ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 18 בספטמבר, 2018
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
הרודנות הסובייטית – אותה אנחנו מכירים קצת יותר מאשר רודנויות שונות אחרות שההיסטוריה (וההווה) האנושית מלאה בהן – עשתה שימוש מאסיבי בכל הנושאים הנחשבים בעינינו פרטיים: החל במה צריך אדם לחשוב ולהרגיש, באיזו דרך הוא צריך לבטא את עצמו, והמשך באמנות ובהתייחסות אליה. "ספרות אמיתית", "אמנות אמיתית", "מדע אמיתי" היו שמות קוד של מה שמותר להעריך. אפשר היה לחשוב שהסובייטים – בדגש על תקופת סטאלין – יתרכזו בספרות, שירה ותיאטרון ויניחו לאמנויות מופשטות כמו מוסיקה וציור. אבל את זה אומרת מי שהיא תמימה פוליטית ולא מבינה כלום בשטיפת-מוח אפקטיבית.
שוסטקוביץ' הוא נושא הספר הזה. ברנס כותב ביוגרפייה בידיונית בחלקה על המלחין הסובייטי, בן תקופתם של סטרבינסקי, חצ'טוריאן ופרוקופייב, שחי ויצר בשנים הסוערות של תקופת סטאלין ואחריה. בסיפור אפשר לראות איך אדם אחד – מלחין ויוצר - חי והתמודד (אם זו המילה המתאימה) עם אונס קבוע וברוטאלי מצד החברה בה הוא חי. שוסטקוביץ' (זה שבסיפור) לא היה אדם בעל אופי חזק. רחוק מכך. תחילה למד להיכנע לרודנותה של אמו ובהמשך – לרודנות החברה. כל מה שרצה היה שיניחו לו להלחין ושיהיו בסביבתו מספיק נשים שיפלרטטו איתו ויבחינו בקיומו, והוא ירגיש שוב ושוב את הרטט הזה של התאהבות. התנאים המינימליים האלה לא ניתנו לו: היה עליו להיזהר ביצירתו – אם רק היא לא מצאה חן בעיני "השלטון" כלומר, נניח, סטאלין או מי מעושי דברו. אם רק הופיע בפראבדה המשפט "מוסיקה שהיא בלגן" או חלילה "פורמליסטית", "מוסיקה לשם מוסיקה, לא למען העם" – הוא חשוב כמת וצריך להמתין לילה לילה בחדר המדרגות לאלה שיבואו לקחת אותו לחקירה מקפיאת דם שאחריה – חיי עבדות באחד המחנות, ומוות.
אני מחבבת מאד את כתיבתו של ברנס שהיא תערובת של סיפוריות מקסימה עם כתיבה דיווחית, ששומרת על קוהרנטיות וענייניות תמציתית בלי לגרוע מהעניין בסיפור. אני הרבה פחות מחבבת ביוגרפיות וגם ברנס לא שיכנע אותי לחבב אותן יותר. דמותו של שוסטקוביץ' – שאני מודה שאינו מהמלחינים האהובים עלי במיוחד – מצויירת במידה רבה של ריאליסטיות. למרות שברנס אהד, כך נראה, את גיבורו, הוא לא הפך אותו לחיובי ומושך. דמותו של שוסטקוביץ' בסיפור היא דמות מציאותית: אין לו כריזמה, אומץ או תכונה שתייחד אותו מההמונים האפורים שאני מדמיינת הולכים בפנים נפולות ברחובות אפורים עם מבט כבוי. יש לו רק כישרון וצורך ליצור ואלה התכונות אותן ניסה המשטר לחנוק.
המשטר הטוטליטרי – מצד שני – מצטייר בסיפור בבהירות רבה. הניסיון לשלוט בכל אספקט פרטי של חיי האזרחים, בטעמם, בהעדפותיהם ובמחשבותיהם. הסיכון שלוקחים חברים אם הם ממליצים על מי שעבודתו נפסלה על ידי המשטר, כל אלה מומחשים היטב ויוצרים את הרושם שברנס שופט את הדיקטטורה הקומוניסטית לחומרה ואינו מוצא בה שום דבר טוב.
סיפור קטן על איש קטן שנולד במקום הלא נכון ובתקופה הלא נכונה. אולי הוא לא היה מפורסם ומוערך לו נולד במדינה אחרת וניתן לו לחיות את חייו וליצור כרצונו. מצד שני יש המון יוצרים שאינם מגיעים לידיעת הקהל במדינות שיש בהן חופש יצירה. אולי אם היינו שואלים אותם בערוב ימיהם – הם היו מעדיפים את חיי הגיהנום והתהילה של שוסטקוביץ על חיי שיגרה ואלמוניות שהם מנת חלקם?
