• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
זכרונות אדריאנוס

זכרונות אדריאנוס

מאת מרגריט יורסנאר

הביקורת של Huck

תמונה של Huck
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
זכרונות אדריאנוס

זכרונות אדריאנוס

מאת מרגריט יורסנאר

הביקורת של Huck

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של Huck
הוצאה לאור:זמורה ביתן
שנת הוצאה:1987
סדרה:מבחר
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
עמית לנדאו
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 8 שנים

“הקיום האנושי, על רגעי היופי, האושר והיגון שלו, הנפרשים בספר זה מפיו של הקיסר אדריאנוס, כפי שדמיינה א”

4/5
ביקורות על זכרונות אדריאנוס
הבאה
מרינה מ.
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

המרחק בין מה שמסמל עבורנו השם אדריאנוס - יהודים שהתחנכו על המורשת של החורבן והגלות - לעומת הדמות רבת הפנים של אדריאנוס שמתגלה בספר, הופכת את הספר לכל-כך מיוחד ומהפנט. איזו משמעות יש לשינוי נקודת המבט - מהזוית המאד צרה של עם שסבל מנחת זרועו של הקיסר הנ"ל, אל הזוית הרחבה יותר, של נתיני אימפריה גדולה, מרבית עולם המוכר אז, שעבורם הוא מצטייר כשליט נאור ומיטיב. מעבר לכך, אולי עיקר הספר הוא דווקא ניסיון להתחקות אחר המניעים והפנים האנושיות של מנהיג. אמנם ישנן ביקורות על מידת הנאמנות של הספר לאירועים ההיסטוריים, אולם יש לזכור כי בסופו של דבר זהו רומן היסטורי, המצליח לדעתי להציג באופן אמין דיוקן אנושי של מנהיג כדוגמת אדריאנוס, תוך חשיפת זירת ההתרחשות ההיסטורית בה פעל.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של מרינה מ.
מרינה מ.
תמונה של tuvia
tuvia
תמונה של עולם
עולם
תמונה של גוטי
גוטי
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של אנקה
אנקה
תמונה של חלבי
חלבי
7קוראים|גיל ממוצע69|57%נשים

על המבקר

תמונה של Huck

Huck

ותיק
חבר מזה 14 שנים
70 ביקורות•4 נבחרות•751 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•הסטוריה עתיקה
תמונה של Huck
Huck
ותיק
חבר באתר מזה 14 שנים
ביקורות70
ביקורות נבחרות4
לייקים שקיבל751
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת14ספרות מקורית13הסטוריה עתיקה5

דיון על הביקורת

1 תגובה
tuvia
tuvia•לפני 14 שנים
תודה על הביקורת. נכון זהו רומן, אבל מוצלח למדי. כתבתי עבודה סמינריונית על אדריאנוס וספר זה נתן לי פרספקטיבה יפה על הנושא.
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של Huck

על דעת עצמו

על דעת עצמו

נורית גרץ

הביוגרפיה של עמוס קינן כתובה באופן שלא דומה לאף ביוגרפיה שקראתי. עמוס קינן בעצמו לא יכול היה לספר את סיפור חייו טוב יותר. הספר משלב קטעי זכרונות מקוטעים, ראיונות, וציטוטים מספריו, המתכתבים עם האירועים המכוננים של חייו.

הדבר הכי בולט לאורך כל הספר הוא חוסר השקט שלו, מילדותו ועד הדף האחרון בספר. אין לו רגע מנוחה. תחושה מתמדת של החמצה, של אובדן, של כעס. נראה שהוא תמיד דאג באופן מודע או לא מודע לגרום לעצמו להיות מורחק לשוליים. להיות בשוליים ולנסות לחתור קדימה בדרך אחרת, שכמעט תמיד נראית חסרת סיכוי.

אי אפשר שלא לגלות אמפתיה לילד שחש שלא מבינים אותו, שגדל לאב שחי גם הוא בתחושה שלא מבינים אותו. האב ניסה לשוב ולהיאחז בחלום אוטופי ללא הצלחה, לחזור לאיזה גן עדן אבוד שהוא היה בטוח שמחכה לו אי שם ברוסיה הסובייטית, עד שאושפז בבית-חולים לחולי נפש. הילד גדל להיות צעיר אידיאליסט שחש שרוב בני דורו חיים בשקר, וחלם להגשים את המדינה האידיאלית בדם ואש. רק שכאשר פרצה המלחמה הוא גילה שהוא נלחם את הקרב הלא נכון, את המלחמה הלא נכונה, באויב הלא נכון.

והפצע הזה מלווה אותו כנראה מאז ועד למותו, או עד ליום שלקה באלצהיימר. החלום ניטע בו בילדותו בתל-אביב, על רקע תנועות הנוער הסוציאליסטיות בהן היה חבר, ולאור האב הסוציאלסט, שהיה שבע אכזבות מהחיים בארץ ישראל. החלום הזה התנפץ לרסיסים כשפרצה מלחמת העצמאות, המלחמה הלא-נכונה בעיני עמוס. הניגוד בין החלום למציאות הגיע לשיאו בקרב דיר יאסין, שמה שאירע בו רדף אותו כל חייו וגרם לו להדחיק חלק מזכרונותיו משם.

נראה שכל המשך חייו של קינן הוא ניסיון מתמשך לתקן את מה שעוות ולברוח מזכרונותיו, מכישלונותיו ואולי גם מכישלונו של אביו. הוא ניסה לתקן בדרכו (האלימה) את המדינה בשנותיה הראשונות, וכשכשל, ברח ממנה לצרפת. ברח מצרפת כדי להתגעגע לארץ. את המדינה הוא לא הצליח לתקן, ואת חלומותיו המשתנים על פיוס וחיים משותפים בין יהודים לערבים בארץ (הוא עבר בחייו תחנות פוליטיות רבות ואף סותרות במידה מסויימת: מהלח"י דרך הכנענים ועד לשמאל שדרש את חלוקת הארץ והקמת מדינה פלסטינית) הוא ראה מתנפצים בזה אחר זה. את השקט הוא מצא אולי באהבתו האחרונה, וקרוב לוודאי שבשכחה שנפלה עליו בשנותיו האחרונות.

אף על פי שקראתי רק מעט מספריו וטוריו, הייתי מרותק לספר, גם בשל אופן כתיבתו וגם בשל ההיסטוריה של הארץ, שמשתקפת בו באופן לא שגרתי. זהו מבט מהשוליים של אדם, שהחצים ששלח במדינתו ובעמו באו ממקום של אהבה וגעגוע.

משהו נורא קרה לו ליואל
כשהגבעות הירוקות לבשו אדום
נפל עליו מסך שחור
משהו נורא קרה לו ליואל
ועכשיו הוא תועה כמו כדור
(מתוך "בצד של הטובים", רונה קינן, מהאלבום "שירים ליואל", שנכתב בהשראת סיפור חייו של אביה).

