• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
קווי מתאר

קווי מתאר

מאת רייצ'ל קאסק

הביקורת של shila1973

תמונה של shila1973
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
2.0
קווי מתאר

קווי מתאר

מאת רייצ'ל קאסק

הביקורת של shila1973

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
תמונה של shila1973
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2018
סדרה:מודן - סדרה לספרות יפה
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
yaelhar
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
לפני 7 שנים

“# היא נוסעת לאתונה ללמד בקורס לכתיבה יוצרת. במושב לידה יושב גבר בגיל העמידה ו... לא מה שאתם חושבים.”

2/8
ביקורות על קווי מתאר
הבאה
זרש קרש
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 8 שנים•3 דקות קריאה

כאחת שמתעניינת בספרות וכתיבה שמתי לב שקיימות חברות או יחידים המציעים את שירותיהם כמורים או מדריכים בקורסים לכתיבה יוצרת.
חלקם מורים, רבים מהם סופרים או פשוט אנשים שכתבו פעם רב מכר ומאז עפו על עצמם. אינני מתכוונת להיות צינית ולהשחיז סכינים, כולנו זקוקים לפרנסה ולהיות סופר, ובכן, אם לא זכית באיזה פרס חשוב או השתתפת בכנס שבו הודו לך אישיים חשובים ורבי מעלה שריפדו לך את הישבן בנוצות ומחמאות, אין מצב שתראה ״געלט״ וחשבון הבנק לא יתפח מעצמו.
תצטרך הרבה יותר ממעבד תמלילים, סבלנות ומוזה כדי לשלם את המשכנתא ולשלוח את הילד לקייטנה.
לכן תפנה לאפיקים נוספים, למקורות אחרים על מנת להשלים הכנסה: מורה, מרצה, מדריך טיולים, סופר צללים וכותב לעיתונים ואם באמת תרצה לרדת נמוך תעסוק אפילו בקופירייטרינג.

בשנים האחרונות אף התפתח לכדי גל צונאמי מאיים, עסק סדנאות הכתיבה.
כל אחד יכול להיות סופר כמו שבעבר כל מי שרצה, יכל היה להיהפך לואן גוך באמצעות ״צביעה על פי מספרים״.
משטח מסויים של הספרה אחת יהיה בצהוב ואזורי השלוש יהיו בתכלת.
כל מה שעליך לעשות הוא לצבוע והנה אתה אמן.
בסדנת הכתיבה תקבל כלים כדי לשפר את כתיבתך, תרגילים כדי לעבד את הרעיונות החבויים בך: היום, בדרך לבית הספר ראיתי חתול דרוס על הכביש. מה זה עושה לך? האם מותו משפיע עליך? האם חייו משולים לחייך?
בואו נדבר על זה רגע. נעשה סיעור מוחות ואחרי כן נשב לכתוב.
אולי בסוף נגלה שהבחורה משמאל היא מורנטה החדשה והבחור מימין, מקסים כמו גורקי. אין לדעת, נכון? ואגב: כולם כבר העבירו את התשלום הראשון?
עשרה צ׳קים ע״ס 300 שקלים ותזכרו שאנו זולים יותר מהאחרים!

עלילת הספר שלפניכם היא בדיוק כזאת: אישה מאירלנד נוסעת בקיץ ליוון להעביר קורס כתיבה יוצרת לעשרה סטודנטים.
כבר במטוס היא פוגשת אדם אמיד המספר לה על חייו, גרושותיו וילדיו.
היא מקשיבה לו ובו זמנית מנתחת לנו, הקוראים, את מהלכיו. מעבירה עליו ביקורת ועושה אנלוגיות לשגיאות בחייו: ״הוא ואשתו נתקפו תחושה עזה של חוסרת תוחלת וחולי, שנבעה בעצם רק מעצירה אחרי חיים של תנועה רבה מדי, כשם שמלחים מרגישים כשהם צועדים על יבשה אחרי שהות ממושכת מדי בים״
כשהיא נוחתת, היא מתאקלמת באי ופוגשת ידיד עבר, עמית לעבודה (סופר כושל שחלם על הוצאה לאור משלו אך כשל בתכנוניו והסתכסך עם סופרים אחרים שאת ספריהם ניסה לתרגם לטובת האוכלוסיה היוונית) והסטודנטים, שלהם היא מעבירה את הקורס.
כל אחד ואחת מהם פותחים את סגור ליבם בפניה, מתוודים על כשלונותיהם ומראות שעדיין רודפים אותם ובאמצעות סיפוריהם, מתגלה באיטיות סיפורה של הגיבורה.
אם להיות לגמרי כנה, אין לי מושג מהו.
לא טרחתי לקרוא את היצירה עד סופה כדי לברר.
הייתי מתוסכלת כבר מקריאת הדפים הראשונים והחלטתי לתת צ׳אנס עד האמצע.
כשהגעתי לשם לקיתי בייאוש מתקדם.
אין ממש קו עלילה לסיפור הזה ומלבד כמה אנלוגיות ומשפטים מנוסחים היטב, הרגשתי כמו תלמידה בשיעור כתיבה יוצרת שלא קיבלה תמורה ניאותה לכספה.
עושה הרושם שהסופרת עשתה רושם רק על העיתון הבריטי היומי ״הגרדיאן״ שכן האחרון כתב: ״הישג מזהיר״
למי? למה? הספר הרגיש לי כמו תרגיל בכתיבה ולא אתפלא אם הגב׳ קאסק לקחה כמה רשימות משורבטות מעברה והפכה אותם לספרות יפה.