29 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
Pulp_Fiction
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
יעל, בספר מובאות עובדות . אבל אני גם מכיר את הנושא קצת.
השוואה ביחס השלטונות כלפי תרבויות ודתות אחרות הייתה שונה בתכלית מאשר ליהודים. בברה"מ האנטישמיות הייתה ממוסדת והיא הגיעה מהדרגים הגבוהים ביותר. את יודעת שהשפה העברית לדוגמה הייתה אסורה רשמית? שפה! בזמן ששפות הרפובליקות היו חובה בתכניות הלימודים. ברית מילה כנ"ל כשלעמים מוסלמיים הייתה למעשה מותרת. זה רק קצה קצהו של הנושא.
הערכות לגבי מספר הקורבנות היום מסתמכות יותר על נתונים אמיתיים בניגוד לעבר. בעבר תומכי סטלין אמרו "לא היה כלום" ומנגד המתנגדים נקטו במספרים מוגזמים כדי להעצים. גם לאור המלחמה הקרה במערב הפיצו מספרים כאלה מסיבות של תעמולה. הם גם לא הגיוניים. זה יוצא שהוא הרג רבע מהאכלוסייה של אז לערך,זה מגוחך. |
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
ובכן, Pulp_Fiction הספר שהמלצת נכתב על ידי מי שחולק את הרגישות הזו...
ודאי לנוכח תפקידו כמזכיר ראשון (מה שזה לא יהיה) בשגרירות ישראל ברוסיה. ושיחותיו עם יהודים בכל המדינה. לא קראתי את הספר אבל אי אפשר להגדירו "לא עניין של רגישות"... אין ספק שהערכות יכולות להיות - והן - מגמתיות. כך זה לגבי ההערכות הישנות כמו לגבי ההערכות המודרניות. |
|
Pulp_Fiction
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
יעל, בספר שהמלצתי
מתואר היחס המפלה להחריד כלפי היהודים. זה לא עניין של רגישות.
הערכות יכולות להיות גם מגמתיות, גם אם משרתות מטרה ראויה. היא גם נעשתה בתקופה כשלא הייתה גישה חופשית לארכיונים כמו היום. בכל אופן כיום המספר 40 מיליון או משהו קרוב לזה אינו מתקבל על הדעת בקרב חוקרים העוסקים בהיסטוריה הסובייטית. |
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
לדעתי הערכות הן הערכות. לא נראה לי שהערכות המעריכים "המודרניים" יותר מדוייקות בהכרח מהערכות המעריכים "הישנים". המספר הנמוך ביותר של קורבנות ישירים שקראתי עליו הוא 11 מליון איש. לאלה צריך להוסיף גם את הקורבנות הלא-ישירים אלה שחייהם ומשפחותיהם נהרסו וכו'. לא בטוחה שיהדות זכתה ליחס ארסי במיוחד בברית המועצות. בטוחה שאנחנו רגישים יותר לגביה. הגדרת היהודים כקוסמופוליטיים נובעת במידה רבה מהיות יהודים שותפים למהפכה ולגישות ליברליות במדינה שהמנטליות בה היתה שמרנית ואפילו מסתגרת. לגבי "סבא יהודי" - נכדו יהודי לפי הנאצים, לפי הסובייטים, לפי חוק השבות אך לא לפי ההלכה. מכאן (וגם מהעובדה שגם המנטליות שלנו היא מסתגרת ושונאת זרים) נובעות חלק מהתלונות (של יהודים כהלכה, כמובן) על עלייה זו או זו. |
|
Pulp_Fiction
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
תודה יעל.
הסטליניזם והקומוניזם הסובייטיים למעשה חיסלו את השיטת הסוציאליזם כאלטרנטיבה לקפיטליזם כי תמיד יזוהו עמה הרודנות והרדיפות. עם זאת 40 מיליון קורבנות הוא מספר מנופח מאוד, ששירת את האנטי - סטליניסטים ומתנגדי השלטון הסובייטי היטב ומבוסס על הערכות גסות ומוגזמות, ואילו המחקרים המודרניים מדברים על מיליונים בודדים(שזה גם מזעזע מאוד).
