ביקורת ספרותית על השקרנית והעיר מאת איילת גונדר-גושן
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 7 במרץ, 2018
ע"י וונדי פן




כש- #METOO ו- "פייק-ניוז" פגשו את גונדר-גושן.




הספר עוסק בנושאים הכי נפיצים ואקטואליים מהשנה החולפת- הטרדות מיניות, קורבנות ושקרים שיוצאים משליטה כמו כתם קטן שניסו לטשטש עם מגבון ובכך רק התפשט יותר.

הכל כתוב בתקציר, ובכל זאת יכול להיות שהביקורת תכיל ספויילרים לטעם חלקכם.

אז הכל מתחיל בנופר- נערה שקופה, כזו שלא שמים לב אם הגיעה היום לכיתה או לא, כזו שנערים אחרים בשכבה לא טורחים לזכור את שמה, לא כזו שיעשו עליה חרם אפילו פשוט כזו שמתעלמים מקיומה. נופר עובדת בגלידריה שם נתקלת בכוכב עבר, נו כזה של ה-15 דקות, אבישי מילנר.
בין אבישי לנופר מתלקחת סיטואציה מביכה כשבשיאה נופר צורחת. צורחת כל כך חזק שכל הרחוב שומע אותה נחלץ לעזרתה ומסיק מסקנות, הכל שופטים את מילנר ללא משפט ונופר מצידה לא מכחישה את מה שכולם חושבים... וכאן מתחיל בעצם סיפור מוסרי על שקר ושקרנים, מן קומדיה כזו שבה כולם טיפשים. השוטרים שחוקרים אותה ולא עולים על זה, העיתונאים שיעשו הכל תמורת דמעה מתוזמנת היטב ואין זה משנה אם מדובר בסיפור אמת או בדיה, הוריה של נופר שמכסים את החורים בעלילה בהתעלמות, הרחוב שמכתיר את המלכה החדשה כל אלו מלבים את האש סביב הכוכבן האומלל ,שהוא גם כל כך בהמי שממש כיף לשנוא אותו, וכולם שמחים להלל את נופר ופתאום היא הכוכבת היא כבר לא שקופה.
מי שראה את הסיטואציה האמיתית זהו נער כחוש ורגיל למדי שגר מעל הגלידריה. או יותר נכון נער כחוש שנכנס לשם מחייב כמו לביא ואבא מחייב כמו אריה, נער שמרגיש שהוא לא עומד בציפיות של אביו. לביא מחליט לנצל את הסיטואציה המביכה שראה לטובתו והחל לסחוט את נופר שבמידה ולא תענה לדרישותיו הוא יחשוף אותה. נופר אכן נענתה לדרישותיו, ואפילו נהנתה מדרישותיו.

אז האם אנחנו נהנים לפעמים להיות קורבן?
האם יש אדם שבאמת ובתמים לא משקר כלל? מהו שקר לגיטימי?
הספר בעיקר מתפלסף על השאלות האלו ודן אותן לאורכן ולרוחבן באמצעות סיטואציות קטנות וגדולות, הסיפור עצמו מסופר כמו סרט, ממש יכולתי לראות את הסצנות נרקמות את הרחוב התל אביבי עם חנויות הבגדים והאנשים הממהרים וקבצן הנדבות החירש אילם, שהוא בכלל לא חירש והאילמות היא לגמרי מבחירה.

הכתיבה שלה יפיפיה, התיאורים שנונים, הדימויים גם כן. הפרקים הקצרצרים נותנים לספר מקצב מהיר, תוסיפו למקצב הזה את הכתיבה הקולחת של גונדר גושן וקיבלתם ספר קריא וכיפי לקריאה.

ציטוטים נחמדים:
(בעיניי ישנם ציטוטים יפים יותר ממה שבחרתי, אך אלו שאהבתי יותר חושפים בתוכם יותר ממה שראוי לחשוף בביקורת)

"כמה מאלה החולפים כאן על פניה כבר הספיקו לשקר היום, בין הקפה הראשון לצחצוח השיניים"
"כמה יחזיקו עד הצהריים. שקרים קטנים גדולים שמנים צרים יפים עבותים מעוותים, לבנים, תמיד לבנים"

"את לא משקרת סתם, רק כי אין לך ברירה. כאילו, אם היתה לך אמת טובה מספיק לא היית צריכה לשקר, נכון? זה כמו שאנשים שיש להם מספיק אוכל לא צריכים לגנוב. רק מי שרעב גונב, ולא היית מאשימה אותו על זה"

קטע שאהבתי על בחירת השם שלה נופר – כמו נבואה לכך שנולד פה פרח יפיפה :
"בחירת שם לתינוק איננה דבר של מה בכך. רק החלו התאים הקטנים נחלקים בבטן וכבר נחלקים ההורים, זה רוצה תמר וזאת דורשת דניאל, זה מתעקש מיכל וזאת פוסקת יעל. אולי ראוי היה להמתין עד שהתאים יתגבשו לכדי ברייה של ממש, כך שהשם ייוולד מתוך האדם שייוולד האדם אל תוך השם. אבל ההורים אינם מתאפקים, שועטים קדימה בדהרת ציפיות ותקוות, ויש שציפיותיהם גומעות מרחק כזה שלנצח ירוץ הילד מאחור, משתרך אחרי תקוות הוריו."