זאת לא פרנסה רבותי, זאת עבודה בעיניים.
איתה אני יותר לא רוקדת, צריך טנגו לשניים!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ש
שרה
תמונה של אריק
אריק
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של ספרדע
ספרדע
תמונה של רץ
רץ
תמונה של חני
חני
תמונה של אורי רעננה
אורי רעננה
תמונה של גלית
גלית
20קוראים|גיל ממוצע66|60%נשים

על המבקרת

תמונה של shila1973

shila1973

ותיקה
חברה מזה 13 שנים
249 ביקורות•24 נבחרות•3,980 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•ביוגראפיות
תמונה של shila1973
shila1973
ותיקה
חברה באתר מזה 13 שנים
ביקורות249
ביקורות נבחרות24
לייקים שקיבלה3,980
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית105ספרות מתורגמת86ביוגראפיות8

דיון על הביקורת

17 תגובות
shila1973
shila1973•לפני 8 שנים

זוהר,

אני משתדלת שלא לנטוש ולתת סיכוי אך לעיתים זה כבר בלתי נסבל, כמו בספר הזה. את אומרת לעצמך: הבנתי את הפואנטה ומרגישה שלא תפסיקי דבר אם תמשיכי בקריאה
shila1973
shila1973•לפני 8 שנים

חני, תודה!

shila1973
shila1973•לפני 8 שנים

סקאוט,

גם הרעיון של סדנת כתיבה דרך ספר אינו חדש. רבים עשו זאת לפניה. ופואנטה, באמת מוזר שבישראל בחרו לתרגם בפעם הראשונה דווקא את היצירה הספציפית הזאת מכל כתביה. הרגשתי שעלי לעשות הפסקות פיפי ואכילת חטיף כל עשר דקות בערך. עד כדי כך היה נורא.
shila1973
shila1973•לפני 8 שנים

את צודקת כרמליטה,

ולא תמיד באשמתם של הסופרים. הקוראים נותנים ניקוד גבוה לספרם (מסיבות השמורות עימם) של הכותבים ועל כן האחרונים נמצאים במעין אופוריה, בהיי. הם חושבים שביססו מעמדם וממשיכים להוציא ממיטב ״המדיוקריות״ שלהם ואז הסחורה לא משהו. אני לומדת לבחור בדרך הקשה
shila1973
shila1973•לפני 8 שנים

תודה לי,

את? איפה? היית מחפפת אותה הרבה לפני ועוד בקריזה :-)
shila1973
shila1973•לפני 8 שנים

פולפ, תודה לך.

וזאת רק משום שאני נתקלת ביותר מדי ספרים מיותרים בזמן האחרון. לא שיש לי בעיה למלא את זמני בקלסיקאים כי יש רבים וטובים מהם אך לעיתים אני מעוניינת להתעדכן באקטואליה הספרותית ומתאכזבת כל פעם מחדש. לדעתי הסדנאות לא עוזרות מי יודע מה. למי שכבר יש כישרון, יודע כיצד להשחיזו (באמצעות קריאה, קריאה ושוב קריאה!)
חני
חני •לפני 8 שנים

שילה יופי כתבת....וסקאוט איך יודעים לבחור? יש המונים.

פואנטה℗
פואנטה℗•לפני 8 שנים

ביקורת נשכנית -:) טוב שהוצאת החוצה את

הייאוש המתקדם הזה והזהרת בפני הישג מזהיר שכזה. לא באה לסנגר על הגב' קאסק אבל זה לא רומן ביכורים (כתבה שני רומנים ו-7 נובלות), ואולי זה אפילו יותר גרוע, אם כך. מחשבות, קבל -:) עדיין יש מקום לשיפור (pup, plump, plug, plum)
מורי
מורי•לפני 8 שנים

מעניין עד כמה קשה לכתוב Pulp. מילה בלתי עבירה.

סקאוט
סקאוט•לפני 8 שנים

ו-plup מסכימה עם דברייך. הדבר נובע כנראה מהעובדה שיש הוצאות רבות שעל ידי סכום מסוים שתהיה מוכן לשלם, יוציאו את ספרך בצורה לא ערוכה [או ערוכה באופן לקוי]

העיקר שתשלם להם את הסכום שינקבו בו. זו הסיבה מדוע יוצאים ספרי ביכורים רבים שבגלגולם הקודם היו פסקאות מתוך פוסטים של פייסבוק. כל כותב פייסבוק ממוצע חושב שיכול להיות סופר עם קצת מזומנים בכיסו והרבה ביטחון. בכלל, ניכר שבימינו יותר ויותר "סופרים" קמים לתחייה וכל העסק הזה של כתיבת ספר והוצאתו כבר לא היה מה שהיה פעם. הוצאות רבות מסתכלות בעין קלה. [כמובן שלא כולם אבל ישנה תחושה של שינוי מעמיק בכל הקשור לשוק הספרים והשינוי הזה אינו מיטיב עם הכותבים הרציניים שבאמת מגיע לספריהם לצאת לשוק]
סקאוט
סקאוט•לפני 8 שנים

לא כל אחד יכול להיות סופר ולעסוק בכתיבה. לכל אדם ישנו הייעוד שלו וכתוצאה מכך לא כל אחד יכול לעסוק באותו תחום.

בכדי לעסוק בכתיבה צריך שיהיה כישרון וסדנאות הכתיבה פשוט מדריכות את הכותב הכשרוני למצות את כשרונו במלוא מובן המילה. [כך לפחות אני חושבת] אבל אני מסכימה איתך, בשנים האחרונות צצו להן כמו פטריות לאחר הגשם סדנאות רבות שמטמיעות בכותבים הבוסריים תקוות שווא. עם זאת, לא כל הסדנאות כאלה, אני מניחה. לגבי הספר- נשמע שהסופרת עלתה על שיטה חדשנית [ולא יעילה במיוחד] סדנת כתיבה בצורת ספר! אין צורך לקום מן הספה, רק להתייסר בשקט בייאושך המבעבע.
כרמלה
כרמלה•לפני 8 שנים

תודה שילה על הסקירה החשובה הזו.