לגבי היהודים: נכון שהדת הייתה לא מקובלת רשמית לכולם, עם זאת, היהדות זכתה ליחס ארסי במיוחד. כלומר היו כנסיות, היו מסגדים, היו כמרים. היהודים תמיד נחשדו ב"קוסמופוליטיות" לכן המטרה הייתה לחסל כל זהות יהודית כמה שיותר מהר. ובאשר לכל המלינים לגבי "הסבא היהודי", אז מי שסבו היה יהודי היה נחשב ליהודי לכל דבר בברה"מ והוא "נהנה" מכל היחס שניתן ליהודים. אגב לא יהודים על פי ההלכה היו גם בין קורבנות השואה. אנחנו צריכים לקבל את העובדה שהיהדות לא חיה על אי בודד ואילו הייתה עלייה מארה"ב למשל, אחוז המשפחות המעורבות וה"לא יהודים" היה גבוה הרבה יותר. העלייה מברה"מ בשנות ה90 הייתה גם בגלל שהמצב הרע ליבה את האנטישמיות שהשתחררה עם הפרסטרויקה. ספר מומלץ על יהדות ברה"מ - "בין הפטיש למגל" של לובה אליאב. |
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, טוביה.
סטאלין היה רוצח המונים שמספר קורבנותיו נאמד בכ - 40 מליון נפש. הם נרצחו על ידו, בפקודתו או בהשראתו. מספר אנשים גדול יותר עונו, נכלאו במחנות כפייה, וחייהם נהרסו. מספר עוד גדול מזה היה של אנשים שלא היה יום בחייהם בו לא פחדו, והעבירו את הפחד הזה גם לדורות הבאים. הוא בהחלט נותן קרב הוגן - אם לא עולה - עלרוצח ההמונים מגרמניה. אני שמחה - על משפחתך ומשפחות של אחרים שמצאו מקלט מפני הרג בטוח תחת כנפיו של הרוצח הזה. זה בוודאי יהיה חלק מנימוקי ההקלה שלו לועדת השחרורים בגיהנום, שם שמור לו מקום כבוד. אבל אני מתקשה להודות לו. הצלה שבלי להתכוון אינה מכסה על פשעים מלאי כוונה. חסד קטן אינו צובע משמיד המונים רצחני בתכלת. |
|
tuvia
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
שלום יעל וגמר חתימה טובה.
רציתי להגיב על הביקורת שלך ועל הדברים שנאמרו בתגובות החברים. אני אישית מודה לסטלין ולרוסיה על המשטר שלהם, אני מודה להם על שקבלו את בני משפחתי שברחו מפולין אצלם ושלחו אותם לסיביר. אני מודה להם שנתנו להם אמצעים כדי לחיות, לגדל את ילדיהם ולשלוח אותם לבית ספר , אפילו שהיה זה בית ספר של הקוסמול ( אם כך כותבים את המילה הזאת). אני מודה לבקית המועצות הסובייטית, שחיסלו את החיה הנאצית ואני מודה להם על הקורבן של מיליוני הסובייטים שמתו, נירצחו, נשמדו ונתנו נפשם כדי שאותם מעטים יוכלו להינצל, אני מודה לצבא האדום ששיחרר את מחנות המוות בפולין והציל את מי שהיה אפשר להציל, בקיצור לולא היו הרוסים אנשים שמוכנים להקריב את חייהם למען המולדת ואחרי כך ללכת ולנקום בפושע הנאצי , אני לא מכיר ולא יודע איזה עם אחר היה מוכן להקריב עשרים מיליון מבניו כדי לנצח את הנאצים, אפילו האמריקנים או האנגלים היו מתקפלים לפני היטלר אם הם היו נמצאים במצב שרוסיה נימצאה בו.
אז נכון, העמים סבלו במשך 70 שנה, סטלין טבח באוקראינים ובעמים אחרים, אבל. וא ניצח את גרמניה וזה הכי חשוב בשבילי. חתימה טובה לכל החברים טוביה |
|
גלית
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
וסקאוט,
הם לא "עלו" .
הם עלו. חוק השבות מאפשר מתן תעודת עולה למי ש- שנולד לאם יהודייה או שנתגייר ואינו בן דת אחרת כמו"כ לבני זוג ובנים ונכדים לא יהודיים של יהודי חי או מת שבחר לעלות או לא. |
|
גלית
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
רויטל ק
אני התנסחתי בעדינות (וסקאוט נסחה מחדש)
לא דיברתי על ההגדרה של יהודי שאתה יש לי ויכוח ואת זה שימי בצד. דיברתי על הטיעון לפיו העליה הזו לא יהודית, עלתה ממניעים כלכליים בלבד,תוך זיוף מסמכים (כמו גם הטיעון שהופנה לעדה האתיופית שמפקפק ביהדותם)וכן הלאה. ולזה אני קוראת סטיגמות |
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
רב תודות שמוליק
אני לא מתלהבת מביוגרפיות אבל ברנס... אותו אני אוהבת. |
|
שמוליק
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
יעל, סקירה נהדרת. שמח לקרוא שאהבת את הספר.