לפני שנתיים•Huck
ציוויליזציות

ציוויליזציות

לורן בינה

היסטוריה חלופית - או "מה היה קורה אילו?" - אומרים שהיסטוריונים לא אוהבים את השאלה הזו, כי אי אפשר באמת לדעת איך שינוי באירוע אחד (או שניים או שלושה) ישפיע על מהלך ההיסטוריה. נו אז מה? מותר לדמיין, וזו גם דרך לגיטימית לדון בחשיבותם של מאורעות כאלה או אחרים, ועל הדרך להרחיב את הסקרנות ללמוד על אירועים ותהליכים אחרים.
אחת השאלות הגדולות בהיסטוריה העולמית היא כיצד דווקא הציוויליזציה האירופית השתלטה על העולם, מהלך שתחילתו נקשרת בעיקר בכיבוש יבשת אמריקה. אחד הספרים הפופולריים שעסקו בשאלה הזו נקרא "רובים, חיידקים ופלדה". בספר הזה נטען שלאירופים המעטים שהגיעו לאמריקה היו שני יתרונות טכנולוגיים - פלדה ואבק שריפה - ויתרון ביולוגי נוסף - עמידות למחלות שהתפשטו באירופה במגפות של ימי-הביניים. אבל מה היה קורה אילו יתרונות אלה לא היו קיימים? זה בגדול הרעיון עליו מבוסס הספר הזה. אגב, למי שלא קרא את הספר "רובים, חיידקים ופלדה" (שבינתיים גם נכתבו עליו לא מעט ביקורות), אפשר גם פשוט להאזין לפודקסט "התשובה", שם יש פרק על השאלה הזו.
אז מה קורה להיסטוריה כשאירוע מכריע משתנה? או אפילו אירוע קטן? לפי גישת "אפקט הפרפר" אירוע קטן יכול לגרור שרשרת של אירועים שישנו את מהלך ההיסטוריה. גישה אחרת גורסת שההיסטוריה היא כמו נהר גדול, שאם זורקים אליו אבן זה לא ממש משנה את מהלכו. הספר הזה נוקט במעין גישת ביניים: אירועים בודדים יכולים לשנות את ההיסטוריה (כמו הגעת הידע על הפקת הברזל והפלדה לאמריקה 500 שנה טרם נחיתת הספרדים הראשונים על אדמתה), אולם מצד שני, נראה שאת "תנועת הלוחות הטקטוניים" של ההיסטוריה - תהליכים שמושפעים מגורמי יסוד כמו הבדלים גיאוגרפיים - לא משתנים בהכרח כתוצאה מאירועים נקודתיים.
הספר כתוב באופן די קליל וקולח, ולפעמים לא מתאמץ מדי לספק תרחישים סבירים למהלך האירועים. אני לא יכול לומר שהשתכנעתי מהאופן בו האינקה עלו על ספינות והפליגו לאירופה, אולם מה שמעניין הוא מה שמתרחש באירופה בעקבות זאת. גם ללא גילוי אמריקה, אירופה עמדה באותה עת באמצע מהלכם של שינויים היסטוריים עמוקים ביותר. מה היה קורה לאירופה תחת שלטון זר של מעצמה לא נוצרית, בעלת מסורות וערכים שונות למדי מאלו של אירופה? תחת אימפריה שהכירה שיטה כלכלית שונה בתכלית מזו שהתפתחה באירופה?
במהלך העלילה מתרחשים אירועים מקבילים לאירועים מוכרים מההיסטוריה שלנו, לעתים עם אותם שחקנים ולעתים עם שחקנים מחליפים, שהם בבחינת הנהר הלא משתנה גם כשזורקים אליו אבן. המאבקים הבין מדינתיים הם אותם מאבקים, גם אם ההנהגה אינה בדיוק אותה הנהגה. בין היתר אנו ניתקל בדמותו של מיגל דה סרוונטס, שגם בהיסטוריה זו נפצע ונפל בשבי במסגרת אותו קרב מפורסם במצר לפנטה, אולם הפעם מצדו השני של המתרס.
אולם לפעמים יש גם שינויים משמעותיים יותר. מלחמות הדת של אירופה והרפורמה הפרוטסטנטית של לותר מקבלים מהלכים מפתיעים תחת צלה של אימפריה אלילית שהגיעה במפתיע מעבר לים. גם המאבקים הכלכליים-חברתיים באירופה מקבלים תפנית מפתיעה בצלה של האימפריה שלא הכירה כל כך את שיטות המסחר וחלוקת הרכוש המקובלות באירופה.
לסיכום: ספר מעניין, משעשע לפעמים, כתוב בצורה קלילה (אך לעתים קלילה מדי ולא מספיק משכנעת), אולם בהחלט מעורר עניין להעמיק את הידע ההיסטורי על התקופה ועל האימפריות והציוויליזציות השונות המככבות בה. כעת אני שקוע בספרים על הרפורמציה ועל אירופה של ראשית העת החדשה. אולי כדאי גם לקרוא יותר על האינקה ושאר תרבויות אמריקה.

לפני שנתיים•Huck
ספרי יעקב

ספרי יעקב

אולגה טוקרצ'וק

באחד הטורים של אדם ברוך, שכתב בנושאים רבים הקשורים לעולם ההלכה והתרבות היהודית, הוא תיאר דמויות שלא ברור לי עד כמה הן מבוססות על דמויות אמתיות (הוא טען שכן), המשתייכות לקהילת צללים שאולי מתקיימת עדיין בקרב קהילות יהודיות מסויימות. אלו צאצאי מאמיני שבתאי צבי וממשיך דרכו, יעקב פרנק. אדם ברוך תיאר דמויות שחיות בתוך תערובת של מיסטיקה, אמונות טפלות ואף מאגיה אפלה, מעורבות באמונה תמימה עד כדי עיוות חסר היגיון. הסיפורים הללו עוררו בי מאז את הסקרנות והדימיון לגבי הדמויות הללו ומאמיניהן.

למי שלא מכיר - שבתאי צבי היה יהודי שהכריז על עצמו במהלך המאה ה-16 כמשיח וסחף אחריו המונים בקרב קהילות היהודים ברחבי האימפריה העות'מאנית וגם באירופה, עד שהתאסלם, בצעד שהביא לשבר נוראי בקרב מאמיניו. למרות זאת עד היום ישנם צאצאים של מאמיניו, בעיקר בטורקיה, שחיים כמוסלמים אולם שומרים על מאפיינים של אמונתם, והם ידועים כ"דונמה". יעקב פרנק חי כמאה שנה אחריו, בפולין, ונחשב למעין יורש שלו. גם הוא סחף אחריו מאמינים רבים, בעיקר מקרב מאמיניו של שבתאי צבי.

הרבה נכתב על שתי הדמויות, בעיקר גידופים, למען האמת, ובמיוחד על יעקב פרנק. למה? אולי כי מבין השניים, הוא היה הצבעוני יותר, ובעיקר השערורייתי יותר. סביבו נקשרו הרבה תיאורים של פולחנים מיניים וגם הוא ניהל סביבו מעין חצר, בעלת מאפיינים רבים של כת, והרבה כסף היה מעורב בזה, כמובן.