העלית נושא משמעותי מאד. סדנאות הכתיבה הרבות מביאות בעקבותיהן לאינפלציה של כותבים. איכות ספריהם היא לרוב בינונית ומטה ורק מעטים מצליחים להמריא גבוה יותר מבחינה ספרותית. לכן, אני תמיד סקפטית כשאני רואה סקירות על ספרי ביכורים, שחלקם יצאו בהוצאות נידחות, והן מעוטרות בארבעה וחמישה כוכבים. עולה גם בדעתי שאם זכה סופר לקבל את מלוא/רוב הניקוד על סיפרו הראשון, הוא עשוי לחשוב שאין לו צורך להשתפר בכתיבתו וכך תונצח בינוניותו. רבים אינם יודעים שבהוצאות המוציאות ספרו ביכורים (לאחר שאלו נידחו ע"י המו"לים הגדולים והמוכרים יותר) מממן הכותב מכיסו את הוצאת הספר.
זוהר
זוהר•לפני 8 שנים
תודה על הביקורת. העלית פה, כבדרך אגב, נקודה חשובה מאוד: האם לנטוש ספר שלא עונה על הציפיות? במקרה הזה, הספר, לדברייך, לא מימש את הסופרלטיב "הישג מזהיר" ולכן ריקוד הטנגו נקטע. ובכלל, לפעמים נראה שככל הסופרלטיבים על כריכת הספר יותר קיצוניים, כך גודל האכזבה. בכריכתו של הספר שסיימתי זה עתה רשומות המילים: "מרתק, מבריק, כיף אדיר, כלי נהדר ללימוד פילוסופיה". מן הסתם (it goes without saying), הוא לא תואם אף אחד מהסופרלטיבים.
dina
dina•לפני 8 שנים
מסכימה עם מה שכתב pulp. יש גאות של כותבים, ספרים, והגאות הזו היא מלאכותית. את הספר הזה החזקתי בחנות, על פניו הוא נראה אחד כזה ששווה, אחרי הסקירה הזו אחשוב שוב. או שארשם בינתיים לסדנת כתיבה. יש המלצות? :)
yaelhar
yaelhar•לפני 8 שנים

מסכימה לדעתך על סדנאות הכתיבה.

אנחנו משטיחים הכל ומוכרים במחיר שווה לכל נפש. דבר דומה אני מרגישה לגבי מועדוני קריאה: כל המשתתפים יקראו את אותו ספר ובסופו של דיון ייצאו עם חוות דעת מגובשת ואחידה... אכן יש צורך באפיקי פרנסה נוספים לסופרים.
לי יניני
לי יניני•לפני 8 שנים

תותחית. בהחלט צודקת בדיוק כמו שplup כתב כאן. תודה

לא בטוח שלי היתה סבלנות לקרוא עד אמצע הספר...
Pulp_Fiction
Pulp_Fiction•לפני 8 שנים

שילה, נראה שאת ממש נסערת! בכלל יש לי רושם שבימינו שיש הרבה יותר מדי כותבים.

וגם הוצאות לאור נותנות לזה יד. לא פעם החזקתי בידיי ספר שאם אני הייתי כותב אותו, הייתי מתבייש.תודה ששיתפת.
17 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של shila1973

עדן

עדן

נגה אלבלך

את נגה (אלבלך) פגשתי בפעם הראשונה פנים מול פנים בשבוע הספר האחרון.
הייתי עם אמי וכמעט פספסתי את הדוכן של הוצאת הקיבוץ המאוחד כשלפתע ראיתי אותה עומדת שם לבדה.
לרגע חשבתי שזאת סטודנטית או אולי תיכוניסטית שרוצה לעשות קצת כסף מהצד: רזה, קטנה, ממושקפת ועם רעמת תלתלים אדמונית, נו, ילדונת בקיצור ואז כשהתקרבתי נזכרתי שקראתי עליה כתבה באינטרנט והיא נראתה בדיוק אותו הדבר: ללא מייקאפ או ריטושים, endlessly חמודה ושקטה למדי.
״זאת נגה״ הודעתי לאמי בקול רם, סופרת נפלאה שכתבה את ״האיש הזקן: פרידה״ וסילנד .
אני חייבת לקנות לך את הספר שכתבה על אביה.
ואז הצגתי את עצמי וביקשתי המלצות על ספרים נוספים והיא חשבה לרגע וכל מה שהצביעה עליו לקחתי ואז נגמרו לי התירוצים להיות במחיצתה וקצת הצטערתי.
אמי ליחששה לי: את לא רוצה להגיד שלום לחיים (באר), גברת גרופי? אז המשכנו משם הלאה ולבי התרחב קמעה.
נגה סופרת באמת מחוננת ונשגב מבינתי איך פספסתי את ספרה האחרון ״עדן״. אני מניחה שהייתי, כמו רבים אחרים, במחשבות, בהרהורים, במכאובים שונים ומשונים.
חודשים לא נגעתי בספר, נמנעת ממילים ומאנשים עד שהחלטתי שהגיע הזמן ואני שמחה, כ״כ שמחה ש-עדן פתאום קפץ עלי.
מהרגע שפצחתי בקריאתו נחתו עלי מראות ובתי קפה תל אביבים, אנשים שאני בטוחה שפעם פגשתי ושוחחתי ואווירה ספוגה בגעגועים על ימים שחלפו לבלי שוב.
דמויות הנשים בסיפור כל כך משכנעות: חזקות, עקשניות, מופנמות וחכמות עד כי רציתי להיות במחיצתן או לפחות להיות חברתן.
העלילה זורמת, לרגעים מתעכבת על הרהור פילוסופי,
או על רעיון מופשט אך אין בכך הפרעה או הסחת דעת, להיפך הדבר מוסיף משמעות לאופיין של הדמויות.
הפשטות, הנזירות הינן חלק בלתי נפרד מכתיבתה של אלבלך והיא מאפשרת קריאה ללא שיפוטיות אך אני מודה כי החלק האחרון בסיפור דיי הפתיע אותי . הוא היה כמעט דמיוני ולא ידעתי מה לחשוב עליו.
בכל מקרה, מאוד נהניתי מהקריאה שהייתה בפעם הראשונה מזה חודשים, מתמסרת ומרנינה.
ספר נפלא!

לפני שנה•
★★★★★
•shila1973
ופתאום בוקר

ופתאום בוקר

נעמה דעי

כתיבה נפלאה יש לה, לנעמה. ודמויות עגולות, עסיסיות בעלות אופי שלא יוצאות מהראש גם אחרי סיום הספר.
ובזה כוחה: אפשר להזדהות עם האנשים ולאהוב אותם, להבין את התנהגותם ואף לנסות לאמץ חלקיקי אישיות טובים ולומר לעצמך שאם תתנהג כמו רועי או עדן (הדמויות הראשיות בסיפור), לבטח תשפר את עצמך.
עם זאת, הסיפור אינו חף מפגמים שקצת הציקו: דיאלוגים רבים מדי, אורך העלילה וההחלטה לכנות את הדמויות: ״האמא אמרה, הילד, ה-מיקה״.
קצת התבלבלתי בשמות, בתפקידים והייתי זקוקה להפסקות מרובות אך בסה״כ נהניתי והחוויה הייתה טובה, עמוקה.
נעמה סופרת נפלאה!