על מה ירד הניקוד? היא פשוט התפלספה יותר מדי, לעסה את הסיפור מכל כיוון, או במקרה הזה ליקקה את הגלידה עד תום, ביסודיות כזו שלא הניחה אפילו לטיפה אחת לנזול על פני שוק היד עד המרפק, כדי להשאיר משהו קטן לקוראים להרהר בו. יצאתי מהספר לגמרי נקיה ולא נראה לי שזו הייתה הכוונה.

21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
וונדי פן (לפני 3 חודשים)
מסכימה עם יעלהר - לומר תמיד אמת נשמע אוטופי, בפועל לא לשקר אף פעם זה רוע...
yaelhar (לפני 3 חודשים)
מה שמפליא באמת הוא
האובר רייטינג לו זוכה אמת. כי כולם יודעים שאי אפשר לחיות בלי שקרים - קטנים וגדולים. ועדיין מגדירים את האמת כברירת המחדל...
בת-יה (לפני 3 חודשים)
וונדי פן, כדי לענות על שאלה מהסוג הזה אני תמיד מחפשת פריט נחמד שהשואלת לובשת.
ותמיד יש. אז אני אומרת למשל: הנעלים שלך מעוצבות יפה. איפה קנית אותן? ולרוב זה מסיט את השיחה לכיוונים אחרים, נחמדים יותר. גם כשהתשובה היא: רק זה מה שיפה אצלי? אני עונה שזה מה שמשך את תשומה לבי. ושוב השיחה עוברת לכיוונים נחמדים.
ובכל אופן, גם אני שיקרתי, ודווקא שקרים 'גדולים', כי נאלצתי לשקר כדי שחיי לא יהפכו לגיהנום. זה לא המקום לפרט אבל יש בארץ גופים שאין ברירה אלא לשקר להם.
וונדי פן (לפני 3 חודשים)
תודה בת-יה... :)
שקרים קטנים, אלו שזכו לכינוי "לבנים", מרגיזים ככל שיהיו הם נחוצים.
תחשבי על זה, אם חברה מצוברחת תשאל אותך "איך אני נראית?" ובעינייך היא נראית נורא כרגע, אבל את יודעת שזה רק יוריד אותה יותר, לא תשקרי כדי לרומם את מצב רוחה? האם עדיף לומר תמיד את האמת?
בת-יה (לפני 3 חודשים)
ביקורת טובה, אבל שקרים, קטנים כגדולים, כל כך מרגיזים אותי, שכנראה אוותר על הספר.
וונדי פן (לפני 3 חודשים)
כן היא מכניסה סיכה לבלון ה- #גםאני בין היתר.
אבל בעיקר כדי להוציא ממנו קצת אוויר לא לפוצץ אותו

וונדי פן (לפני 3 חודשים)
תודה דינה :)
שונרא החתול (לפני 3 חודשים)
כן, גם לי נראה שהיא לא תעצבן כי me too הוא מנופח וצבוע ואם היא מחדירה לו סיכה זה מרענן.
dina (לפני 3 חודשים)
כתבת נהדר וונדי פן.
וונדי פן (לפני 3 חודשים)
לכבוד הוא לי שונרא
קראתי אז את הביקורת שלך על "להעיר אריות" . גם פה נימה של אג'נדה מסוימת, אבל הפעם אני לא מאמינה שהיא תרגיז אותך.
שונרא החתול (לפני 3 חודשים)
שורת הפתיחה הקופירייטרית שלך אומרת הכל. האמת? אני מופתעת לטובה מגונגוש.
נשמע גם שזה ספר קליל יחסית לגונגוש האג'נדית הכבדה. יירשם על שמך אם וכאשר. תודה.
וונדי פן (לפני 3 חודשים)
לא שמעתי את הראיון, גם לא קראתי עליה, אני משתדלת להגיע בלי דעות קדומות על סופר...
אבל בלי קשר לדעה שלה ועל ה#גםאני, נראה לי שהסיפור נכון על כל שקר שיוצא משליטה, גם של השולטים בנו, נניח.

ובנוגע לניקוד: הכוכבים באמת ריצדו בזמן שניקדתי. בכל אופן ארבעה כוכבים בעיני.

תודה פואנטה
פואנטה© (לפני 3 חודשים)
במקרה שמעתי גם ראיון עם גונדר-גושן ואני מעריכה אותה על השמעת דעה פחות מקובלת (בלשון המעטה) לגבי הקמפיין המדובר,
אבל זה עדיין לא אומר שצריך לכתוב על כך ספר אג'נדה, ובטח לא כזה שבו לועסים, טוחנים וגורסים הכול, ולא משאירים פירור למחשבה עצמאית (זה מורגש גם בציטוטים שהבאת).

נ.ב. הניקוד ירד אבל מה הוא הניקוד?





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