ביקורת ספרותית על מותו של היריב מאת האנס קיילסון
ספר בסדר

---

לא הולך לי בזמן האחרון עם ספרים.
כל בחירותי עד כה היו משמימות, חופרות ובעיקר מקוממות.
זה לא קורה לעיתים קרובות אך כשזה בא, זה מגיע בצרורות; אני שומעת דברים נפלאים על יצירה מסויימת ומחליטה לקרוא. בעת הקריאה אני מתייסרת, מנסה, מתמרדת בעפעפי הנעצמים ולא מבינה איך זה ייתכן? הרי קראתי ספר נפלא של אותו הסופר, מה השתבש?
ובכן, הרבה דברים יכולים לקרות ואחד מהם הינה העובדה שהיה זה ספר הביכורים של הסופר ועל כן רעיונותיו לא היו מגובשים דיו.

את קיילסון קראתי לפני שנה בערך.
ספרו ״קומדיה בסולם מינורי״ היה מרתק ומעורר מחשבה.
היה בו, בסופר היהודי הזה ממוצא גרמני, מעין סוג של שנאה עצמית. הסתייגות מה מיהדותו, מהעובדה שאיננו גרמני מובהק, ארי ומקובל.
הוא משתדל שלא להראות זאת יותר מדי ובקיצוניות יתר ועל כן דמויותיו היו מעורפלות וחסרות זהות אם כי הקורא יכול בנקל לזהות כי הן שמיות עפ״י סימנים ורמזים עבים.
״במותו של היריב״ הוא מרמז על ימי ילדותו הדואבים לצד עליית הנאצים ומלחה״ע השנייה, מספר על נידויו מחיי החברה בבית הספר ושיחותיהם של הוריו שתמיד נעשו בלחש ובחשש.
משלב אלמנטים פסיכולוגים ומנסה לנתח את יריבו, שונאו ועל אף שאיננו כותב את שמו; הקורא מבין שמדובר בצורר הנאצי.
העלילה בספר משתנה ומתגמשת, אינה אחידה ולא תמיד זורמת.
קיילסון עוסק ללא הרף בזהותו ובמוצאו, מנסה להשוותו עם זה של יריבו ומנמק בעד ונגד.

קומם אותי לקרוא עד כמה הוא מעריך את יריבו, לעיתים אף נדמה כי מעריץ אותו.
קשה לו להבין מהיכן נובעת השנאה הבוערת הזאת, הוא סובר ובאופן נכון לדעתי, כי היא נובעת בעיקר מהפחד. הפחד מהלא נודע והשונה.
העלילה ביצירה זאת, מפורקת ואינה אחידה. זאת מעין מסה, ניתוח פסיכולוגי מובהק שאינו מגדיר בהכרח טובים ורעים אך מנסה לעקוב אחר שורשי השנאה.
למה? מדוע נגזר כך? האם ישנם אשמים? ברמה הפילוסופית הספר מעניין מאוד, אם כי צפוי קמעה.
ברמה הספרותית, מאכזב.

הייתי ממליצה לקוראו כתוסף לספרי מחקר פסיכולוגי אודות ההשרדות שלאחר השואה.
נכון יהיה לומר שגם יתאים למתלבטים שבינינו, לאנשים שעדיין מעסיקה אותם שאלת הזהות.
יהודי? ישראלי? מתבולל? או אולי כל השלושה.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על מותו של היריב