מובן שכאשר יצא הספר הזה לאור בעברית מיהרתי לקנות אותו (זה היה בימי הסגר הראשון, והחנות היתה סגורה באופן רשמי, אז זו היתה קניה קצת מחתרתית שגם זיכתה אותי בכוס קפה כשהוסר הסגר). זהו ספר עב כרס, וחשבתי שזה הזמן הכי מתאים לקרוא אותו. בסופו של דבר לקח לי הרבה יותר זמן ממה שחשבתי לסיים אותו, אבל בכל זאת הוא סיקרן אותי מספיק כדי לא להניח אותו באמצע.

הספר מצליח לפרק את הדימוי השטחי של יעקב פרנק ומאמיניו. זוהי אכן כת במידה רבה, אולם אין זה אומר שכל כולה שרלטנות. יש גם רעיונות אותנטיים, ויש אמונה תמימה, וגם יחסים של קרבה אמתית בין המאמינים. ויש גם הקשר היסטורי וגאוגרפי שחשוב להכיר. זירת ההתרחשות של הספר היא המרחב בו צמח הריכוז היהודי הגדול והחשוב ביותר עד ראשית המאה ה-20 - המרחב של אוקראינה ופולין של היום. רק מה שלא ידוע או נשכח מרבים מאיתנו הוא שמרחב זה היה נתון גם להשפעה רבה של האימפריה העות'מאנית. התקופה בה מדובר היא ראשית העת המודרנית - עם ראשית צמיחת החילוניות ועל סיפה של המהפיכה הצרפתית והמהפיכה האזרחית שהיא תביא איתה לאירופה, ובהמשך לקהילות היהודים. הסיפור של פרנק ומאמיניו פתאום נראה אחרת, כניסיון חלוצי, גם אם קצת משונה, לצאת מהיהדות המסורתית אל המודרניות.

מעניין לציין שפרנק כמעט הצליח לקראת סוף ימיו להשיג נחלה למאמיניו שתהיה מעין אוטונומיה/מדינה עצמאית. אולם בעוד שבתאי צבי זכה להערכה מחודשת מסויימת מידי הוגים ציוניים, כאדם שהקדים את זמנו, פרנק המשיך להיחשב מוקצה בעיני כותבים יהודיים, גם אם היו רחוקים מאד מהתפיסות של הרבנים שהחרימו אותו בזמנו.

זהו ספר למיטיבי לכת, לרצי מרתון, שמנסה להפיח חיים במציאות בה התרחשה פרשה מיוחדת זו, ומנסה להציג את המציאות כפי שהיא משתקפת בעיני המשתתפים בפרשה זו. המחברת עושה זאת במיומנות, אולם הספר עמוס באירועים ודמויות, שלרבות מהן גם שמות מאד דומים, כך שמאד קשה לעקוב אחרי קורות דמות מסויימת לאורך הספר. בסופו של דבר, חשתי שאני נאלץ "לזרום" עם עלילת הספר, שנאמנה מאד לאירועים ההיסטוריים, אך בתוכה נשזרים אירועים ודמויות רבות שהוספו ע"י המחברת, על מנת לתת את הזוית האנושית של ההיסטוריה, וגם את האקראיות הרבה שיש בתוכה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Huck
בפאטאגוניה

בפאטאגוניה

ברוס צ'טווין

גם אני עשיתי טיול ארוך אחרי צבא, לדרום אמריקה. האזור היפה ביותר בו ביקרתי, הבלתי-נשכח מכולם, היה פטאגוניה: קרחונים, פיורדים, יערות ומישורי עשב אין-סופיים. אבל למען האמת, טיולי התרמילאים שנעשים היום, וגם זה שאני עשיתי, כבר אינם כל כך הרפתקניים כפי שהיו בעידן שקדם להמצאת האינטרנט. הספר "בפטאגוניה" נכתב על מסע שנערך בחבל ארץ זה בשנות ה-70 - עידן ועידנים לפני זמננו. אולי התקופה האחרונה שעוד ניתן היה לערוך מסעות אמתיים ולא צפויים בעולם, כאשר העולם עוד היה מחולק לגושים, הרבה מהתקשורת עדיין נעשה באמצעות הדואר, וכנראה שגם מדריכי "לונלי פלאנט" (זוכרים את זה? מה שהיה לפני טריפאדוויזר?) עוד לא נכתבו.

זהו מסע שמתחיל בפיסת חיה קדמונית שהגיעה פעם בדרך לא דרך לביתו של המחבר באנגליה מאיזה דוד רחוק שהיה רב חובל. אותו רב-חובל, לאחר שספינתו נטרפה, התיישב בקצה הדרומי של היבשת. ממש סיפור שכאילו נלקח מספריו של ויליאם דפו, ז'ול וורן או ג'וזף קונראד. הוא פוגש בדרכו איים של תרבות אנגלית, וגם וולשית או סקוטית, חוות שנאבקות על קיומן, מול פגעי הטבע ומול פגעי השלטון, וגם מנסות לקיים איזה אי של שלווה, של בית, בתוך המרחבים השוממים.

זוהי פטאגוניה אחרת, לא של נופים פוטוגניים. זוהי ארץ קשוחה, ארץ ספר בכל המובנים: גם הפיסי, אבל גם התרבותי. פה ושם עוד מתגלים שרידיה האחרונים בהחלט של תרבות האינדיאנים שפעם התקיימה בה, ומאחורי פנים מחייכות ומסבירות פנים, בתוך חוות מכניסות אורחים במידה יוצאת דופן, מסתתרים לפעמים סיפורים מזעזעים של אלימות והשמדה, הג'נוסייד של האינדיאנים של פטאגוניה. נראה שלא פלא שמצאו כאן מקלט גם כמה פושעים נאציים לשעבר.

זה היה "המערב הפרוע" של דרום אמריקה, שגם הזמין אליו הרפתקנים מכל הסוגים ונמלטים מהחוק מכל הסוגים. זו היתה זירת ההתרחשות של כמה מהניסיונות המהפכניים והאנרכיסטיים ביותר שידעה יבשת דרום אמריקה. אבל כל המרכיבים הללו נבלעו בסופו של דבר לתוך המישורים האין-סופיים של הפמפס, של חוות הבקר הענקיות, המישורים שעדיין יכולים להכיל בתוכם סיפורים שהם ספק אמיתיים ספק אגדה, על יצורים מפלצתיים או פרה-היסטוריים שעוד שרדו להם פה ושם. מתוך פגישותיו עולים עשרות סיפורים שיכולים להוות בסיס מצויין לרומן של ריאליזם מאגי, מהסוג שאנו מכירים מהספרות הדרום-אמריקאית, אבל הרבה יותר ריאלי, ואולי גם הרבה יותר אפל.