לפני שנה•
★★★★★
•shila1973
גוף ראשון: נוכחת

גוף ראשון: נוכחת

מירי שטרן־לב

קצת לפני החופש הגדול אירע מקרה חמור בתיכון שבו בתי לומדת.
נערה כבת 17 נתפסה ״בקללתה״ בשרותי הבנות.
היא ניסתה לתלות את עצמה עם הכבל של האייפון 15 פרו מקס שהוריה רכשו לה מתנה ליום ההולדת.
אחת הסטודנטיות שנכנסה לחדר השרותים שמעה קולות חניקה והחלה לדפוק בהיסטריה על הדלת, בועטת וצורחת. ואמנם, ניסיון ההתאבדות לא צלח.
אמבולנס שהוזעק על ידי אחד המורים מיהר להגיע ושני חובשים אספו את הנערה האומללה לבית החולים הקרוב.
ליסה ניסתה למות משום שנאנסה באכזריות על ידי שלושה נערים שכנראה שמו לה סם במשקה במועדון במרכז העיר.
את הדברים הללו שמעתי מבתי. הנהלת התיכון אמנם שלחה אמייל להורים אך לא טרחה לפרט אודות המקרה מטעמי צניעות הפרט אך אני הזדעזעתי עד עמקי נשמתי.
אני מנסה לתאר לעצמי את ההרגשה הנוראית בעת האונס: תחושת האימה, הגועל וחוסר האונים ולאחר האקט המחריד: סיוטים חוזרים ונשנים, מבטים מאשימים, בדיקות בבית החולים.
חודרים לה לגוף ולנשמה פעם אחר פעם עד כי היא מאבדת את הרצון לחיות.
ראיתי אינספור סרטים בתחום זה, קראתי על מקרים נוראיים אך דווקא ספר זה נגע בי יותר מכל מכיוון שנעשה בו ניסיון חשוב להבין את הנשים שנאנסו, לקלוט את הבושה שעצרה אותן מלספר את סיפורן, את ההסתרה - בעיקר כדי לא לפגוע בבני המשפחה האחרים.
מיכל, אישה תבונית ורגישה מחליטה לכתוב עבודת דוקטורט על נשים שעברו תוקפנות אלימה. היא משוחחת עימן, כותבת את תחושותיהן ובעיקר מנסה לגרום להם ״לצאת לאור״ , לספר את הטראומה ולא להדחיקה.
היא מעלה רעיון בפני המנחה שלה: לחוות עם הנשים הללו תהליך רוחני של התמקדות פנימה תוך התנתקות מהסביבה העירונית, היומיומית והמלחיצה.
היא משיגה מימון ויוצאת עימן לשבוע בכרתים.
שבוע שבו היא מצליחה להוציא מתוכן אמוציות, תובנות והחלטות אמיצות.
הסיפור ממש כבל אותי. הארועים שעברו הנשים הללו היו מחרידים והרגשתי מחויבות כלפיהן: מעין קריאת עדות.
הטראומה הינה חיה ונושמת על אף הזמן הרב שעבר והתוכן גרם לי להבין מדוע השתיקה הייתה ארוכה כל כך.
הכרחי לקרוא את הספר. לדעתי הוא בגדר חובה על מנת להבין ולוּ במעט את גודל האסון שכרת באחת את האופטימיות והבטחון מחייהן.

לפני שנה•
★★★★★
•shila1973
העלמה אלזה [מהדורת 2022]

העלמה אלזה [מהדורת 2022]

ארתור שניצלר

סיפור עגום ומכמיר לב על עלמה צעירה שנולדה (למרבה הצער) במאה הלא נכונה ומשום כך נאלצת לאמץ דפוסי התנהגות וחשיבה המובילים אותה למחשבות קודרות , מבוכה רבה ודכאון הדרגתי.
כאישה מודרנית החיה חיים ״פריווילגים״ במאה ה 21
היה עצוב לי לקרוא את הסיפור שככל הנראה נכתב בשנת 1924 על תחושותיה של עלמה המנוצלת ע״י הוריה והחברה הסובבת אותה.
צורת הכתיבה של הסופר ייחודית אף היא, ובאה לידי ביטוי בזרם של מחשבות והגיגים אותם מבטאת הגיבורה הראשית, אלזה.
אני מודה שבהתחלה היה לי קצת קשה לעקוב אחר תסכוליה של הנערה, מה עוד שהללו ״זלגו״ קמעה לתוך השיחות עם הדמויות המשניות בעלילה אך ברגע שהתרגלתי לצורת הכתיבה הפרטיקולרית הזאת, הקריאה נעשתה נהירה, אם כי מייאשת ואפלה ופעמים רבות בלתי מתקבלת על הדעת.
המאה העשרים, כך נראה, לא הייתה פרוגרסיבית כלל לנשים במערב אירופה: ציפו מהן להינשא מוקדם, לשעשע גברים ולהיות פתיות ופתייניות.
אלזה, אינה רוצה להיות כזאת. היא אוהבת את חייה ויש לה שאיפות ורצונות משלה אך אלו מדוכאים עד מהרה בידי האנשים שהיו אמורים לאהוב אותה יותר מכל.
מומלץ רק למי שמסוגל להכיל עוד טיפה קטנה של עצב וגם לאוהבי ההיסטוריה באשר הם.

