כאחת שמתעניינת בספרות וכתיבה שמתי לב שקיימות חברות או יחידים המציעים את שירותיהם כמורים או מדריכים בקורסים לכתיבה יוצרת.
חלקם מורים, רבים מהם סופרים או פשוט אנשים שכתבו פעם רב מכר ומאז עפו על עצמם. אינני מתכוונת להיות צינית ולהשחיז סכינים, כולנו זקוקים לפרנסה ולהיות סופר, ובכן, אם לא זכית באיזה פרס חשוב או השתתפת בכנס שבו הודו לך אישיים חשובים ורבי מעלה שריפדו לך את הישבן בנוצות ומחמאות, אין מצב שתראה ״געלט״ וחשבון הבנק לא יתפח מעצמו.
תצטרך הרבה יותר ממעבד תמלילים, סבלנות ומוזה כדי לשלם את המשכנתא ולשלוח את הילד לקייטנה.
לכן תפנה לאפיקים נוספים, למקורות אחרים על מנת להשלים הכנסה: מורה, מרצה, מדריך טיולים, סופר צללים וכותב לעיתונים ואם באמת תרצה לרדת נמוך תעסוק אפילו בקופירייטרינג.
בשנים האחרונות אף התפתח לכדי גל צונאמי מאיים, עסק סדנאות הכתיבה.
כל אחד יכול להיות סופר כמו שבעבר כל מי שרצה, יכל היה להיהפך לואן גוך באמצעות ״צביעה על פי מספרים״.
משטח מסויים של הספרה אחת יהיה בצהוב ואזורי השלוש יהיו בתכלת.
כל מה שעליך לעשות הוא לצבוע והנה אתה אמן.
בסדנת הכתיבה תקבל כלים כדי לשפר את כתיבתך, תרגילים כדי לעבד את הרעיונות החבויים בך: היום, בדרך לבית הספר ראיתי חתול דרוס על הכביש. מה זה עושה לך? האם מותו משפיע עליך? האם חייו משולים לחייך?
בואו נדבר על זה רגע. נעשה סיעור מוחות ואחרי כן נשב לכתוב.
אולי בסוף נגלה שהבחורה משמאל היא מורנטה החדשה והבחור מימין, מקסים כמו גורקי. אין לדעת, נכון? ואגב: כולם כבר העבירו את התשלום הראשון?
עשרה צ׳קים ע״ס 300 שקלים ותזכרו שאנו זולים יותר מהאחרים!
עלילת הספר שלפניכם היא בדיוק כזאת: אישה מאירלנד נוסעת בקיץ ליוון להעביר קורס כתיבה יוצרת לעשרה סטודנטים.
כבר במטוס היא פוגשת אדם אמיד המספר לה על חייו, גרושותיו וילדיו.
היא מקשיבה לו ובו זמנית מנתחת לנו, הקוראים, את מהלכיו. מעבירה עליו ביקורת ועושה אנלוגיות לשגיאות בחייו: ״הוא ואשתו נתקפו תחושה עזה של חוסרת תוחלת וחולי, שנבעה בעצם רק מעצירה אחרי חיים של תנועה רבה מדי, כשם שמלחים מרגישים כשהם צועדים על יבשה אחרי שהות ממושכת מדי בים״
כשהיא נוחתת, היא מתאקלמת באי ופוגשת ידיד עבר, עמית לעבודה (סופר כושל שחלם על הוצאה לאור משלו אך כשל בתכנוניו והסתכסך עם סופרים אחרים שאת ספריהם ניסה לתרגם לטובת האוכלוסיה היוונית) והסטודנטים, שלהם היא מעבירה את הקורס.
כל אחד ואחת מהם פותחים את סגור ליבם בפניה, מתוודים על כשלונותיהם ומראות שעדיין רודפים אותם ובאמצעות סיפוריהם, מתגלה באיטיות סיפורה של הגיבורה.
אם להיות לגמרי כנה, אין לי מושג מהו.
לא טרחתי לקרוא את היצירה עד סופה כדי לברר.
הייתי מתוסכלת כבר מקריאת הדפים הראשונים והחלטתי לתת צ׳אנס עד האמצע.
כשהגעתי לשם לקיתי בייאוש מתקדם.
אין ממש קו עלילה לסיפור הזה ומלבד כמה אנלוגיות ומשפטים מנוסחים היטב, הרגשתי כמו תלמידה בשיעור כתיבה יוצרת שלא קיבלה תמורה ניאותה לכספה.
עושה הרושם שהסופרת עשתה רושם רק על העיתון הבריטי היומי ״הגרדיאן״ שכן האחרון כתב: ״הישג מזהיר״
למי? למה? הספר הרגיש לי כמו תרגיל בכתיבה ולא אתפלא אם הגב׳ קאסק לקחה כמה רשימות משורבטות מעברה והפכה אותם לספרות יפה.
זאת לא פרנסה רבותי, זאת עבודה בעיניים.
איתה אני יותר לא רוקדת, צריך טנגו לשניים!












![העלמה אלזה [מהדורת 2022]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers100/1007434.jpg)




