“ספר חניכה הכתוב מנקודת מבט של ילד בן עשר , בארגנטינה של 1975 ,הנמצאת תחת שלטון החונטה הצבאית .האווירה הציבורית הנה ביטול זכויות החוקתיות ,רדיפה, מעצר בבתי- כלא חשאיים ,העלמת ורצח אזרחים שהתנגדו למשטר . הוריו של המספר היו בין אלו שנרדפו ע"י השלטון ,ומכאן העלילה המסופרת שבה המשפחה :ההורים ושני ילדיהם נסים מבואנוס -איירס לכפר,ומתוקף הנסיבות הללו המשפחה נאלצת לשהות ולחיות ביחד על כל מורכבות ,הח”

“בסיפור שיש פה הילד כל הזמן משחק עם האבא שלו במשחק שאני אף פעם לא שמעתי. אין מצב שאני יבוא לגדול שלי בשאלה מה זה סיכון. אני יש לי כבוד אז אני לא יכול לשאול אותו דברים כאלה. גם ככה נראה לי הוא חושב שהוא מעלי. שאלתי את הקטן. אצלנו המקסימום של המקסימום היה שש בש ואחרי שאבא שלי היה אומר שיראה לי מאיפה משתין הדג כל הזמן היה מנצח אותי. לפעמים שהיינו הולכים אצל אחותו דודה שלי היה משחק איתי היה שם את הידיי”

“ספר טוב הנוגע באחת התקופות הקשות של ארגנטינה, תקופת המלחמה המלוכלכת. הסופר סוקר את המציאות שהייתה מנקודת מבטו של ילד, בחן ובהומור, אך ברור שהכותב הוא מבוגר. לכן אנחנו מקבלים כאן כתיבה איכותית המציגה את העולם הקשה ההוא מנקודת מבטו המתפנקת של הילד ("אני רוצה את החברים שלי, אני רוצה את המשחק שלי") עם תיאור ריאליסטי וקשה של חבורת המבוגרים הבורחים מהשלטון הדיקטטורי. מצחיק, מענג וכואב. שווה לקרוא.”

“ארגנטינה 1976 המדינה שאותה הכירו אזרחים רבים נשמטת מתחת לרגליהם. שלטונה של אווה פרון, התובעת לחסל את מתנגדיה גורם למשפחה משכונת פלורס שבבואנוס איירס לעזוב את בתה. משפחה שאין אנו יודעים את שמותיהם, עד להגיעם למקום מסתור שם הם ממציאים לעצמם זהויות בדויות. גיבור הסיפור הארי הוא הבן הבכור בן ה-10 , תלמיד מצטיין שניתק מחברו הטוב ברטוציו (דמות חכמה במיוחד) , מהשניצלים של אמו של חברו (שהרי אמו לא”

“ספר חניכה הכתוב מנקודת מבט של ילד בן עשר , בארגנטינה של 1975 ,הנמצאת תחת שלטון החונטה הצבאית .האווירה הציבורית הנה ביטול זכויות החוקתיות ,רדיפה, מעצר בבתי- כלא חשאיים ,העלמת ורצח אזרחים שהתנגדו למשטר . הוריו של המספר היו בין אלו שנרדפו ע"י השלטון ,ומכאן העלילה המסופרת שבה המשפחה :ההורים ושני ילדיהם נסים מבואנוס -איירס לכפר,ומתוקף הנסיבות הללו המשפחה נאלצת לשהות ולחיות ביחד על כל מורכבות ,הח”

“בסיפור שיש פה הילד כל הזמן משחק עם האבא שלו במשחק שאני אף פעם לא שמעתי. אין מצב שאני יבוא לגדול שלי בשאלה מה זה סיכון. אני יש לי כבוד אז אני לא יכול לשאול אותו דברים כאלה. גם ככה נראה לי הוא חושב שהוא מעלי. שאלתי את הקטן. אצלנו המקסימום של המקסימום היה שש בש ואחרי שאבא שלי היה אומר שיראה לי מאיפה משתין הדג כל הזמן היה מנצח אותי. לפעמים שהיינו הולכים אצל אחותו דודה שלי היה משחק איתי היה שם את הידיי”

“ספר טוב הנוגע באחת התקופות הקשות של ארגנטינה, תקופת המלחמה המלוכלכת. הסופר סוקר את המציאות שהייתה מנקודת מבטו של ילד, בחן ובהומור, אך ברור שהכותב הוא מבוגר. לכן אנחנו מקבלים כאן כתיבה איכותית המציגה את העולם הקשה ההוא מנקודת מבטו המתפנקת של הילד ("אני רוצה את החברים שלי, אני רוצה את המשחק שלי") עם תיאור ריאליסטי וקשה של חבורת המבוגרים הבורחים מהשלטון הדיקטטורי. מצחיק, מענג וכואב. שווה לקרוא.”

“ארגנטינה 1976 המדינה שאותה הכירו אזרחים רבים נשמטת מתחת לרגליהם. שלטונה של אווה פרון, התובעת לחסל את מתנגדיה גורם למשפחה משכונת פלורס שבבואנוס איירס לעזוב את בתה. משפחה שאין אנו יודעים את שמותיהם, עד להגיעם למקום מסתור שם הם ממציאים לעצמם זהויות בדויות. גיבור הסיפור הארי הוא הבן הבכור בן ה-10 , תלמיד מצטיין שניתק מחברו הטוב ברטוציו (דמות חכמה במיוחד) , מהשניצלים של אמו של חברו (שהרי אמו לא”