לפני שנה•
★★★★★
•shila1973
דגים גדולים

דגים גדולים

ראובן נמדר

אני אוהבת את כתיבתו של ראובן נמדר.
ניכרת בו האהבה לשפה העברית, לשורשיה התנכיים וליופיה.
הוא איסטניס, אנין טעם והתיאורים בספריו מעוררים בי חשק עצום לחוות את שחוו גיבוריו: לאכול סטייק עסיסי ולשתות יין - נתח פילה עם פינו נואר למשל או לשבת בבית קפה נוסטלגי, קרוב לאוניברסיטה ולצפות באנשים משוחחים, בחילופי מזג האוויר, באופנות המשתנות.
ממש כמו בספרו הראשון והמופתי ״הבית אשר נחרב״ גם בספר זה ישנה התייחסות עמוקה לתנ״ך ולמקרא: אדם, חווה והנחש, הלוייתן והשטן, היצר הרע והיצר הטוב. כל האלמנטים הללו מצויים במקבץ הסיפורים המרתק הזה וגורמים לקורא לעצור ולחשוב, להשוות ולהגניב חיוך, להתפעל מהחשיבה וממשחקי המילים (באחד מהסיפורים ישנו כלב מסוג לברדור צהבהב בשם בְּלַק, השם משעשע כי הכלב לבנבן אך גם כי ישנו רפרנס לכלב הדמוני של עגנון, בָּלָק) ולא להמשיך הלאה על אף הפיתוי שכן הקריאה קולחת ומסחררת וישנה תחושת בהלה האוחזת בקורא, לרוץ ולהתרחק מכל התופת הזאת… אך העצירה, ההרהורים הם כמעט מענגים וגם הכרחיים.
כישראלית שחיה באמריקה הזדהיתי עם מרבית הפחדים, עם רגשות האשמה והחרטות, עם ההשוואות המתבקשות בין ארה״ב לישראל שהפגינו הדמויות השונות אשר חוט דק מקשר ביניהן על אף שכל סיפור עומד בפני עצמו.
מומלץ ולא רק לאניני טעם וכולי תקווה שהסופר יפתח את אחד מהסיפורים הללו ואולי היצירה תבשיל לכדי ספר נוסף ומסעיר לא פחות.

לפני שנתיים•
★★★★★
•shila1973
החבל

החבל

סטפן אָאוּס דֶם זיִפֶּן

אני גרמנופילית.
(מה לעשות? אף אחד לא מושלם) וככזאת אני אוהבת לחקור את השפה, התרבות, האנשים והסיפורים.
גרמניה מעניינת מכל כך הרבה סיבות אך מה שבעיקר מרתק אותי בעם הזה הוא האיפוק שמתמשך שנים על גבי שנים.
ריסון בלתי נדלה שכולא בתוכו רגשות כגון שמחה, עצב ותסכול.
לא להראות מה שאתה מרגיש מתחיל מהילדות ואמנם, סיפורי האימה והפחד מתחילים מגיל צעיר: אגדות האחים גרים שהמפורסמות בהן; הנזל וגרטל, החלילן מהמלין, עוץ לי גוץ לי, רפונזל ועוד אינן מסתיימות בסוף טוב א-לה דיסני אלא בקץ רע ומר.
זאת על מנת ללמד את הקטנים לקחים שלעולם ישכחו.
לא לבטוח בזרים, לא להתבכיין, לא לקטר אלא לפעול, לעבוד ולחשוב על פיתרון נאות לכל בעיה שצצה.
״החבל״ הזכיר לי קולאז׳ נוסטלגי של אותן מעשיות.
קראתי אותו בהנאה מרובה ובעניין מתמשך ואף על פי שמדובר בסיפור קצר שהסתיים עוד לפני שהספקתי לבלוע את רוקי, הבנתי את מה שרצה הסופר לומר.
בכפר קטן, כמעט פסטורלי, מוצא תושב מקומי חבל ללא קצה. הוא מספר על כך לשאר הגברים בכפר והם מחליטים לחפש את קצהו.
מכאן מתחילה את מסלולה רכבת הרים שמסלולה לא ידוע.
היא מטפסת על הר גבוה וגונחת בעליה אך הירידה… אוי ווי זמיר הירידה… שומו שמים!
כדאי מאוד לקרוא ובעיקר ללמוד על אופים של האנשים בעלילה, על דרך חשיבתם ומה אנחנו היינו עושים לו היינו במקומם.

לפני שנתיים•
★★★★★
•shila1973
אבקועים

אבקועים

שירז אפיק

חיות המרתקות אותי מלבד משפחתו העניפה של החתול הינן נחשים, עכבישים ועקרבים.
אני אוהבת לראות אותן בפעולה; מחוללות סביב טרפן, מאגפות אותו ובהכשה, חנק או עקיצה קטלנית מסיימות את חייו.
וכל זה כמובן מול מסך הטלויזיה או המחשב או הטבלט, חלילה לא במציאות או במרחק נגיעה משום שאני מעריכה את היכולות שלהן מרחוק, כמו שצריך.
מעולם לא הבנתי את האנשים המתעקשים לגדל אותן כחיות מחמד.
מה חמוד בהן? הן מסוכנות, לעולם לא תהיינה מבויתות ומקומן בטבע.
אף על פי כן, קראתי את ספרה של שירז אפיק, ״אבקועים״, בהנאה מרובה.
כתיבתה מעניינת, משעשעת, ומגוונת.
הפרטים המדעיים יותר, אודות הנחשים, כתובים בצורה מסקרנת שגרמו לי לרצות ולהבין יותר ממה שאני בדרך כלל יודעת.
העלילה סובבת סביב דמותו של ״ג׳ומעה״ לוכד נחשים ולבבות שבורים, אחד שאפשר לומר עליו שחי לבד וסביר להניח שגם ימות לבד. לא אוהב אף אדם מלבד עצמו וזוחלי הגחון, ציניקן, סטואיקן וחובב שלווה מדברית.
הוא מספר לנו בגוף ראשון על הרפתקאותיו המיניות, על נסיונו המקצועי. תוקף במילותיו אנשים ולועג להם ובקיצור דמות לא מי יודע מה אהודה.
אך מה שבאמת הפתיע אותי בקריאת הספר היה חוסר אהדתי לאף דמות נתונה; לא התחברתי למקצוען או לאמו, לחברותיו הרבות או למעלליו אך המשכתי לקרוא בהנאה מרובה, מדי פעם חייכתי או הנהנתי ולפני שתהיתי מה יעלה בגורלו, הסתיים הסיפור והייתי קצת מאוכזבת שנגמר.
ספר חביב מאוד, קולח ומהנה כמעט כמו סרטי הטבע בערוץ דיסקברי.
אגב; התרשמתי מאוד מהצגת הדמות הגברית, גם אם הייתה נלוזה קמעה, בידי המחברת.
זאת בהחלט לא עבודה קלה אך בתחום זה נראה כי הצליחה לתאר אדם מקומם ושרמנטי בו זמנית.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•shila1973
אני כריסטיאנה פ.

אני כריסטיאנה פ.

