ביקורת ספרותית על זכרונות אדריאנוס מאת מרגריט יורסנאר
ספר מעולה

---

הקיום האנושי, על רגעי היופי, האושר והיגון שלו, הנפרשים בספר זה מפיו של הקיסר אדריאנוס, כפי שדמיינה אותו מרגריט יורסנאר. אהבתי מאד את הניסיון להקיף את חייו מילדותו בפרובינציה הספרדית בה נולד, דרך ימי בחרותו השאפתניים טרם מונה לקיסר, ועד ימי גסיסתו בחוף באיה (באיטליה של היום). אדריאנוס של יורסנאר הוא דמות נבונה ושוחרת חוכמה, פתוחה מאד ונאורה (במושגי המאה השניה לספירה, כמובן). מעניין היה עבורי לראות כיצד משתקף בעיניו הפגאניות המונותאיזם: דת היהודים בהמשך לשיחותיו הממושכות עם כמה תלמידי חכמים בני זמנו, וכן כת הנצרות המוקדמת, בעקבות איגרת מקיפה שקיבל מאחד מהבישופים של הקהילה. בהנחה שיורסנאר אכן מתבססת על מחקר אמין, נראה שבעיניו היו אלה דתות מחמירות ואידאליסטיות יתר על המידה, שצמצמו את מה שתפס כריבוי הפנים של האלוהות (ובמקביל גם של הקיום האנושי) לדמות יחידה, חד ממדית וקנאית. אבל מעל לכל, מתבלטים בספר מסעות הציד שעבר, השתתפותו בפולחני המזרח הקרוב, פרשת האהבה הגדולה והעצובה עם הנער היווני אנטינואוס וההפלגה האחרונה בחזרה לאדמת איטליה- כל אלה מתוארים ביופי עוצר נשימה. הדבר היחיד שהצטערתי עליו מעט היה הרוח הקרירה בה כתוב הספר. היא הולמת אולי את העולם הקלאסי הקדום ואת אופיו המשוער של הקיסר, וגם מתאימה למי שמשקיף ממיטת חוליו על מהלך חייו, אבל יוצרת שמץ מחסום בפני הקורא/ת, בניסיונו להתקרב לגיבור. התרגום של אירית עקרבי יפהפה.

» ביקורות נוספות של עמית לנדאו
» ביקורות נוספות על זכרונות אדריאנוס