נ.ב. - ספרי מסע זה ממש נפלא לתקופת סגר כזו.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•Huck
היצירה בשחור

היצירה בשחור

מרגריט יורסנאר

"לא נתתיך לא פנים, לא מקום משלך, אף לא כל סגולה שתייחד אותך, הוי אדם, על-מנת שתרצה בפניך, במקומך ובסגולותיך, תשיגם ותרכשם בעצמך… לא עשיתיך לא שמימי ולא ארצי, לא בן-תמותה ולא בן-אלמוות, על-מנת שבכוחות עצמך, באופן חופשי, כצייר טוב או כפסל זריז, תשלים את דמותך שלך...".

זהו ציטוט המובא בראשית הספר הלקוח מתוך "מסה על כבוד האדם", שנכתבה בידי ג'ובאני פיקו דה לה מירנדולה, פילוסוף בן המאה ה-15, שנחשב לאחד מאבות ההומניזם. דברים אלה מייצגים את רוח תקופת הרנסנס, ההשתחררות מכבלי הכנסיה ומימי הביניים אל עבר המחשבה החופשית. יחד עם המחשבה החופשית באה גם האחריות הגדולה של האדם על גורלו - לא עוד ציות עיוור לכנסיה (ובהמשך - גם לא ציות עיוור לאצולה ולמלוכה, ששלטה בעולם החילוני).

זנון, גיבור הספר, הוא דמות בדיונית שקורות חייה הם ציר העלילה של הספר. בחייו הוא מייצג את רוח התקופה. במסעותיו הוא מחפש אחר גבולות התבונה, בעולם הפיסי ולא פחות מזה בעולם הרוחני. הוא אלכימאי - מקצוע שעבר מהעולם אבל הניח את היסודות למדע הכימיה. הוא גם איש דת, ובחסות הממסד הדתי הוא גם פועל, אולם הוא כבר מזמן חדל לקבל בלי פקפוק את הדוגמות של העולם הקתולי ואינו עיוור למגרעות עולם זה גם בתחום המוסר והצדק.

כאלכימאי, הוא עוסק בחיפוש אחר דרכים להפיק זהב מחומרים אחרים (מטרת העל של מקצוע האלכימיה, אותה מלאכה הידועה גם בשם "היצירה בשחור", שממנה נגזר שם הספר), אך גם מוצא עצמו עוסק מדי פעם כרופא בהזמנת גורמים שונים. בדרכי חקירותיו נרמזת בדמותו דמותם של פורצי הדרך בחקר הטבע של תקופתו (לאונרדו דה-וינצ'י ואחרים). במקביל לחיפושיו הכושלים אחר הדרכים להפיק זהב הוא מנסה למצוא את שביל הזהב של האמונה והמוסר, שביל המתינות (בכך יש רמיזות לדמות היסטורית בת התקופה, ארסמוס מרוטרדם, שניסה להציל את הקתוליות מעצמה טרם הפיצול של הרפורמציה).

הספר מלווה את זנון במסעותיו/בריחותיו ברחבי אירופה של ראשית המאה ה-16 - תקופה רוויית מלחמות דת, בהן מנסה הממסד הקתולי לשמור את אחיזתו באירופה כנגד תנועות כפירה/רפורמציה שונות, אשר כל אחת מהן בטוחה באמת שהיא מחזיקה. זוהי גם תקופה של שינויים כלכליים רבים, עיור מואץ, התרחבות גבולות המסחר, ויחד איתן - המגיפות… במהלך חייו מייצג זנון את המאבק לשימוש בכוחה של התבונה כנגד הכאוס, כנגד אי-הוודאות וכנגד הקנאות.

זהו ספר ל"מיטיבי לכת". כתוב בצורה משובחת, עם רפרנסים לאירועים ודמויות היסטוריים רבים בתקופה המרתקת הזו. אין כאן עלילה דרמטית מלאת תהפוכות, למרות האירועים ההיסטוריים הדרמטיים הרבים שנמצאים ברקע לעלילה. יש כאן תיאור של מאבק נחוש וסבלני של הגיבור לשמור על עצמו כיצור תבוני, כיצור בעל כבוד, כמי שעד הרגע האחרון יש בידיו בחירה, איזו שהיא בחירה, כיצד לנהוג בעולם אליו נקלע.

זהו הספר השלישי מאת המחברת הזו שקראתי ואהבתי. מומלץ.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•Huck
אגדה אורבנית

אגדה אורבנית

נחום כהן

נתחיל עם אנקדוטה או שתיים. הרבה כבר נאמר ונכתב על תל-אביב, על העיר הלבנה שכבר קיבלה לפני כמה שנים הכרה מאונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשל אדריכלות הבאוהאוס הנפוצה בה (למרבה האירוניה רבים מהמבקרים בעיר, בעיקר הישראלים, לא מבינים מה ההתרגשות מהסגנון הזה ויותר מתרגשים מהבניינים בעלי הסגנון האקלקטי, שמזכיר יותר את הבניה באירופה אבל נחשב בעיני אדריכלים רבים כקיטשי). אבל לא הרבה יודעים שיש עוד נקודה ייחודית לעיר הזו - התכנון שלה. רבים מכם אולי ירימו גבה (או שתיים), כי אוהבים כאן להתלונן על רמת התכנון העירוני (ויש על מה, אבל לא תמיד על מה שחושבים), אבל התכנון העירוני של תל-אביב ההיסטורית הוא ייחודי בקנה מידה עולמי, וזוכה דווקא להערכה רבה.

אז הספר הזה עוסק בתכנית העירונית הראשונה שהוכנה לתל-אביב, ב-1925, ע"י סיר פטריק גדס, שכלל לא היה אדריכל או מתכנן ערים בהכשרתו (אנקדוטה ראשונה). למרות זאת, התכנית הזו נחשבת לתכנית העירונית המוצלחת ביותר שהוכנה במאה ה-20 (אנקדוטה שניה, ובעצם לא רק אנקדוטה). התכנית הזו מקיפה את השטח התחום בין הירקון בצפון, רחוב אבן-גבירול במזרח, וגבול לא מאד ברור בדרום (מצפון לדרך יפו, אזור נווה צדק ורחוב הרצל). באופן לא מפתיע זה האזור המבוקש ביותר בתל-אביב היום (אנקדוטה שלישית - התמזל מזלי ואני גר ממש בלב האזור הזה היום). הסיבה לכך לטענת המחבר היא במידה רבה אותה תכנית, ובכך עוסק הספר הזה.

אז מסתבר שמקצוע התכנון העירוני, שהתפתח בעיקר במאה ה-20 כתחום נפרד, נכשל בתכנון ערים חדשות כמעט בכל מקום בעולם, ויצר למעשה פרברים מנומנמים ולא ערים דינמיות. הרצון לנטרל את ההשפעות המזיקות של העיר, כמו זיהום וצפיפות לא נעימה, הביא ברוב הפעמים להרג התכונות החיוביות של ערים, שקשורות בעיקר לדינמיות הרבה שלה ולמפגשים שהיא מאפשרת בין תושביה (דוגמה מישראל - מודיעין, או כמעט כל ישוב עירוני שהוקם כאן אחרי קום המדינה). בכך מתייחדת תכנית גדס, שהצליחה ליצור עיר חדשה שהיא גם נעימה למגורים וגם רחוקה מלהרגיש כפרבר מנומנם (הכוונה היא לאותו אזור של התכנית ולא לכל תל-אביב).