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
הבדיחה הזו חביבה עלי מאוד. מקפלת את כל ההבדל בין העולמות.
|
|
רויטל ק.
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
מה הקשר לסטיגמות גלית?
זו שאלה של הגדרה. ע"פ ההגדרה ההלכתית ליהדות, ודאי שבעליה של שנות ה-90 עלו גם הרבה לא יהודים (הזכאים לעלות לארץ מכוח חוק השבות). רוצה להגדיר אחרת - זכותך, אבל לא רואה איך סטיגמות שייכות לעניין. |
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
חס וחלילה סטיגמות.
|
|
גלית
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
מה שיעל לגמרי
|
|
גלית
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
סקאוט
"שמעתי" זה מקור מוסמך ביותר.
אני לא חושבת שצריך להנציח סטיגמות. אני גם שמעתי שמרוקאים מסתובבים עם סכין ורומנים הם גנבים, גם שמעתי שרוסיות הן זונות. אז זה בטוח נכון. |
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, גלית.
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
סקאוט אני לא מאמינה שיש משטר שהוא "רק רע" או "רק טוב" תמיד יש עוד משהו.
ולגבי עליית לא-יהודים - יש הבדל בין יהודים לפי ההלכה ליהודים לפי חוק השבות. בעיני מי שמגדיר את עצמו יהודי הוא יהודי. |
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, רויטל
ברית המועצות כללה אנשים מלאומים שונים ומגוונים. אחת היומרות של הקומוניזם היתה למחוק סממני לאומיות ולהותיר רק את המעמד הפועלי. יומרה זו - כמו רבות שאומצו בידי משטרים אבל היו מנוגדות לטבע האנושי - כמובן לא צלחה. ברוסיה היו דחייה מזרים (לא רק יהודים) ואפליות לפחות ברגש. |
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, חני
אני לא יודעת אם פירורים מהמשטר נשארו. לרוסיה היסטוריה ארוכה של רודנות, שלא התחילה עם סטאלין. |
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
גלית- את צודקת .אבל ממה ששמעתי חלק זייפו מסמכים או שהסבא רבה היה יהודי אבל הסבתא לא.
ואז מתוקף היות הסבא יהודי הם " עלו".
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, אדמה.
|
|
גלית
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
איך עלו לא יהודים?
"עולים" זה רק יהודים,אחרים מהגרים וכאלו ישראל כמעט ולא קולטת. בטח לא בכמויות של שנות ה90
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
כן, אני מכירה את שני הגלים האלה. חלק מבני משפחתי ניצלו את ההזדמנות ועלו לארץ בשנות ה-70.
חלק אחר ניצל את ההזדמנות בתחילת שנות ה-90 ובאמצעה, לאחר פירוקה של ברית המועצות.
ממה שהבנתי בגל השני ( של שנות ה-90) עלו גם הרבה לא יהודים. |
|
רויטל ק.
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
בשנות ה90, עם הקריסה של ברה"מ ועם פתיחת מסך הברזל
אכן עזבו הרבה מיהודי ברה"מ.
היה גם חלון זמן בשנות ה-70 שבו היה אפשר לעזוב אלא שאז כנראה יצאו בעיקר הדתיים והציוניים. (המשפחה של בעלי דווקא לא היגרה לארץ, וקרובי המשפחה שלו מפוזרים בכל העולם). |
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
טוב, הרבה יהודים מברית המועצות עלו לארץ בעלייה הגדולה של שנות ה-90 ובשל אנטישמייות
ותודה על המענה (:
|
|
רויטל ק.
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
בעלי יליד אוקראינה
וזו החוויה של המשפחה שלו. הם עזבו בשנות ה-90 כשהמצב כבר היה קשה, ולא מעט גם בגלל האנטישמיות. |
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
רויטל- מאיזה מוצא בעלך?
ויש צדק בדברייך. ייתכן מאוד שהדבר תלוי מאיזו ארץ מוצא ותקופת זמן שכן ישנן מדינות שהרגישו את נחת זרועה של הקומוניזם והמשטר הסובייטי ביתר שאת וכאלה שפחות או בכלל לא חוץ מכמה אירועים בודדים או זניחים.
|
|
רויטל ק.
