ביקורת ספרותית על המלחמה בסלמנדרות - תרגום חדש מאת קארל צ'אפק
ספר מעולה

---

זה היה עוד יום מסריח, שהתחיל בצורה מסריחה, כאשר הוצאתי את הזבל. בדיוק כשטרקתי את פח הזבל בחבטה רמה, והתכוונתי לשוב לדירתי, קול קרא בשמי.
הסתכלתי ימינה, הסתכלתי שמאלה. אבל לא ראיתי אף אחד.
"הי אייל! אייל! מה קורה? מה נשמע?" שוב קרא לי אותו הקול.
"מה זה? מי זה? איפה אתה נמצא? הראה את עצמך!" הייתי מבולבל, ולקולי נלוותה אף נימת חרדה קלה.
"זה אני, סלמון, השכן שלך מקומה 4. אני פה מולך, מול הפרצוף שלך!" ענה הקול.
הבטתי מולי, אך גם עדיין עיניי לא הצליחו להבחין במקור הקול. "תוריד את המבט שלך למטה" הורה לי הקול. "עוד למטה, עוד קצת למטה, עוד טיפטיפה למטה, עוד טיפ-טיפ-טיפ-טיפ-טיפה למטה... הו, יופי, מצויין! עכשיו אתה רואה אותי?"
"כן" אמרתי. "אני רואה אותך מצויין"
הוא עמד מולי, סלמנדרה קטנה עם שקית זבל קטנה פי כמה משלי, וזרק אותה לפח קטן פי כמה יותר מפח הזבל שלי (כנראה פח זבל שהעירייה הנגישה במיוחד לסלמנדרות כמו סלמון).
אז סלמון, כפי שהבנתם, הוא בעצם סלמנדרה, והוא גר בקומה הרביעית יחד עם איש צעיר וחביב, אך שתקן. הבעלים, שמו אבי (אבל כולם קוראים לו אברהם), הוא רווק שחי לבדו, לקח את סלמון הסלמנדרה תחת חסותו, כדי שיבצע עבורו את מטלות הבית, בזמן שהוא נמצא בעבודה, כמו הוצאת הזבל שנעשית כרגע, ובמקצוענות רבה יש לומר, על ידי סלמון.
האמת היא שבמקור לא קוראים לו בכלל סלמון. כאשר הוא בקע מהביצה, ההורים שלו החליטו לקרוא לו, כמו ליתר אלפי אחיו ואחיותיו, שבקעו מהביצה בהפרשים של כמה דקות עד כמה שניות זה מזו, בשם "סלמנדרה", ובכך להיפטר מהכאב ראש הזה של בחירת שמות לאלפי הילדים שלך. אבל סלמון שלנו רצה להרגיש שהוא מיוחד, אז הוא קרא לעצמו "סלמון". הוריו זעמו על השינוי ועל הזילזול שלו בהוריו, והעיפו אותו מהאגם המשפחתי. מהלך זה הסתדר מצויין לאבי/אברהם השכן מהקומה הרביעית, שאימץ אותו לעצמו, והחזיק אותו בתוך אקווריום קטן, שהוא מן תחליף לאגם הגדול שבו עברה ילדותו, וכל זמן שהוא לא יוצא לבצע מטלות בבית ומחוץ לבית, הוא נח לו בתוך האקווריום, אז הוא ממש מבסוט מהעיסקה.
"אז... מה קורה?" סלמון הסלמנדרה קטע אותי מהרהוריי.
"אני בסדר, מה איתך?" עניתי. "חחח, ראית כמה זמן לקח לי להבחין בך?"
"חחח כן, האמת היא שאני די רגיל לזה. בתיכון, כל הילדים הציקו לי וקראו לי 'הגמד'. מה שמוזר, זה שביסודי המצב הזה בכלל לא היה קיים, כי ביסודי כולנו היינו בערך באותו הגובה. אבל כשהתחלנו להתבגר ולעלות כיתות, כל הילדים בכיתה החלו לצמוח באיזה 50 סנטימרים , ואילו לי נוספו בקושי כמה מילימטרים - ואז, קרה מה שקרה, וכך הייתי הגמד של השכבה" אמר סלמון הסלמנדרה בדיכדוך, ואכן נראה היה כאילו הוא שוקע פתאום עמוק אל תוך זיכרונות לא נעימים מהעבר.