קאי הרמן

מזה זמן רב שאינני קוראת דבר מה משמעותי. המיקוד שלי הוא כעת בלימודים, בשיפור עצמי, בנסיונות למגר כאבים ותחלואים. אני מאזינה לפודקסטים מרתקים (התמכרתי ל-״על החיים ועל המוות״ של דפנה לוי - מומלץ בחום) והקריאה לא זורמת לי כמו פעם.
החלטתי לחזור לאהבתי הישנה ויהי מה ועל כן בחרתי בספר ששנים דחיתי את קריאתו.
הוא העלה אבק על המדף בבית הורי אך מעולם לא העזתי לעלעל בו.
הוא הציץ אלי מעבר למדפי הספרייה העירונית בהיותי ילדה אך אני העדפתי לקרוא ספרי שואה.
וכעת נתקלתי בו בפעם השלישית באתר ״עברית״ ולא יכולתי להתעלם יותר.
רכשתיו מיד ופצחתי בקריאה.
חייה של כרסטיאנה פלשרינו נחשפו בפני כמו עצם שבורה והכאב היה עצום.
הגיל הצעיר שבר אותי. ילדה בת 13 ממשפחה הרוסה מתמכרת לסמים קשים ומתדרדרת לזנות בברלין של שנות השבעים.
הספר נכתב ע״י שני עיתונאים שראיינו את כרסטיאנה וכתבו את סיפורה.
הסיפור כתוב מנקודת מבטה של הגיבורה אך ישנם פרקים אחדים שכתבו ע״י אמה או הרשויות.
גמעתי את הספר ולא רוויתי.
השפה קצת הטרידה אותי; מתיילדת ופשוטה ייתכן וציפיתי ליותר אך במחשבה שניה עד כמה יכולה להיות מתוחכמת ילדונת בת 13? כשסיימתי את הספר לא יכולתי להרגע; חשבתי על ילדיי, חשבתי על המצב הנוכחי: בארה״ב, בבתי הספר והגעתי למסקנה ששום דבר לא השתנה בעצם.
החלטתי לראות את הסרט שיצא בעקבות הספר וחיפשתי אותו באינטרנט.
הצפייה בו הייתה קשה מנשוא והיו כמה סצנות קשות שבהן הסבתי את מבטי.
השחקן שנבחר לגלם את הבחור שהיה חבר של כרסטיאנה, דטלף, הזכיר לי את בני בעיניו היפות ומבטו הביישני ופתאום קלטתי שזה יכול היה להיות הוא: מוטל על המיטה, מזיע כולו, רועד, בוכה ומקיא.
החולי עבר מהם אלי ולא יכולתי להרגע.
ההסנפות, ההזרקות, העישון, האלכוהול.
זה היה סיוט אחד גדול ומתמשך והסרט שהיה עכור וישן ללא תרגום ובגרמנית שידר אותנטיות מחרידה שעד עכשיו לא יוצאת לי מהראש.
זהו ספר חשוב לקריאה אך אותו סרט אומלל בתקציב מוגבל שבו צפיתי, היה טוב בעיני הרבה יותר, חזק בעיני יותר מכל משפט ועוצמתי יותר מכל עדות בכתב.
אני משוכנעת שיש להקרינו בבתי הספר כאן, בארה״ב ולשוחח אודותיו.
ספר וסרט שנותרים בתודעה ומרעידים את אמות הסיפים.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•shila1973
ביוטופ

ביוטופ

אורלי קסטל-בלום

ספר משעמם וחסר פואנטה.
הררי תיאורים של תכני דירות ודמויות פלקטיות, רזות ומעוררות מיאוס.
כתיבתה של קסטל-בלום הייתה תמיד תמציתית אך כחץ מורעל פגעה במטרה וידעה להמית! כעת פג תוקפם של חיציה והקורא מוצא את עצמו גוסס משעמום ורק מייחל שישימו קץ לייסוריו. קשה לי להאמין שמי שנתן ארבעה כוכבים באמת קרא את כל הספר ולא דילג על אי אילו פרקים מיותרים. כנראה החבר׳ה מהוצאת הספריה החדשה באמת מיואשים, משום שלפני שרכשתי את הספר מאתר ״עברית״ קראתי שתיים-שלוש ביקורות משבחות (הייתי צריכה לחשוד משום שרוב ״הקוראים״ שנתנו בין ארבעה לחמישה כוכבים לא טרחו כלל לכתוב מלל) והנה, שוב נפלתי בפח.
כדאי מאוד לוותר על ספר זה שכל תוכנו הינו כלום ושומדבר!

לפני 3 שנים•
★★★★★
•shila1973

ביקורות נוספות על "קווי מתאר"

קווי מתאר

קווי מתאר

רייצ'ל קאסק

קשה להסביר את סוד הקסם בכתיבתה של קאסק. היא נעה באופן משוכלל בין תיאור אירועים, תצפיות על רגשותיה בעת האירועים, ופה ושם תיאור האנשים שסביבה, כשלי התפיסה שלהם והפגיעויות שלהם. אנשים אצל קאסק הם פגומים, חסרים, חלקיים, והיפה הוא שהיא כוללת את עצמה בניתוח הזה, בהתבוננות העצמית הזו, אבל תוך שמירה על איזון. היא לא יורדת לפרטים במידה מעייפת, אלא רק במידה שמפגינה תובנות על החיים. היא לא שוכחת שהיא סופרת, לא מסאית. ברגעיה הטובים, היא מזכירה את הגאוניות של קנאוסגורד.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•אהוד
קווי מתאר