המחבר מנתח בפירוט את מרכיבי התכנית תוך השוואתה לתכניות אחרות, בעבר ובהווה, אשר הפכו אותה לכה מוצלחת לדעתו ולדעת רבים אחרים. מרכיב עיקרי שתרם להצלחת התכנית הוא מתאר הרחובות (הגריד), שחלק חשוב ממנו הוא אותו בלוק תל-אביבי, התחום בין צירי התחבורה הראשיים אך מספק אינטימיות ופרטיות לגרים בתחומו (כולל גינה ציבורית קטנה ושימושית מאד). כמי שגר באזור זה היום אין לי אלא להסכים מאד עם הדברים. הוא אף מנסה להסביר מדוע לא שוכפל הישג זה לחלקים אחרים של תל-אביב (ובכלל), ומציע הצעות פרקטיות להרחבת השפעת התכנית לחלקים אחרים של העיר, אשר סובלים מבעיות תכנוניות כאלה או אחרות.

הצד השלילי של הספר הזה הוא בעיקר הצד הטכני - העריכה, או יש אולי לומר היעדר עריכה מקצועית, וגם לא הגהה…. הספר ארוך לדעתי באופן שאינו מוצדק, מכיוון שיש חזרתיות רבה בתכנים. אני תוהה אם המחבר לא עשה כאן שימוש במצגות שונות שקטעים שלמים מתוכן הוא העתיק לתוך הספר. החלוקה של הספר - הכותרות והפרקים - לא תמיד ברורה (בניגוד לתכנית גדס, כפי שהוא מתאר אותה). יש המון שגיאות הגהה (שגיאות דפוס, שורות שיורדות למטה ועוד), האיכות הגרפית של התמונות מאד נמוכה (ממש חבל) וגם ההפניות אליהן לא ברורות פעמים רבות. הספר לא יצא ע"י מוציא לאור מוכר ומקצועי במיוחד, וזה ניכר בכל הספר. אני חושב שהספר היה יכול להיות הרבה יותר אטרקטיבי ומעניין לכלל הציבור אם היה ערוך טוב ובאופן בהיר יותר, ועקב כך גם קצר ותמציתי יותר. הוא מומלץ למי שההיסטוריה והתכנון של תל-אביב מעניינים אותו (כמוני, שאני גם עורך סיורים בעיר בדיוק בנושאים אלו, אם זה מעניין מישהו :-)).

לפני 6 שנים•
★★★★★
•Huck
גיא בן-הינום

גיא בן-הינום

יפתח אשכנזי

כמעט והפסקתי לקרוא את הספר באמצע. לא יכולתי לסבול את הסגנון וכל הזמן ליוותה אותי תחושה שהספר כתוב ברישול, הדמויות פלקטיות עד כדי קריקטורה, ונוסף על כך עומס דמויות ואירועים (שחלקם באמת לא ברור מה תרומתם לסיפור) שמקשים לעקוב אחרי העלילה. המשכתי לקרוא פשוט מתוך סקרנות - האם זה ספר עד כדי כך גרוע? מה השורה התחתונה שלו?
לקראת הסוף היה לי חשד שפספסתי בגדול. בלי ספוילרים, בספר יש אזכור של ספר אחר, בדיוני, שנכתב על סמך זיכרונות גיבור הרומן בעת פעילותו ביחידת "דובדבן". האופן שבו מתואר הספר הבדיוני, על הרישול שבו, על הדמויות השטחיות והקיטש, הזכיר לי בצורה חשודה את הספר שאותו קראתי בעצם. אבל זה כבר היה קרוב לסיום הספר, אז פשוט המשכתי. הסוף נראה לי סתמי, עם רצף מסחרר של אירוע הרודף אירוע ללא תכלית ברורה.
הרגשתי אכזבה כבר במהלך קריאת הספר, לאור העובדה שהלכתי וקניתי אותו לאחר ביקורת אוהדת ומסקרנת שקראתי עליו ב"הארץ". אז הלכתי שוב לחפש מה כתבו עליו ומה אני אולי פספסתי, או שפשוט קראתי כתבה ממומנת?
אז הלכתי לחפש שוב מה נכתב עליו ב"הארץ", והגעתי לביקורת אחרת שנכתבה עליו, בשני חלקים, מאת דן מירון. אז מסתבר שמה שחשתי בעת קריאת הספר אינו מקרי אלא הוא חלק מהרעיון של הספר. מי שמחפש כאן רומן בלשי טוב על הרקע של ירושלים, צפוי להתאכזב. זהו רומן בלשי גרוע לכל הדעות. גם כספר שהוא פארודי הוא לא מצחיק. יתכן שהאופן בו ניסה המחבר להעביר את המסר שלו הוא מתוחכם מדי, לפחות עבורי. אני נוטה לקבל את ההסבר של דן מירון לגביו (אזהרה: הביקורת שלו מלאה בספוילרים), אבל אני לא בטוח שהרעיון המעניין הזה מצדיק קריאת ספר שאינה מהנה בפני עצמה.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•Huck
עם בוא הזיכרון...

עם בוא הזיכרון...

שאול פרידלנדר

קיבלתי את הספר הזה עם המלצה חמה מדודתי מצד אמי. תוך כדי הקריאה בו, אליה נשאבתי בקלות, חשבתי כל הזמן על המשותף לרבים מהדור הזה, של אמי, דודתי ושל המחבר, למרות המרחק הגיאוגרפי. אמי ומשפחתה עלו לארץ מעיראק בשנות ה-40 וה-50 וחוו ניתוק מההורים למשך כמה שנים, נתק שהיה קריטי לכמה מהם (כמו לאמי, שעלתה בגיל 7). המחבר היה ילד באירופה בעת פרוץ מלחמת העולם השניה, והוחבא במנזר למשך המלחמה, במהלכה מתו הוריו בנסיבות לא ידועות (מן הסתם נרצחו). הוא גדל כילד נוצרי לכל דבר, עד שחזר לזהותו היהודית.
חשבתי על הדור הזה, שרבים ממנו חוו ניתוק קשה כל כך ממשפחתם, בנסיבות יותר או פחות קשות, בעטיים של השינויים הפוליטיים הדרמטיים ברחבי העולם בשנות ה-40 וה-50. ילדים שגדלו חלק ניכר משנות ילדותם הקריטיות ביותר להתפתחות ללא משפחה חמה. כהיסטוריון, פרידלנדר מייחס חשיבות רבה לתהליך בניית הזיכרונות שלנו, לאופן עיצובם. הוא מנסה לשחזר את ילדותו וקורותיו לפני ואחרי המלחמה, ומתעכב על המרכיבים השונים הבונים את הזכרונות שאדם בוחר, במודע או לא, לזכור. הזכרונות המעצבים את ידיעתו את עצמו ואת העולם.
הספר כתוב בצורה מרתקת, תוך התייחסות לנקודות זמן בהווה במדינת ישראל, הדרמטי לא פחות (העשור שבין 67' ל-79').