"ובנוגע לשאלה השנייה שלך" הוא התעורר באחת "אז עכשיו הרבה יותר טוב מהתיכון, ברוך השם".
"אה, יופי" אמרתי, ושתקנו זמן מה. לאחר מכן החלטתי להציל את השתיקה המביכה: "הי, מה דעתך שניפגש אתה ואני השבוע אצלי בבית? אנחנו יכולים לשחק ביחד GTA - זה משחק כזה שבו אתה העבריין, והתפקיד שלך הוא להשמיד את האנושות. שמעתי שהסלמנדרות פשוט מתות על המשחק הזה!"
"אני אכן מת על המשחק הזה!"סלמון צעק בהתלהבות, שנעצרה אחר כך באחת. "אבל... לצערי לא נוכל השבוע להפגש. לפני שבוע התחלתי לעשות צעד נוסף בקשר לקריירה שלי, שהסתכמה עד עכשיו בעבודות בית פשוטות שכל סלמנדרה יכולה לעשות, עבור אברהם הבעלים שלי, ונרשמתי לאוניברסיטה, עשיתי מבחנים ולא תאמין, אבל התקבלתי! אז מה שקורה זה שמחר אני עובר לגור במעונות של האוניברסיטה יחד עם עוד כמה סלמנדרות מחוננות כמוני, ואני אחזור לפה מעכשיו רק בסופי שבוע. אז אם לא יהיו לי מבחנים או עבודות בשבוע הראשון, אני אשמח להפגש איתך ולשחק ב-GTA!"
"אוקיי, מעולה! בהצלחה בלימודים!" אמרתי לו בחיבה.
"תודה רבה לך!" אמר סלמון, ומשהו דמוי חיוך הופיע על הפרצוף שלו (ברצינות, מישהו יודע איך בדיוק יודעים שסלמנדרה מחייכת?). "אגב" הוא הוסיף בטון חושש "שמעתי שבניגוד למעונות של הסטודנטים בני האדם, אצלנו במעונות של הסלמנדרות, אין הפרדה בין זכרים לנקבות. עכשיו, תאר לעצמך לאילו צרות הדבר יכול לגרום? אני מדמיין את עצמי, רוכן על שולחן העבודה שלי, מנסה לכתוב איזושהי עבודה, וכל מה שהזכרים והנקבות שיחד איתי בתוך החדר עושים, זה להשריץ ולהשריץ עוד ביצים! אתה לא סלמנדרה, ולכן אתה גם לא מסוגל להעלות בדימיונך כמה בלתי נסבל הרעש יכול להיות שם, שיוציא אותי מהריכוז! אני ממש אבל ממש מקווה שיהיה לי מזל, ואני אתקע עם זוגות נשואים שלא בוגדים. או בסלמנדרות שהתגרשו, וקיבלו טראומה מהמין השני. או שפשוט, וזה הכי קל, שיעשו חוק שיפרידו בין זכרים לנקבות במעונות הסטודנטים כמו אצלכם".
סלמון עצר את שטף הדיבור, והוסיף: "טוב נו, מה אני משגע לך את השכל? יש פה שמש נורא חזקה, ולי בתור סלמנדרה מאוד קשה להיות זמן ממושך בשמש, ואנחנו כבר עומדים ומדברים פה שעה, ויש לי עוד משימות לעשות, אז יאללה, בוא וניכנס לבניין!"
במעלית, לפני שכל אחד מאיתנו עלה לדירתו, סלמון פנה אליי: "אתה יודע מה שכחנו לעשות?"
"מה?"
"לחיצת יד של פרידה"
"אבל... לכם הסלמנדרות אין ממש ידיים"
"אוי! נכון, שכחתי! יא-אללה, אני כזה סתום. נמצא שעות על גבי שעות בחברת בני האדם, שחשבתי פתאום שיש לי את היכולת האנושית ללחוץ ידיים" ואז הוסיף: "אבל מה שכן, אתה יכול ללטף לי את הרגל במקום"
אז ליטפתי את הרגל שלו, שמגעה היה קר ומחוספס. גופו של סלמון נדם, ורק העין שלו הסתובבה סביב סביב במן טירוף כאילו היא משגיחה על מעשיי.
ואז נפרדנו זה מזה, ובכך נגמרה שיחתנו לבוקר מסריח זה.

