בסרט האלמותי "כשהארי פגש את סאלי" נאמר: "ובכן, זה החלק הטוב בדיכאון. אתה מקבל את המנוחה שלך סוף סוף". סליחות על התרגום, אבל ידידיי, כך גם עם קורונה. ולמי מכם שעוקב אחר הביקורות האחרונות שלי, אתם כבר יודעים שמאסתי לעת עתה ב"חבר מעבר" והנה, תודה לאל סיימתי קריאה מענגת של הדבר האמיתי. <mark>האנס קיילסון</mark> הוא במובנים רבים בן דמותו של שטפן צווייג, גם הוא נולד לפני מלחמת העולם הראשונה, גדל במחוז פסטורלי וקסום

כשחמי שכב בבית החולים בהולנד, גוסס מהסרטן שכרסם ללא רחם בגופו ביקש מבכורו לעשות שיחת סקייפ לארה״ב כי רצה להיפרד מאיתנו, מבנו הצעיר ומשפחתו.
הוא נופף לנכדים ביד רועדת קמעה וחייך ככל האפשר.
שאל את בני אם הוא מרוצה מהלפטופ שקנה לו ליום ההולדת ואת הקטנה אם היא מטפלת בכלבלב הרובוטי ממנו התפעלה כשהסתובבו יחדיו ב Toys R' Us
״אני מאכילה אותו כרגע בשבבים אלקטרונים ובצהריים אתן לו ברגים ברוטב עופרת״ ענתה

שם הסיפור "קומדיה בסולם מינורי" מרמז על הומור. הנושא הזה אינו נוטה להיות הומוריסטי בעינינו (זוכרים איזה נאומים חוצבי להבות נשפכו על הסרט "החיים היפים"?) וזו היתה הסיבה העיקרית שרציתי לקרוא אותו, כי לרוב אני נמנעת מספרות שואה בכלל. אולי מוגזם לצפות מסופר גרמני - הולנדי להומור, ואכן - אני לא מצאתי בו שום הומור. במקום זה יש התייחסות חיובית וחומלת לגיבוריו, הנקלעים למצבים בלתי אפשריים.

הסיפור עוסק

לא הולך לי בזמן האחרון עם ספרים.
כל בחירותי עד כה היו משמימות, חופרות ובעיקר מקוממות.
זה לא קורה לעיתים קרובות אך כשזה בא, זה מגיע בצרורות; אני שומעת דברים נפלאים על יצירה מסויימת ומחליטה לקרוא. בעת הקריאה אני מתייסרת, מנסה, מתמרדת בעפעפי הנעצמים ולא מבינה איך זה ייתכן? הרי קראתי ספר נפלא של אותו הסופר, מה השתבש?
ובכן, הרבה דברים יכולים לקרות ואחד מהם הינה העובדה שהיה זה ספר הביכורים של הסופר ו

על פניו, הספר מבטיח מאד. מלכתחילה האוטוביוגרפיות של הסופר והמספר בנקודה מסוימת זהות - הטמנת חלק מכתב היד ב-1941 כדי להסתירו מהנאצים כך שהכתוב על כריכת הספר "אחד התיאורים הספרותיים הנועזים ביותר של חיי היהודים בגרמניה עם עלית הנאצים לשלטון" מעורר סקרנות רבה: מה יכול להיות יותר אותנטי מכתב יד שנכתב במהלך אותה תקופה (50 העמודים הראשונים של הסיפור) ולא עבר עריכה כלשהי או שכתוב (עד לפרסום הספר ב-1959)?

לקרוא את "קומדיה בסולם מינורי" זה כמו לקרוא ספר לבית-הספר. אני יודעת שאני אמורה לאהוב את הספר, לראות בו יצור חדשני ומרתק, להעריך את סיפור קיומו ואת תוכנו, ולהגיד תודה שהוא קיים בכלל. במידה מסוימת, כל זה גם נכון - "קומדיה בסולם מינורי" (מעבר לכך שאינו מצחיק בכלל, אבל טוב, נו, אירוניה, הבנתי...) הוא ספר מצד אחד מקורי, מצד שני מוכר לחלוטין. מדוע?

"קומדיה בסולם מינורי" מתבסס על סיפור שעד לפני כמה ש

ספר נטול שמות , נטול מקומות, נטול תקופה.
צעיר גרמני ( שלא נכתב שהוא גרמני...) מנהל יחסי אהבה- שנאה עם היטלר (שלא נכתב שהוא היטלר...) בשנות השלושים של המאה הקודמת (כשלא נכתב מתי ארעו הדברים).
הוא מעלה על כתב את קורותיו ותחושותיו מול אירועים גדולים שקורים סביבו מבלי להיכנס לפירוט הסטורי/פוליטי כלשהו- נידויו כילד מחבורות הילדים, הפחד לגלות לסביבתו מי הוא באמת.
הוא תוהה יחד עם קוראיו אם ה"אויב" הו