לפני 7 שנים•
★★★★★
•Huck
איש מבוקש מאוד

איש מבוקש מאוד

ג'ון לה-קארה

ג'ון לה-קארה לא מאכזב ביכולת הכתיבה שלו גם בספר השלישי שלו שקראתי. הוא אומן בתיאור הדמויות הפועלות על שלל הצדדים באישיותם והמניעים שלהם. המניעים של גיבוריו של לה-קארה הם אף פעם לא בעלי גוון אחד, והאישי תמיד מתערבב עם הלאומי/אידיאולוגי, כמו גם הפוליטיקה הפנימית שבה הם מעורבים. מצד שני הוא גם לא נופל לשטחיות, ומצליח לתת את התחושה שלא תמיד הגיבור עצמו מודע למה באמת מניע אותו לפעול. ובעולם הריגול, לתוך מניעים סבוכים אלה נכנסים ארגוני הביון, שמנסים לגרום למטרות שלהם לפעול באופן הרצוי להם - פעם כדי למסור מידע, פעם כדי לשמש כפיתיון, ופעם כשהם בעצמם הדג. עד הרגע האחרון אף אחד לא יודע מה בעצם תפקידו בכל הסיפור, גם לא אנשי הביון עצמם.
המאפיינים הללו מצויים גם בספר זה, אולם לצערי איכות העלילה עצמה נופלת מזו של ספרים קודמים שלו שקראתי, "החפרפרת" ובעיקר "המרגל שחזר מן הכפור". יש יותר מדי דמויות לטעמי בספר, וניכר שלה-קארה אינו מתנהל בטבעיות בזירת הפעילות - המאבק בטרור האסלאמי - כשם שהוא התנהל בזירות הקלאסיות של המאבק הבין-גושי, שהתנהל בתקופת שירותו בשירות הביון הבריטי. לתחושתי, חלק מגורמי הביון בעלילה, מניעיהם והתמונה שמונחת לפניהם, תוארו באופן מצומצם מדי, שמותיר את הסוף מעט סתמי (אבל לא בלתי סביר).
חושב שאנסה למצוא בעתיד ספר נוסף שלו לפחות בכדי לתקן הרושם שהותיר עלי הספר הזה. זה לא שהוא לא טוב אבל הראשונים שקראתי היו פשוט מעולים.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•Huck

ביקורות נוספות על "זכרונות אדריאנוס"

זכרונות אדריאנוס

זכרונות אדריאנוס

מרגריט יורסנאר

היסודות מהן בנויה המנהיגות

לסטודנטים להיסטוריה יש תשוקה לא ממומשת, לחזור אחורה בזמן בכדי להיפגש עם מושא הערצתם ולשוחח איתו כאחד האדם, ולנסות להבין מהן היסודות הבונים מנהיגות בעלת חזון? ועל הדרך, אם אפשר לשנות את מהלך ההיסטוריה, כמו הרגע בו יוליוס קיסר עומד לחצות את הרוביקון, הוא באמצע הנאום מול חיילו, רגע בו הסטודנט שלנו להיסטוריה ניגש אילו בבהילות, טופח על כתפו, וצורח, יוליוס לא, אל תחצה, אתה הולך להרוס את הרפובליקה ולבסוף גם תירצח.

אומנם לא חזרתי במנהרת הזמן בכדי להיפגש עם אדריאנוס, מגדולי שליטי האימפריה הרומית, אך החל מהעמוד הראשון בספרה של מרגריט יורסנאר, הוקסמתי מהשחזור המעניק חיים לאדריאנוס שליט העולם המשלים עם מותו, ומספר את סיפור חייו ומחשבותיו הכמוסות למרקוס אורליוס יורשו, כמוסר השכל המסופר על ידי אינטלקטואל העולם הקלאסי, מעריץ התרבות היונית, ואדם בשר ודם המצליח לבטא רגשות ותשוקות, לתרבות, אמנות לנשים, גברים ולחיים בכלל.

היחס שלי לאדריאנוס הוא אמביוולנטי, מצד אחד הערצה למי שנחשב לשלישי מתוך חמשת הקיסרים הגדולים, בתקופתו שגשגה האימפריה הרומית, מצד שני הוא היה השליט שדיכא באכזריות את מרד בר כוכבא ב- 135 לספירה, בו נהרגו מאות אלפי יהודים, והועלו על המוקד עשרת הורגי המלכות, וכמי שהנהיג את גזרות אדריאנוס הידועות לשמצה.

זיכרונות אדריאנוס, הם מסע מרתק בנתיב צמיחתו של מנהיג בעולם העתיק העובר דרך מרחבי האימפריה הרומית. אדרינוס חונך כמנהג האצולה הרומאית, בחינוך קלאסי הכולל יוונית, תחום בו הוא הצטיין. בבגרותו הוא הפך לאיש של מסעות חובקי עולם. כלוחם המתמודד עם קשיי השדה ואתגרי הקרב שחייבו מנהיגות אמיצה. כנציב רומאי בפרובינציה הוא נחשף לתרבויות אחרות, הוא היה באתונה שם חיזק את זיקתו לתרבות היוונית. הוא הצליח במלחמתו נגד הדאקים, באזור הדנובה, ורכש את תהילתו כמנהיג הלגיונות. אדריאנוס עלה לשלטון לאחר שטריאנוס מת ולא השאיר אחריו יורש, אומנם הסנאט העניק לו את השלטון, אך מקור כוחו היה ונישאר לגיונותיו.

אחרי שהתפעלתי מאופן ההתבוננות של יורסנאר בעולם הרומאי ובאחד משליטו, שאלתי את עצמי, מה מייחד את אדריאנוס, שגרם לבחירתו על ידי יורסנאר באופן שהיא החליטה להפוך אותו למפעל חייה באמצעות רומן מונומנטלי שכתיבתו נמשכה כעשרים שנה ?

אדריאנוס העולה מתיאוריה של יורסנאר, הוא שליט ומדינאי יוצא דופן, קיסר פילוסוף, המבטא תשוקה אוניברסאלית למנהיגות אידיאלית. אדריאנוס ראה את טובת האדם במרכז הוויית השלטון. הוא בקש להפוך את רומא לסובלנית, ולהעניק חיים טובים לאזרחי האימפריה. הגישה הזאת היא נקודת המוצא לחזונו הגדול של אדריאנוס שהבין את מגבלת הכוח, והחליט להשתית את השלום הרומאי כסדר עולמי. את גדר ההפרדה לא המציאו הישראלים, אדריאנוס בנה בבריטניה חומה שמנעה משבטי הצפון חדירה דרומה, ובכך הגדיר גבולות ביטחון. הוא העביר את מרכז הכובד לפרויקטים אזרחיים, ככבישים חוצי אימפריה שקשרו בין תרביות וגורמו לשגשוג ולביטחון. תרבות, ספרות, מוזיקה ואמנות עמדו במרכז עולמו כגורמים מעצבי איכות אנושית. מהו יופי שואל אדיראנוס וכיצד מיישמים אותו במרחב הציבורי ?