***

כך היו יכולים להיראות חיי היום יום שלי, אם הייתי חי בתוך האלגוריה "המלחמה בסלמנדרות" שחיבר קארל צ'אפק.

נכון שכל הקטע שכתבתי, מתחילתו ועד סופו, נראה לכם לא אמיתי? דמיוני. פסיכי. מגוחך מאוד. מצוץ מן האצבע. פשוט זילזול באינטיליגנציה של הקוראים.
תקראו לזה איך שבא לכם, אבל אתם צודקים בהחלט.

אלא שאצל קארל צ'אפק שלנו, שכתב בספרו גם הוא על סלמנדרות שעושות דברים שהם מעבר להיגיון האנושי, וגם מעבר להיגיון הסלמנדרי, זה נראה לגמרי אחרת.

כי גם אם אצל צ'אפק יש בספר רגעים שנראים מגוחכים ומעוררי גיחוך, הזויים, לא נורמליים, ולא מכבדים שום ספרות מכובדת באשר היא על מלחמת העולם השנייה - לצ'אפאק יש את היכולת לכתוב על אירוע לא מציאותי, בצורה כזו שתידמה לנו כמציאותית.
הוא כותב בכזו אמינות, בכזה פירוט, על העולם הזה של הסלמנדרות ובני האדם. כך למשל, בחלק השני של הספר, הוא מביא מחקר אודות הסלמנדרות האלה. במחקר זה, הוא מציין פרטים רבים, שאף מתווספים אליהם פרטים נוספים, אותם הוא מוסיף בהערות שמסומנות בכוכבית. מה שמדהים במחקר הזה, שאף על פי שהוא נראה כמו מחקר אמיתי ורציני, הוא לא באמת היה קיים מתישהו, וכל הפרטים שבו, נכתבו מדמיונו הקודח והריאליסטי של צ'אפאק. זה מדהים! פשוט מדהים. אתם צריכים לקרוא את זה כדי להבין.
ועל כן, כבר על זה, מגיעים לספר 5 כוכבים.
כמו כן, הוא כתוב בצורה הומוריסטית מדי פעם (אבל מודה שלקח לי קצת זמן להבין את ההומור הזה, שעל פי הכריכה האחורית, נקרא: "הומור צ'כי"), הוא משלב בין דימיון וריאליזם בצורה גאונית ממש, וגם מבחינה ויזואלית הוא עושה את העבודה.

הספר הוא אלגוריה (משל) על האנושות.
מה שמתחיל בתור סלמנדרות שמעניקות פנינים לבני האדם ויודעות לחקות את דיבוריהם - הופך מהר מאוד לסלמנדרות שמשתלבות בכמויות אדירות במגוון תחומים כמו התעשייה והייצור, ההשכלה ועוד. והאנושות, כתוצאה מכך, עוברת שינויים ותהפוכות שהיא מעולם לא חוותה כמותם. לטובה, ולרעה. (אבל בעיקר לרעה).
הרומן מעביר ביקורת נוקבת על האנושות בכל גווניה - כמו למשל על השאיפה לכוח (שבמקרים כאלה, המוח שואף לאפס). הוא גם מעביר ביקורת על האנושות לפני פריצתה של מלחמת העולם השנייה. הסלמנדרות משולות לנאצים, שעלו לשלטון בבחירות דמוקרטיות לחלוטין ובהסכמת האומה, אשר העניקה להם את הכוח לידיים, ובסוף הם השתמשו בכוח לרעת כולם, גם למי שהצביע בעבורם.
ראיתי את המשל הזה בעוד כמה דרכים וצורות, שאינן קשורות למלחמת העולם, אבל כן קשורות לאנושות. כמו למשל, שהספר הוא משל להתחממות הגלובלית: בהתחלה - המהפכה התעשייתית שהביאה תקווה לאנושות וגם תחושה של עידן חדש שמופיע. ובהמשך - הנזקים, ההתחממות הגלובלית שבאה ותקפה כמו בבומרנג את האנושות.

לסיכום - ספר שהוא אולי מגוחך במהותו, אך כזה שמסתיר מאחוריו סיפור שהוא ממש לא מגוחך, למרבה הצער.

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על המלחמה בסלמנדרות - תרגום חדש