ביקורת ספרותית על הנפילה מאת אלבר קאמי
ספר בסדר

---

ספריו של אלבר קאמי זוכים להערכה רבה. הספר שלפנינו גרם לי רוב הזמן להבין הערכה זו, עד שבעשרים העמודים האחרונים חלה התפזרות טוטאלית, כך שסוף המונולוג לא היה לעניין.
ז'אן בטיסט קלמנס הוא עו"ד במקצועו. רוב הזמן עבד בפריז, הצליח בעבודתו וכאיש של מילים, הצליח גם בקרב נשים. אלא שעתה אינו נמצא בפריז וכעיר אלטרנטיבית לעיסוקו בחר באמסטרדם. במונולוג של כמאה עמודים, הוא מסביר ל"בן ארצי היקר" את שהתרחש עמו בעבר ואת שמתרחש עמו עתה. כך נפרס לפנינו במשך חמישה ימים סיפורו בבר מקסיקו סיטי, "משרדו" החדש של קלמנס.
קלמנס אהב את עצמו בעבר מאוד. עבודתו היתה הצלחה, מראהו אהוב על כל רואיו, בריאותו שופעת, כסף לא חסר. הוא אהב לחשוב על עצמו כאדם נדיב ואדיב, מיהר להעביר את העיוור את הכביש ובכלל לסייע ככל הניתן למין האנושי.
עד לנפילה.
הנפילה היתה עניין של מה בכך, אפילו שני עניינים, כשהשני חמור יותר. פתאום כל דבר מציק ומטריד, דברים לא ברורים מאליהם, אולי היה אפשר לנהוג אחרת. אבל עשרים העמודים האחרונים סיכמו סיפור מעניין ולא לטובה. עשרים עמודים אלה מצריכים מצד הקורא ידע בפילוסופיה ותיאולוגיה, שמי שאינו מצוי בהם מתייגע עד מאוד ולא מבין מהיכן זה בא ומה זה משרת.
עוד נפילה?

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על הנפילה