יורסנאר, כמעט ושכנעה אותי, להאמין כי אדריאנוס הוא אכן השליט האולטימטיבי. ההקשר היהודי גרם לי חוסר נוחות בקבלת התדמית הזאת. בקשתי להתחקות אחר האמת, לחזור בזמן, ולשאול את אדריאנוס שאלה ישירה, למרות שאתה מעמיד את האדם במרכז, ואת השלום הרומאי כחזון, בכול זאת טבחת והרגת בעם שלי באכזריות שלא תתואר, האם אין בכך סתירה ? אדריאנוס חשב לרגע, וענה בביטחון ( דרך יורסנאר ), היהודים הם עם קשה עורף המונהג על ידי קנאים, הפועלים בטירוף כנגד כול היגיון. אני המשכתי לעצמי את התשובה, הרומאים התפארו בתרבותם הנעלה, ויחד עם זאת השליטו את פולחן הענישה האכזרי, באמצעות הרג המוני, ככלי להשלטת הרתעה בקרב העמים ששכנו בתחומם. אדרינוס גילה חוסר סובלנות לדתות אחרות, אותן הוא ביקש לשלב באליליות הרומאית, ולכן מה שנתפס כנאורות בעולם העתיק, לא בהכרח עומד בקריטריונים של העידן המודרני, אך דמותו עדיין משמשת השראה לממשלים מודרניים, העוסקים בשאלות מהותיות ונצחיות, מהי מנהיגות מטיבה, את מי היא משרתת, ומהו חזון השגשוג והשלום שאותו אמורים להציב לאזרחים ?

יורסנאר ברומן פסיכולוגי, הצליחה להחיות בצורה אמינה פרק בהיסטוריה של האימפריה הרומית באמצעות קולו הייחודי של אדריאנוס. שפת הספר מענגת אבל לא מכבידה, יש בו רעיונות פילוסופיים המנוסחים בצורה קלה ומיצגים נאמנה את התרבות הקלאסית, הרומית והיונית. באמצעות יורסנאר נכחתי בעולם הרומאי יווני המופלא. ספר הראוי לכינוי, יצירת מופת.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•רץ
זכרונות אדריאנוס

זכרונות אדריאנוס

מרגריט יורסנאר

ראשית, אני מבקש להקדיש ביקורת זאת לד״ר רבקה ניר מהאונ׳ הפתוחה , המנחה שלי בקורס מרד בר כוכבא.
בשנת 1997 כתבתי עבודה סמנריונית בשם : אדריאנוס - מדיניותו הדתית כלפי היהודים, וגורמי מרד בר כוכבא.
במסגרת המחקר השתמשתי בספרה של מרגרט יורסנאר, זכרונות אדריאנוס.
מקום נכבד בספרה מוקדש לנושא מרד היהודים ברומאים בהנהגת בר כוכבא או בשמו האמיתי בר כוסיבא.
מרגרט יורסנאר מתארת את הקיסר הרומאי הזה אשר נחשב לאחד מחמשת הקיסרים הנאורים של רומא אשר עלו לשלטון בזה אחר זה ואשר נקודה אחת היתה משותפת לכולם, הם היו בנים מאומצים לקיסר הקודם להם דבר שהבטיח , בחירה טובה, חינוך מיוחד תחת השגחת הקיסר הקודם, ומילוי תפקיד הקיסר לאחר מעבר בכל תפקידי ראשות המבצעת הרומית.
כאשר ירש אדריאנוס את מקום אביו מאמצו, טריאנוס קיסר, אשר נודע ככובש גדול וכקיסר שהצליח להביס את אויבי הקיסרות הרומית הקשים ביותר, נודע אדריאנוס כשליט הדורש שלום . שלום זה הידוע בשם הרומי PAX ROMANA, הוא השלום הרומי.
במסגרת מאמצי השלום, החליט אדריאנוס להחיל על האמפריה גם דת אחת מרכזית אשר תבוא במקום כל הדתות השונות והמשונות שהתקיימו ברחבי האימפריה, וכאן נכונה לאדריאנוס התנגדות מצד עמים שונים וביניהם היהודים.
מצד ההלכה נחשב אדריאנוס לרשע ומוקצה בשל החלטתו לאסור על המילה, ולבנות במקום ירושלים עיר רומית בשם הידוע, אליה קפיטולינה. שני צעדים שנועדו לבטל את ייחודם של היהודים ולעשותם עם ככל העמים. אבל כמו שאמרתי קודם, פה הוא ניתקל במחסום, שאותו לא ציפה.
ההתנגדות היהודית נתפסה בעיניו כמרד של קנאים ברברים, שכל טכסיהם נוגעים בחילול הקודש ובחילול והשחתה של גוף האדם. ( ברית המילה נתפסה כאקט בארברי וכהשחתת גוף האדם שהוא מושלם כיצירה אלוהית- אלילית),
אדריאנוס אשר חונך על ידי מיטב החונכים היווניים ביניהם אקיליוס אטיאנוס, ואצל הפילוסוף היווני איסאוס איש אתונה. חינוך זה השאיר בו משקעים עמוקים בכל הנוגע לאופי המיוחד של הדת היוונית שאותה יאמץ לאחר מכן כדת ראשית לאמפריה בהנהגתו.
אסור גם לשכוח שבמסגרת הדתית התקיים גם פולחן הקיסר, שבמסגרתו הועלו קורבנות לשם הקיסר ותפילה לבריאותו.
מאז ימי אוגוסטוס, היה ידוע שהיהודים קיבלו פטור מפולחן זה , ובמקומו נודעה תפילה לשלום הקיסר, ביטוי ידידותי שנועד לרכוש את לב הקיסר.
ברור שלאדריאנוס ברכה לא היתה מספיקה והוא רצה שפולחן הקיסר יבוצע בבית המקדש ההלניסטי שבנה במקומו של המקדש היהודי בהר הבית.
ככל שאנו מזהים בהתנהגותו של אדריאנוס גישה של איחוד וייחוד הקיסרות, עמד העם היהודי שבארץ ישראל ובתפוצות וקיים התנגדות אקטיבית או פסיבית להנחתה הקיסרית.
כאשר לקחו היהודים נשק לידם ותקפו את הכוחות הרומים ועוזריהם, לא נישאר לקיסר הרומאי אפשרות אחרת מאשר לגדוע את ההתקוממות היהודית בארץ יהודה.(Judea).
יורסנאר כותבת ניפלא, הספר שמבוסס על מחקר עמוק ועל מקורות שנותרו מאז תקופת אדריאנוס,
בספרה מופיעים דמויות אמיתיות אשר חיו בימי אדריאנוס ואשר היו קרובים אליו בדרך זו או אחרת .(
קשרים רומנטיים שהרי אדריאנוס לא בחל בקשרים עם נשים ועם גברים במקביל),דמויות אחרות הם אישים שפעלו והשפיעו על חינוכו, שירותו הצבאי בלגיון ה-II, ולאחר מכן עד לעלותו לשלטון הקיסרי.
אדריאנוס שלט תקופה ארוכה ושלטונו נחשב לתקופת שיא של פריצה תרבותית, כלכלית וכו׳ בהיסטוריה הרומאית.
ספר נהדר , ראוי לכל המחמאות שלהן זכה בצדק.
נ.ב ( במיוחד לחמדת)
תמונת ראש הקיסר אדריאנוס היא תמונת פסל ברונזה של אדריאנוס שנמצאה בחפירות אשקלון
ונימצא כיום במוזיאון ישראל.
טוביה

