ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 25 בדצמבר, 2008
ע"י כלשהי
ע"י כלשהי
קצת באיחור - אבל כעת גם אני יכולה לסמן את "רודף העפיפונים" ברשימת הקריאה שלי . הייתי רוצה לומר שהוא ספר מעט נוסחתי ואף קלישאתי אך משהו מונע מבעדי לעשות זאת(כנראה שהוא לא באמת נוסחתי, אחרת שום דבר לא היה מונע ממני לומר זאת תוך התעלמות מוחלטת מהיותו סוג של קונצנזוס). כתוב בצורה כל כך אנושית , כזאת שפורטת בדיוק על המיתרים הנכונים.אני יודעת שההוושאה ל"אלף שמשות" היא כמעט בלתי נמנעת , רק אגיד שכאן הייתה התעסקות בסיפורים הקטנים של האנשים הקטנים לעומת "אלף שמשות" שם הייתה תחושה של שיעור הסטוריה (אבל לפחות אחד מעניין).
הקטעים הכביכול מפתיעים לא הפתיעו אותי כלל (אני ניחשתי את זהות הטליב מבעוד מועד) אך זה לא שינה לי יותר מידי, כי אני לא מהאנשים שצריכים פאנץ' ליין (לכן ,גם הסוף הכל כך לא פאנץ'-לייני העלה על פניי חיוך מוקסם),אני מהאנשים שמתרגשים עד כאב דווקא מהרגעים הפשוטים, שלא אמורים לרגש כלל את האדם הממוצע (לא שאני רומזת שאני אדם מעל הממוצע (; ) . כל מה שהיה צריך להיאמר על הספר כבר נאמר , הוא אכן מקסים ושובה לב ואני יודעת שזו לא הפגישה האחרונה שלי איתו.אני לא חושבת שיש צורך לסיים ב"רוצו לקרוא" מהסיבה הפשוטה שאני לא מכירה אחד שלא קרא אותו, ובצדק.
"שקט פירושו שלווה.רגיעה.שקט פירושו להנמיך את עוצמת הקול של החיים.
דממה פירושה ללחוץ על מתג הכיבוי.לסגור.לסגור את הכל."
וכל מילה מיותרת.
עריכה: ספר נוסף מבית היוצר של מוסלמים-הם-מסכנים-תקנו-את-הספרים-שלהם. לא יצאתי עם תובנות כלשהן. אבל בגיל 14 וחצי זה הספיק, כנראה.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
