגוף ראשון, את סיפורו של ג'ו בונהאם - חייל בחיל הרגלים האמריקאי במלע"ה ה-I.
ג'ו נפצע אנושות במלחמה: הוא מאבד את ארבע גפיו וכן סובל מפגיעת ראש אנושה אשר הופכת אותו לעיוור, חירש ואילם לצמיתות. הטרגדיה היא, שמצליחים להציל אותו וכושר החשיבה/ההבנה שלו לא נפגם.
מה יותר נורא מלהיות כלוא בשאריות של גוף, בלי יכולת לתקשר עם העולם או לקבל מסרים מן העולם?!
בהתחלה, בחלק הראשון, ג'וני עדיין אינו מבין היכן הוא ו/או מה קרה לו. בהדרגה אנו נחשפים - ביחד איתו - להסטוריה שלו ולכל מה שעבר עליו עד הפציעה, כולל הפציעה הקשה.
בהמשך, לאחר שג'וני מבין את מצבו ושוקע בייאוש מר, הוא לומד לתקשר עם הסביבה באמצעות הטחת ראשו בדופן מיטת בית החולים או בכר המיטה לפי קוד מורס.
אחרי שהצוות מבין את פשר הטחות הראש הללו, הם למדים שג'וני מבקש להיות מוצג לראווה, במעין מיכל שקוף, כדוגמא לתוצאותיה העגומות של המלחמה (ושל כל מלחמה בכלל) - מה הביא אותו לכך, כל תהליכי החשיבה - הכל נמצא בספר. בקשתו נדחית, כמובן. אף-אחד לא רוצה להציג לציבור הרחב את המלחמה בצורה כזו... איך אפשר להסביר "מלחמה צודקת" באמצעות שרידיו החיים של ג'וני?
הספר דן, כמובן, בסוגיות גדולות - המשמעות של הצלת חיים בכל מחיר, במלחמות צודקות/לא צודקות... הוא נעשה פופולארי מאוד בתקופת מלחמת וייטנאם, למרות נסיונות הממשל לצנזרו (דבר שלרוב מגביר את הפרסום והפופולריות, כידוע).
כל זאת הינו תיאור על קצה המזלג.
את מה שעובר על ג'וני צריך לקרוא. יותר מפעם אחת. קשה לעכל את הספר אחרי קריאה אחת. ובכל זאת - בעיניי זה ספר חובה!
6 קוראים אהבו את הביקורת
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