לפני 13 שנים•
★★★★★
•tuvia
זכרונות אדריאנוס

זכרונות אדריאנוס

מרגריט יורסנאר

הקיום האנושי, על רגעי היופי, האושר והיגון שלו, הנפרשים בספר זה מפיו של הקיסר אדריאנוס, כפי שדמיינה אותו מרגריט יורסנאר. אהבתי מאד את הניסיון להקיף את חייו מילדותו בפרובינציה הספרדית בה נולד, דרך ימי בחרותו השאפתניים טרם מונה לקיסר, ועד ימי גסיסתו בחוף באיה (באיטליה של היום). אדריאנוס של יורסנאר הוא דמות נבונה ושוחרת חוכמה, פתוחה מאד ונאורה (במושגי המאה השניה לספירה, כמובן). מעניין היה עבורי לראות כיצד משתקף בעיניו הפגאניות המונותאיזם: דת היהודים בהמשך לשיחותיו הממושכות עם כמה תלמידי חכמים בני זמנו, וכן כת הנצרות המוקדמת, בעקבות איגרת מקיפה שקיבל מאחד מהבישופים של הקהילה. בהנחה שיורסנאר אכן מתבססת על מחקר אמין, נראה שבעיניו היו אלה דתות מחמירות ואידאליסטיות יתר על המידה, שצמצמו את מה שתפס כריבוי הפנים של האלוהות (ובמקביל גם של הקיום האנושי) לדמות יחידה, חד ממדית וקנאית. אבל מעל לכל, מתבלטים בספר מסעות הציד שעבר, השתתפותו בפולחני המזרח הקרוב, פרשת האהבה הגדולה והעצובה עם הנער היווני אנטינואוס וההפלגה האחרונה בחזרה לאדמת איטליה- כל אלה מתוארים ביופי עוצר נשימה. הדבר היחיד שהצטערתי עליו מעט היה הרוח הקרירה בה כתוב הספר. היא הולמת אולי את העולם הקלאסי הקדום ואת אופיו המשוער של הקיסר, וגם מתאימה למי שמשקיף ממיטת חוליו על מהלך חייו, אבל יוצרת שמץ מחסום בפני הקורא/ת, בניסיונו להתקרב לגיבור. התרגום של אירית עקרבי יפהפה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•עמית לנדאו
זכרונות אדריאנוס

זכרונות אדריאנוס

מרגריט יורסנאר

This is perhaps the most complex book I have read in a while.
Originally written in French, the hebrew translation I read uses a language, while not archaic per se, but somewhat poetic, long sentences complicating further what are already deep and, dare I say, philosophical concepts.

The book is written as a series of letters from the Emperor Hadrianus to his adopted grandson Marcus Aurelius (yes, that one).
From the very beginning Hadrianus lays down his creed about human nature, explains his love for all things Greek and his own character as an eternal optimist - not for its own sake but for the feeling of freedom it provides.

He writes a bit about his childhood and youth spent in the army, and as soon as anything, he is already 40 years old, awaiting, without much patience or hope, to be adopted and declared heir to the throne, while fighting yet another war against Parthia. Caesar, Crassus, my favourite Ancient Romans, had an obsession with this country. It was nice to see it persist through the years.

Hadrianus was the lucky one - his rivals had the same chances at power as him, the same hopes and dreams. Had their ''autobiographies'' been written, they would have been filled with them, all unfulfilled.

He is lucky - the ultimate power was his at last, and while he himself claims to be a bit of a philosopher, a bit of a dreamer, his approach to politics is very realistic.
He wants, and works for, a universal peace and he wants a universal Rome (in the existing borders) and he believes that he needs to work with humanity and that, by application of comon courtecy, potential enemies will be such no longer.

I liked how Hadrianus is cynical and amusing.
It was after, but feels like before.
Because he's writing a personal letter to his grandson, he is a stranger to false modesty and prevarication. He is honest about his shortcomings as he is about his virtues.

The whole saeculum aureum of Hadrianus, the golden age - meeting the love of his life, 5 years filled with overwhelming joy, of love and fun and travel, coming to an abrupt, but should have been predictable, end, was the saddest, most heartbreaking chapter I have ever read.

They may keep their bodice-rippers.
"My hand passed over his neck, under his heavy hair; thus even in the dullest or most futile moments I kept some feeling of contact with the great objects of nature, the thick growth of the forests, the muscular back of the panther, the regular pulsation of springs; but no caress goes so deep as the soul."
This is the most romantic thing I've read in a while.

Hadrianus, as he is the first to testify, comes across as a man of contradictions - a modest man who wants nothing more than to be an Emperor; a man with many lovers who loved only once; a Greek philosopher who was always a Roman pragmatist.

It's a very complex, very subtle book.
There's no conventional plot, nor action or romance or intrigue.
And yet, they are all there, but as a larger part of who Hadrianus is, rather than what surrounds him (if that makes any sense).
A human life in 300 pages. An exceptional accomplishment, no doubt an inspiration to many others.

There were pages difficult to read at times, when I was tempted, again, to pull a Joey.
Especially after.
It is impossible to read, nay, to relive with the character, such love and remain unmoved.
I found myself pausing for long seconds, just staring into space...
But just as Hadrianus had somehow found the strenght to go on, surely we, the reader, must as well.

And so the Jew uprising could not have come at a better time.
On a personal note, while I never agreed with their religious fanaticism, I felt strangely proud of my ancestors from Judea, who gave this peace-loving Emperor, against whom no nation dared stand, such a headache.
The Bar Kokhba rebellion had terrible consequences to the lives of Jews for a thousand years, still felt today, but I think that, even knowing the outcome for sure, they would have done the same thing again, for a chance to be free.

In the end, I think Hadrianus was surprised, just as the reader was, to discover that at some point, during or after, his life of wars and of peace, of travels, of parties, of intrigues, of laws, of rule, of health and of sickness, has narrowed down to only one "he".

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מרינה מ.
דירוג
5.0
לפני 12 שנים

“This is perhaps the most complex book I have read in a while. Originally written in French, the heb”