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
חייבת לצטט את בעלי, כמי שגדל בברה"מ בסוף ימיה,
ולטענתו - עד קריסתה של ברה"מ על כל מה שהגיע איתה (התורים הארוכים ללחם למשל...), חייהם של האזרחים הקטנים - אלה שלא היו מתנגדי משטר או יוצרים שיצירתם נחסמה - לא היו רעים בכלל.
היה בטחון כלכלי וחיים די נוחים. אולי לא ביחס למערב, אבל האזרח הקטן לא ידע מה קורה במערב ולא היה יכול להשוות. נכון שעבור יהודי דתי או ציוני (ובכלל מתנגדי משטר) החיים לא היו פשוטים... אבל רוב יהודי ברה"מ לא השתייכו לאף אחת מהקבוצות האלו. (מה שכן, היתה אנטישמיות). |
|
חני
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
תודה על הסקירה היפה יעל.
אני מניחה שהמשטר שם עשה את האנשים למה שהם היום. הקפדנות הרבה סגפנות קיצונית או ההפך בדיוק... כל האורח חיים. אפשר לראות בהחלט פירורים שנשארו. לא כולם שלילים .
נראה לי שאת הממליצה השנייה השבוע שעושה חשק לקרוא את הספר. תודה. |
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
יעל- תודה על הוספת המידע. לגבי היהודים- אני כתבתי את דבריי בעיקר על מה שסבא שלי ובני משפחתו עברו ועוד קרובי משפחה ומכרים כאלה ואחרים.
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
מחשבות, אכן.
בעניין "ספרות אמיתית" הקרדיט מגיע כנראה לבולשביקים. מסתבר שאין חדש תחת השמש... |
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, סקאוט.
גם אני גדלתי על העובדה שרודנות בכלל ורוסיה הסובייטית - בימי סטאלין בעיקר אך לא רק אז - אין בהם דבר חיובי. אבל אני לא מאמינה בזה. זו היתה תקופה חשוכה אך בוודאי היו בה גם פינות חיוביות שברנס - ואני גם - לא יודעים עליהן. העובדה שאזרחי בריה"מ גדלו עם הערכה כה רבה לתרבות, למשל. לגבי היהודים זה לא מדוייק. השלטון היה חילוני וגם נוצרים מאמינים לא יכלו לקיים את מצוות דתם בפומבי. היהודים לקחו חלק בהתנעת המהפכה הבולשביקית וסילוק סממני הדת בכלל. |
|
אדמה
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
יעל, יופי של סקירה. מחשבות, הבדיחה מצחיקה.
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
האמת די מצחיק ...
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
סקאוט, בדיחה בשבילך: שאלו עולה חדש מרוסיה, איך העובדה ברוסיה. אי אפשר להתלונן, ענה.
ואיך האמנות? אי אפשר להתלונן, ענה. ואיך חיי היומיום? אי אפשר להתלונן, ענה.
אז למה באת לישראל? כי פה אפשר להתלונן! |
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
אז מה, מישהו הקדים אותו עם ספרות אמיתית? לא יפה.
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
"כל אלה מומחשים היטב ויוצרים את הרושם שברנס שופט את הדיקטטורה הקומוניסטית לחומרה ואינו מוצא בה שום דבר טוב. " כי לא היה בה שום דבר טוב.
הקומניזם דוגל כביכול "בשיוויון" אבל בדיעבד לפי מה ששמעתי נאמר שזה משטר מושחת,תאב שלטון ובצע ובעיקר השתקה של כל אדם שחושב אחרת ממה שהשלטון מנהיג. ושלטון זה בהנהגתו של סטלין זכה בשליט המושלם שלא חס על אף אדם. לא פעם ולא פעמיים שמעתי ממכריי שסטלין היה שולח כל אדם לסיביר ולגולאג על הדברים הקטנים ביותר. אפילו את בניו מיאן לשחרר. כתבת יופי, יעל. תקופה חשוכה וכואבת להרבה מאוד יוצאי ברית המועצות. עבורם השלטון הסובייטי זו חתיכת מכה מתחת לחגורה שקשה עד בלתי אפשרי לשכוח וניכר שהספר הזה ממחיש היטב את תחושת הפחד והמחנק של התקופה החשוכה ההיא. עד כדי כך התקופה ההיא של השלטון הקומוניסטי הייתה נוראית שיהודים רבים, בעיקר יהודי רוסיה, אוקריאניה וכיו"ב, היו צריכים להסתיר את יהדותם ואת קיום המצוות היהודיות כי זה היה פשוט אסור. |
29 הקוראים שאהבו את הביקורת