קווי מתאר

רייצ'ל קאסק

נסו לדמיין את עצמכם פורמים איזה סוודר, שטיח או כיפה. יש אגב איזו מדטטיביות ששמורה לפעולה הזו, היא מרגיעה ומטרידה בו זמנית. אך נניח לזה לרגע. לאחר פעולת הפרימה יהיו בידכם אותו סך חוטים שנדרש לסריגת היצירה, אך אחרת. הם יהיו שוב בכף ידכם חופשיים, אך במן קרזול משובש, המעיד על כך שהסתבכו בתוך חוטים של אחרים. משהו מכך נכח בי בספר "קווי מתאר".
פיי היא סופרת בריטית, כנראה מוכשרת דיה, שכן הוזמנה להנחות קורס קיץ בתחום כתיבה יוצרת באתונה, לצד סופרים וכותבים מוכשרים נוספים. היא אינה "להיט" במובן זה שאינה זקוקה להכנסה מהצד מאין זו, אך ידועה דיה, כדי שתוזמן לקורס שכזה. הדמויות שפוגשת פיי, החל מן המטוס לאתונה ועד ליוצרת שתחליף אותה בדירה בה התאכסנה, כולן משתפות במן מונולוג כן ויחף, בסיפור חייהן, הסתבכויותיהן וכאביהן, אך אין ממש קשרים ודיאלוגים בספר. הדמויות מונחות זו לצד זו, פרומות ועירומות, חפות ממשהו שיכול לעורר תשוקה אליהן, ואפילו הזדהות. יש חמלה שצפה באופן מסוים כלפי כל הדמויות, טעויותיהן, פספוסיהן, התחבטויותיהן ומצוקותיהן, אבל הן מוצגות כאותו חוט פרום יחיד. מקורזל, אך בודד להחריד.
גלריית הדמויות-חוטים פרומים שמוצגות על ידי נוכחותה של פיי בסביבה מרגישה כמן קטלוג לסופר המתחיל: הנה, בחר לך אישה פוסט טראומטית נואשת לעוגן, לצד גבר נבגד המבקש אישה ובית ונסה לראות מה יקרה שם. זו יותר בחירה המתאימה למציאת תורם זרע וביצית, מאשר ליצירת הזדהות או השראה, מהזן שאני באופן אישי מחפשת ביצירה. כך שחשתי מרחק די קבוע כלפי כל האפשרויות הללו וגם איזו סלידה מסוימת מעצם המפגש המפשיט נפש במערומיה ואינו מציע חלוק. עם זאת, בהחלט קאסק ניחנה ביכולת תיאור וכתיבה, יש תימות חוזרות (נישואים כושלים, בגידה, בעיקר של גברים, אמהות-קריירה) אבל הזרות (הבריטית?) נותרת. אני מוותרת (כלומר קראתי עד תום, אבל בעצם לא היה הכרחי).
ציטוט לסיום:

"את הכמיהה היה קל להבין, זה מה שהיוונים מכנים נוסטוס, מילה שאפשר לתרגם כ"געגועים הביתה" - HOMESICKNESS, אם כי היא מעולם לא אהבה את המילה הזאת. נראה לה נורא אנגלי להסביר מצב נפשי במונחים של קלקול קיבה."

לפני 4 שנים•
★★★★★
•זרש קרש
קווי מתאר

קווי מתאר

רייצ'ל קאסק

#
היא נוסעת לאתונה ללמד בקורס לכתיבה יוצרת. במושב לידה יושב גבר בגיל העמידה ו... לא מה שאתם חושבים. לא מתרקם פה רומן. יכולת הדיבוב הפנומנלית של פיי – הגיבורה והמספרת את הסיפור – נחשפת פה במלוא תפארתה. היא לא שואלת שאלות רבות והאיש שופך בפניה את סיפור חייו ותיאור משפחתו, כולל מניעים, כולל אי-נעימויות. מאוחר יותר בסיפור תפגוש אותו פיי שנית ו"תנזוף" בו על שבחלק מסויים של הסיפור הוא לא סיפר לה הכל...

זה תמצת עבורי את הוויית הספר: איכשהו כל דמות בסיפור מספרת בפרטי-פרטים לסופרת את סיפורה האינטימי. איכשהו היא פורטת את הסיפורים האלה לספר. ושום דבר מהדברים שמניתי עד כה אינו אמין.

אני יודעת משהו על הקשבה לסיפורים של אנשים אחרים. בקצה של סיפור כזה צריך להיות משהו למספר: לפעמים תובנה. לפעמים הרגשה של "כמו חברות" בלי ההתחייבות. לפעמים כל אחד מהצדדים תורם סיפור ויש הדדיות בהקשבה וגם בסיפור. שום דבר מאלה לא מתקיים בספר הזה: לא הדדיות, לא תובנה יוצאת דופן גם לא מראית עין של חברות. זה ספר שהרגשתי שהוא עובד עלי: מבטיח ולא מקיים. ומה כתוב על הכריכה האחורית: "לו היו החיים הוגנים, קאסק היתה זוכה בכל פרס אפשרי" (אובזרבר) אני חושבת שלו החיים היו הוגנים, לא הייתי מבזבזת את זמני על שק המלים השרלטני הזה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•yaelhar
קווי מתאר

קווי מתאר

רייצ'ל קאסק

פתחתי את חופשת פסח והיה כיף. כרגיל עם ספרים - יש את הספר, יש אותך ויש את הנסיבות. רצה המזל והסתדרו כל הכוכבים בשורה. ספר עדין ויפה עם משפטי פנינה פזורים פה ושם. יש בספר תהליך איטי ומדוד שמתוכו ניתן לדלות על המספרת ומה היא חושבת על חייה. מסתבר שניתן להבין עליך הרבה מאוד מתוך מה שאתה מספר על האחר ומה אתה תופס ממנו. אינני יודע אם הספר ראוי לכל הסופרלטיבים בכריכה אבל בהחלט נהניתי. לא חובה אבל היה שווה ת'זמן.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•7ספרים
קווי מתאר

