ביקורת ספרותית על השקרנית והעיר מאת איילת גונדר-גושן

---

***הביקורת כוללת פרטים מתוך העלילה ***

זהו סיפור על שקר שיצא מכלל שליטה, ועל שני אנשים שנפגשו במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון. נופר שלו היא תיכוניסטית מופנמת וחסרת ביטחון שאינה מקבלת תשומת לב מיוחדת מהסובבים אותה. נופר מחליטה לעבוד בגלידרייה בקצה השני של העיר, בתקווה שמישהו ישים אליה לב. מה שהיא אינה יודעת שעוד מעט ה"מישהו" הזה יהיה מדינה שלמה. זה מתחיל ביום בהיר אחד שבו נכנסים בני כיתתה של נופר לגלידרייה ואך בקושי מצליחים לזהות אותה – דבר שרק מעצים את תחושת הסתמיות שהיא חשה כל חייה. במקביל, אבישי מילנר הוא זמר שירד מגדולתו ומזמר מוצלח ומפורסם הוא הופך לאנונימי. הוא מגיע לגלידרייה כדי להתנחם במעט גלידה ופוגש את נופר המוכרת. כשהשניים נפגשים, הפיצוץ בלתי נמנע: הוא מטיח עלבונות, היא בורחת, הוא רודף אחריה ואוחז בזרועה, היא צורחת והשאר היסטוריה. השקר מתגלגל ונטווית עלילה חדשותית עסיסית - פליט ריאליטי תקף מינית קטינה. מנערה רגילה למדיי, הופכת נופר למפורסמת ולסמלה של מדינה שלמה, בעודה מוזמנת לתכניות שונות כדי להשמיע את קולה. בינתיים שני כוחות נלחמים בקרבה של נופר: הרצון להישאר באור הזרקורים והצורך לומר את האמת.

עוד בתיאור שעל גבי כריכת הספר, נופר שלו מתוארת כ"נערה אפרורית" משל מדובר בעובדה מוגמרת. אך ככל שהעמקתי יותר בספר, תהיתי האם זה באמת כך. נעזוב לרגע בצד את השקר הגדול של נופר. אמת, נופר "המחוצ'קנת" , כפי שהיא קוראת לעצמה, אינה יפה כמו אחותה, מאיה, ורמזורי העיר אינם מסמיקים כשהם רואים אותה. נוסף על כך, נראה שאין לה כישורים חברתיים טובים, שכן היא מהוססת, מכונסת ומתקשה להשתלב בחברה שבה היא נמצאת.

עם זאת, אם שמים לב לפרטים הקטנים, מגלים את הייחודיות של נופר, עוד לפני שהיא הופכת למפורסמת בעקבות השקר. כך למשל, בין השורות ניתן לראות שהיא סקרנית למדיי, שכן היא עושה לעצמה מנהג לחקור את באי הגלידרייה שבה היא עובדת ולנסות לנחש מי בא אליה בכוונה תחילה ומי הזדמן אליה במקרה. שורה אחרת בספר מציינת במפורש שנופר טובה בשינון וכי היא תלמידה מצטיינת. זאת ועוד, היות שאמה של נופר היא מורה ללשון הדואגת לתקן את דיבורה של בתה בכל עת, נופר שולטת היטב ברזי השפה העברית. נופר גם יודעת להביע את עצמה בכתב ומנהלת מחברת אישית שבה היא כותבת סיפורים ומפליגה בדימיון.

אבל כל זה אינו די. לא בעולם שבו למראה החיצוני יש חשיבות רבת מעלה. לכן זוכה מאיה, האחות הצעירה והיפה יותר בתשומת לב, לכן נופר זקוקה לשקר כדי להפוך לזוהרת ולגלות את היכולת הפנימית שלה לנסח את דבריה מול המצלמות - דבר המאפשר לה להפוך עד מהרה לסמל הזדהות עבור נשים שעברו אונס ותקיפה מינית.

בספר שמואל א פרק ט"ז נאמר "כי האדם יראה לעיניים, וה' יראה ללבב". בעיניי הספר הזה ממחיש יותר מכול עד כמה אנו כבני אדם נוטים להסתמך על מראה עינינו. בעולם המהיר שלנו אין לנו זמן להכיר אחד את השני לעומק, ופעמים לא מעטות אנו מסתמכים על הרושם הראשוני (שעשוי להימשך שניות ספורות בלבד). וכך יוצא לא פעם שלאנשים שנראים טוב יותר יש סיכוי להצליח יותר בראיונות עבודה או בדייטים ראשוניים. וגם כשאנו לומדים להכיר לעומק את האדם שמולנו, זה לא מושלם. דוגמה בולטת בספר היא התמונה שלביא מחליט לשלוח לקבוצת חבריו. לביא, הנער הצנום שהיה עד לשקר של נופר ואיים להסגיר אותה אם לא תיענה לסחיטותיו, אותו לביא שלמד להכיר את פנימיותה של נופר ולאהוב אותה, אותו לביא, ברגע של חולשה ולחץ חברתי, מחליט לפרסם בקבוצת החברים המקובלים את תמונתה של מאיה, במקום זאת של נופר, כדי להוכיח שיש לו חברה יפה, או לכל הפחות, יפה לפי הסטנדרטים של הקבוצה.
השקר, הנושא המרכזי לאורך כל הספר, נועד להדגיש עד כמה מראה העיניים יכול להטעות – החל מהשקר הגדול של נופר ועד לשקרים נוספים בספר, כמו השקר של לביא להוריו או השקר של הקשישה המרוקאית המתחזה לחברתה המנוחה, ניצולת השואה. השקר נועד לרמות את עיני הסובבים ולהציג להם מציאות אחרת כדי להשיג מטרה כלשהי.

ולבסוף, לדעתי, הספר עוסק לא רק בדרך שבה בני אדם רואים את העולם, עם או בלי השקר, אלא בדרך שבה בני האדם בוחרים לראות את עצמם. נופר, גיבורת הספר, מתמודדת עם דימוי עצמי נמוך, ורואה בעצמה את הנערה האפרורית, הביישנית, המחוצ'קנת... מעבר לכך, אולי הבעיה של נופר היא בכך שהיא נמצאת בחברה הלא נכונה, חברה שנוטה לשפוט יותר את המראה החיצוני. ייתכן שאם נופר הייתה מחפשת אנשים כמותה – למשל, מצטרפת למועדון קוראי ספרים או מועדון חנונים – המצב היה יכול להיראות אחרת. אך בסופו של דבר, נופר פוגשת את לביא, הנפש התאומה שלה, נער בלתי מקובל בדיוק כמוה. ומזל שלביא נמצא איתה, לא רק מפני שהוא אוהב אותה וחושב שהיא יפה, אלא מפני שהוא מזכיר לה את היכולות הטבעיות שלה, תוך שהוא מעודד אותה להמשיך להמציא סיפורים רק למענו: "את חייבת לכתוב אותם, בחיים לא ראיתי מישהו שממציא טוב כמוך" (עמ' 275). ואולי כל אחד מאתנו צריך להתמקד במה שהוא עושה טוב ולמצוא את החברה המתאימה לו, במקום לנסות להידמות לאחר בסביבה עוינת ובלתי מכילה.

» ביקורות נוספות של בת גלים
» ביקורות נוספות על השקרנית והעיר