ביקורת ספרותית על הירושימה - סיפורם של שישה ניצולים מאת ג'ון הרסי
ספר טוב

---

בספר הזה יש בו הרבה כוח בגלל שני דברים. אחד זה בגלל שהוא לא מספר לך באופן כללי. הוא לא אומר לך סתם רבע מיליון איש היו שמה בהירושימה בזמן שזרקו עליהם את הפצצה ולאלה קרה ככה ולאלה קרה ככה. זה לא עוזר גם אם יגידו לך עשרים פעם שקרה ככה וככה לבערך שלושים אלף איש. הוא נותן לך לראות בן אדם. בסך הכל הוא לקח שישה בני אדם ומתי שהוא מספר על כל אחד מאלה הוא נותן לך לחשוב מה היית עושה אם אתה היית במצב הזה. למשל אתה יכול לחשוב שהיית יושב במטבח קורא עיתון על הבוקר והילדים שלך יושנים בחדר על ידך ואז באה הפצצה. איך אתה מוצא אותם ונגיד אם מצאת אותם ומצאת אותם בחיים לאיפה היית הולך כי אין לך כבר הבית ובחוץ שאתה יוצא אתה רואה שאין בתים ואתה רואה אש ואז אולי היית חושב ללכת לבית חולים שאולי כבר אין בית חולים כי גם הוא היה שמה מתי שזרקו את הפצצה. אז לאיפה תלך ומה תעשה ואם תשמע בן אדם קורא שיצילו אותו מה תעשה שאתה עכשיו דואג על הילדים שלך. זה הכל דברים כאלה שאתה יכול להבין אותם ואתה מבין מה זה פצצת אטום.
הדבר השני שיש לו כוח זה שהוא מספר מה קרה בחיים שלהם אחר כך וגם הוא מספר מה עשו בעולם עם הפצצות יעני איך עשו פה ניסוי ושמה ניסוי וכל הזמן ניסו כל המדינות שיכלו לעשות פצצות יותר חזקות ואתה מבין שגם אחרי שעושים הכי רע לא לומדים כלום שבמקום שכולם יפסיקו כל אחד דואג שיהיה לו ולא יהיה לשני וככה רק עושים שלכולם יהיה. אני חושב אם היה להם שכל היו אומרים לקרוא את זה לכל האנשים בכל העולם שגם אם יעשו יבינו מה הם עושים לבני אדם.

אני זוכר שהיה את הצונאמי חשבתי על זה הרבה. אני כל הזמן דואג על המשפחה שלי יעני רוצה לדעת איפה כל אחד ואם נגיד הילדה הולכת לאיזה מקום תמיד אני בודק שלא תלך לבד. היא יודעת שאם נתקעת ישר עושה לי טלפון אני ישר נוסע מביא אותה הביתה. גם הבנים אני בודק עם מי הולכים לאיפה הולכים שאם משהו קורה אני ישר יודע איפה כל אחד. שאתה קורא מה הלך שם אתה לא יודע מה זה עוזר. אנשים היו שמה על יד הילדים שלהם או על יד מישהו אחר וזה הלך וההוא נשאר. לא עזר להם כלום. אבל הצונאמי זה מאלוקים ואתה חושב שאנשים לא יכולים לעשות ככה אבל הם יכולים.

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על הירושימה - סיפורם של שישה ניצולים