קווי מתאר

רייצ'ל קאסק

אני : רייצ'ל קאסק צהריים טובים.
רייצ'ל : צהריים טובים, עם מי יש לי הכבוד.
אני : קוראים לי שמוליק ואני רוצה להחליף איתך כמה מילים על הספר שלך קווי מתאר (outline).
רייצ'ל : אין בעיה, קראת את הספר?
אני : כן קראתי אותו עד סופו. הוא אתגר אותי בייחודיות שלו.
רייצ'ל : זה כל מה שיש לך להגיד? בשלב הזה כבר היית צריך לשפוך את הלב בפני ולספר לי על יחסיך עם אשתך, איך אתה מרגיש בגילך המופלג (40+), איפה היית ומה עשית.
אני : בגלל זה הצילום של הקונכיה (במהדורה האנגלית) והאוזן בשדרת הספר (במהדורה העברית)?
רייצ'ל : הקו המרכזי של הספר הוא שהגיבורה (דומה לי דרך אגב) ממגנטת אליה אנשים שמדברים איתה ושופכים בפניה את הלב. הם מספרים לה על הבעיות שלהם האישיות, על מקרים שקרו להם בעבר. הם נחשפים אליה ומתוודים בפניה. לרגעים קטנים אני חושפת קווים שמתארים את הגיבורה.
אני : בגלל זה בכלל נחשפים לשם של הגיבורה רק לקראת סוף הספר כשהיא מקבלת שיחה מהבנק? או שהילד שלה מתקשר אליה באמצע קורס כתיבה יוצרת כי איבד את הדרך לבית הספר?
רייצ'ל : רציתי לכתוב ספר שונה. אני לא יודעת אם שמת לב לזה אבל הגיבורה כמעט ולא שואלת שאלות את האנשים שעימם היא מנהלת שיחות. העלילה נעה על הציר של הווידויים שלהם, על סיפורי התשוקות שלהם והאכזבות. השתדלתי לתת לספר קצב מיוחד.
בסדנת הכתיבה שמעבירה הגיבורה אני נותנת למשתתפים משימה לספר על משהו שקרה להם בדרך לשיעור או סיפור שקשור בבעל חיים. כל אחד מהנוכחים מספר משהו שקרה לו ומקדם את העלילה בציר ייחודי.
אני : יכול להיות שהמטרה של הספר היא להראות את חשיבות ההקשבה בעולם של היום? להראות את המאחד בין בני האדם ושאחרי הכל כולנו עשויים מאותם סיפורים?
רייצ'ל : לא הייתי יכולה לנסח את זה אחרת.
אני : תודה על הזמן שהקדשת לי. הבנתי שהספר הוא חלק מטרילוגיה. נשתמע אחרי שאקרא את הספר השני והשלישי.
רייצ'ל : תודה לך. אבל בעצם לא יצא לי לשמוע שום דבר עליך...נשוי? כמה ילדים? הלו? אתה שם?

לפני 8 שנים•
★★★★★
•שמוליק
קווי מתאר

קווי מתאר

רייצ'ל קאסק

כשאמרו לכיפה אדומה לא לדבר עם זרים, והיא בכל זאת דיברה, יצא מזה סיפור נורא מעניין ומותח.
כאן, בספר המדבר על דמות שמדברת עם הזרים אותם היא פוגשת, זה פחות מצליח.

הכתיבה אמנם בסדר גמור, ודי זורמת, כך שבזכותה שרדתי מספר לא מועט של עמודים. אבל הבעיה שלו, היא העלילה עצמה.
שהיא, איך לומר, די משעממת.
ציפיתי לדרמה מעניינת שתתפתח בעקבות המפגש עם הזרים ועם הסיפורים האישיים שהיא שומעת מהם, אבל מה שאותם זרים סיפרו לה, אולי הצליח להחזיק את העמודים הראשונים, אבל ספר שלם ממש לא.

ועל מה הם מספרים לה? על נישואיהם, על ילדיהם, על מקום מגוריהם. על הדברים הפשוטים, הרגילים והמשעממים של החיים. באמת, בשביל זה, אני יכול פשוט ללכת ברחוב, לפגוש איזה מישהו, לשאול אותו מה המצב ואיך החיים, ולשוחח איתו על הא ועל דא - בשביל אני לא צריך לקרוא ספר!
וגם כשהשיחות בספר עוברות לעסוק בנושאים עם יותר בשר, התרחשויות וסיבוכים, עדיין הרגשתי חוסר חיבור מוחלט למה שקורה שם. אולי זה כי תמיד הייתי מסוג האנשים שרכילויות וסיפורים אישיים של אנשים אחרים, לא ממש מעניינים אותו (זו הסיבה גם שאני נמנע ככל האפשר מספרי דרמה גנריים). ואולי גם כי הספר מפוצץ בכמויות אדירות בפרטים אישיים של האנשים שהיא פוגשת, עד כדי כך שזה מכביד על הקריאה, מלווים בשימוש רב מדי ומוגזם בביטויים כמו "הוא סיפר לי", "הוא אמר לי", "הוא חושב ש..." - הוא, הוא, הוא, לפעמים גם היא והם. די כבר, זה מחרפן את השכל!

כמובן שיכול להיות שיש כאן "משהו מעבר" - משהו שאני, כקורא, פיספסתי. לפי הציור על הכריכה, התקציר והשם שלו, הספר עושה רושם של ספר אומנותי. ספר עמוק כזה, עם משמעויות מעניינות על החיים, ולא רק שיחות משעממות בין זרים.

אבל באומנות, כמו באומנות, כל אחד מפרש אותה בצורה אחרת.
ואני בחרתי לפרש אותה כך.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
קווי מתאר

קווי מתאר

רייצ'ל קאסק

אל רייצ'ל קאסק הגעתי לאחר שנשאבתי אל כרכי ה"מאבק שלי" של קרל אובה קנאוסגורד. אני מציינת זאת משום שלטעמי קאסק וקנאוסגורד חולקות את העולם הספרותי של סוגת האוטוביוגרפיה. ההבדל ביניהן נעוץ בכך שאם אצל קנאוסגורד הזיכרון הפנומנלי (שהוא יצירה ספרותית ולא עניין עובדתי, כן?) שמור למניעיו, תחושותיו ועולמו הפנימי, הרי שאצל קאסק אותו זיכרון על-אנושי (שהוא בעצם בדיה מוחלטת, בדומה לקשב ולפתיחות שפיי מציגה למופת לאורך כול הספר, ולכן אין טעם להתרגז במהלך הקריאה ולומר לעצמך "איך לעזאזל היא מצליחה להוציא כאלו אמירות ותובנות מהסועדים עמה בארוחת ערב במסעדה יוונית?!) אוצר את רחשי תודעתם ושפתם של בני ובנות השיח עמן היא נפגשת. עבורי אוטוביוגרפיה ללא רכיב האוטו היא שינוי מרענן, בייחוד בתקופה שבה שיח האני וזהותי רווח מאוד. האופן שבו רייצ'ל קאסק נותנת את מלוא הבמה (טוב, כמעט את מלוא הבמה) לאנשים שמסביבה נעשה בצורה חכמה, בהירה ומלאת חמלה, דבר שהופך את קווי מתאר לקריאה מומלצת ביותר.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•ד.ע.
דירוג
3.0
לפני 4 שנים

“נסו לדמיין את עצמכם פורמים איזה סוודר, שטיח או כיפה. יש אגב איזו מדטטיביות ששמורה לפעולה הזו, היא מר”