ביקורת ספרותית על קמצ'טקה - פרוזה # מאת מרסלו פיגרס
ספר טוב

---

בסיפור שיש פה הילד כל הזמן משחק עם האבא שלו במשחק שאני אף פעם לא שמעתי. אין מצב שאני יבוא לגדול שלי בשאלה מה זה סיכון. אני יש לי כבוד אז אני לא יכול לשאול אותו דברים כאלה. גם ככה נראה לי הוא חושב שהוא מעלי. שאלתי את הקטן. אצלנו המקסימום של המקסימום היה שש בש ואחרי שאבא שלי היה אומר שיראה לי מאיפה משתין הדג כל הזמן היה מנצח אותי. לפעמים שהיינו הולכים אצל אחותו דודה שלי היה משחק איתי היה שם את הידיים שלו ככה עם הפנים למעלה ואני הייתי שם עליו את הידיים שלי והיה נותן מכות והייתי צריך להזיז את הידיים שלי מתי שהיה מנסה לתת מכה. בסוף הידיים שלי היה להם צבע אדום שאפילו כמה שאני חום יצא אדום.
הסיפור פה זה על ארגנטינה מתי שהיו חוטפים אנשים אם לא היו חושבים כמו שצריך יעני כמו שהממשלה שלהם רוצה שיחשבו. אם היו מדברים אחרת היו אומרים בוגדים. בהתחלה לא האמינו שחוטפים היו ממשיכים להגיד מה שחושבים אבל לאט לאט הבינו. אני חושב באופן כללי אנשים מבינים לאט. אם יש דברים שלא היו רוצים שיהיו יגידו זה לא קורה. בכל מקרה בסוף היו מנסים לברוח הם והילדים שלהם. אז פה מסופר איך ברחו אבל מי שמספר זה הילד שלהם ככה שהוא לא מבין כל מה שקורה ובשבילו זה כאילו יצאו לטיול אז הוא לא מאה אחוז עצוב וגם הסיפור לא מאה אחוז עצוב רק אחרי כמה זמן אתה מבין שזה עצוב שאפילו אם אתה בטיול ומסביב הכל יפה אחרי כמה זמן אתה היית רוצה לחזור לאיפה שאתה מכיר ובתור ילד אתה לא תופס שאין כבר מקום כזה. לפעמים גם בתור מבוגר אתה לא תופס את זה.

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על קמצ'טקה - פרוזה #